אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי עוגה ../images/Emo212.gif
"חג" היא דוגמה נפלאה לארכיאולוגיה של השפה, מילה שמאפשרת לנו להציץ לרבדים קדומים שמשמרים את הדנ"א התרבותי והאתני שלנו. שורש חו"ג משמעותו סיבוב והקפה, ו"חג" מעלה בדמיון עולם פגאני שבו חגים בני השבט במעגל סביב להבות האש או איזה עץ מקודש
מאותו שורש באו החוגה, המחוגה, המחוג והחיוג,
שמדגים עוד שלב באבולוציה של השפה. לילדינו לא יהיה מושג שפעם "חיוג" ציין תנועה סיבובית ולא הקשה או לחיצה
חו"ג קרוב לשורש עו"ג, שממנה באה העוגה העגולה. עוגה היא גם "מעגל", כמו אצל חוני המעגל ש"עג עוגה". כנראה שיש קשר בין השורשים עו"ג ועג"ל, אם כי אין לי מושג מדוע עו"ג לא הפך לעג"ג, כמו חו"ג > חג"ג או חו"ל > חל"ל - עוד שורש דומה שהתפתח מסיבוב במעגל > לחולל, לצאת במחול. מאירוע לוקאלי שבו חגים במעגל, הפך החג לעלייה לרגל (בערבית: חאג'), המאפיין העיקרי של חגי אבותינו ובייחוד של סוכות, שבמקורות מכונה פשוט "חג". אגב, בלשון חכמים, "חגיגה" היא הקורבן שמביאים עולי הרגל: "חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר" - לא בדיוק מה שעולה לכם בראש, נכון?
כך הפך החג מאירוע דינאמי של ריקוד או עלייה לרגל, לאירוע סטטי של ישיבה וסביאה, שאחריו אי אפשר לזוז
להשלמת התמונה צריך להזכיר גם את "מועד", שמתייחסת לחג מכיוון אחר, של ציון זמן ומחזוריות.
"עד" בשני מובניה ("עד ש-" ו"לנצח") קשורה לזמן, ושורש עו"ד מובנו "לחזור, לעשות שוב". אירוע שחוזר מדי שנה הוא בארמית "עידא" ובערבית "עיד". חג שמח!