אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
כל אדם והניסיונות שלו...
- פותח הנושא טiבת לב
- פורסם בתאריך
צודק ! ראיתי זאת רק לאחר מעשה
חיפשתי במאגרים התורניים למיניהם. ואני מודה באשמה שלא מצאתי. מלבד כמה גרגירים בראש אמיר בהלכות שגגות. שלפלא הוא שמנה הרמבם בכלל חייבי חטאות "כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת, ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו. וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת" ובכללם "הבא על אשת איש, הבא על הנדה" ומה עם האישה עצמה ? לכאורה האישה פטורה. ומסתמא בגלל שאישה קרקע עולם ואין בה מעשה. שלולי כן היה לו לפרש כמו בדין "האשה שמביאה עליה את הבהמה" אך כשם שבדין אשת איש לא פטר את האישה מכרת, "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה בהעלם אחת חייבת חטאת על כל בהמה ובהמה, שהרי גופין מוחלקין והרי זו כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד שהיא חייבת חטאת על כל איש ואיש. האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת או שבאו עדים שמת ונישאת בין על פי עצמה בין על פי בית דין, ונודע שבעלה קיים, חייבת קרבן אחד, ואם נישאת לאנשים הרבה או שזינתה עם אנשים הרבה, חייבת חטאת על כל איש ואיש מפני שהן גופים מוחלקין ואע"פ שהכל בשגגה אחת" כך לכאורה בדין הנידה גם האישה חייבת "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס, ולפיכך בין שנמצא דם על עד שלה בין שנמצא על עד שלו פטורין, אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת התשמיש, חייבין בקרבן, שזו היא שגגה, לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבין בקרבן, נמצא על עד שלה, אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבין בקרבן, ואם שהתה כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואחר כך קנחה עצמה שניהן טמאים בספק ופטורין מקרבן "( ולפלא שלא חייב אותם באשם תלויי.)
חיפשתי במאגרים התורניים למיניהם. ואני מודה באשמה שלא מצאתי. מלבד כמה גרגירים בראש אמיר בהלכות שגגות. שלפלא הוא שמנה הרמבם בכלל חייבי חטאות "כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת, ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו. וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת" ובכללם "הבא על אשת איש, הבא על הנדה" ומה עם האישה עצמה ? לכאורה האישה פטורה. ומסתמא בגלל שאישה קרקע עולם ואין בה מעשה. שלולי כן היה לו לפרש כמו בדין "האשה שמביאה עליה את הבהמה" אך כשם שבדין אשת איש לא פטר את האישה מכרת, "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה בהעלם אחת חייבת חטאת על כל בהמה ובהמה, שהרי גופין מוחלקין והרי זו כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד שהיא חייבת חטאת על כל איש ואיש. האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת או שבאו עדים שמת ונישאת בין על פי עצמה בין על פי בית דין, ונודע שבעלה קיים, חייבת קרבן אחד, ואם נישאת לאנשים הרבה או שזינתה עם אנשים הרבה, חייבת חטאת על כל איש ואיש מפני שהן גופים מוחלקין ואע"פ שהכל בשגגה אחת" כך לכאורה בדין הנידה גם האישה חייבת "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס, ולפיכך בין שנמצא דם על עד שלה בין שנמצא על עד שלו פטורין, אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת התשמיש, חייבין בקרבן, שזו היא שגגה, לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבין בקרבן, נמצא על עד שלה, אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבין בקרבן, ואם שהתה כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואחר כך קנחה עצמה שניהן טמאים בספק ופטורין מקרבן "( ולפלא שלא חייב אותם באשם תלויי.)
אך תמוה
מדוע אינה לוקה בהוחזקה נידה בשכינותיה מדין "שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה ב"ד מלקין אותן שכל חייבי כריתות לוקין:" רק לא הבנתי איך "האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" האם מדובר בחוף המציצנים ? או דיי בזאת שהוחזקה נידה. ולוקה עליה אף ללא עדים ?
מדוע אינה לוקה בהוחזקה נידה בשכינותיה מדין "שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה ב"ד מלקין אותן שכל חייבי כריתות לוקין:" רק לא הבנתי איך "האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" האם מדובר בחוף המציצנים ? או דיי בזאת שהוחזקה נידה. ולוקה עליה אף ללא עדים ?
איך וכיצד ייתחייבו מלקות?
מאחר "שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה ב"ד מלקין אותן שכל חייבי כריתות לוקין:" בהכרח שאומרו: "האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" שהיו שם כמה מציצנים כשירים לעדות שהיתרו בו בשעת מעשה. אין לי בעייה עם ההוחזקה נידה, אלא על "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:" מאיין יצוצו עדים שהלה בעל את אשתו שהוחזקה נידה ? הכי אותו פועל "הניח מקום ההשקפה פתוח, ולא חשש, כי אמר מעתה אין לי לדאג" כדעת הרא"ם ? ובכלל תירוצו של המזרחי מתאים לשלישיה הנבחרת שנתפשו על חם מחללים שבת. אחד תירץ ששכח שהיום שבת, השני תירץ ששכח שאסור לעשן בשבת. וביאליק תירץ ששכח את החלון פתוח.
מאחר "שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה ב"ד מלקין אותן שכל חייבי כריתות לוקין:" בהכרח שאומרו: "האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" שהיו שם כמה מציצנים כשירים לעדות שהיתרו בו בשעת מעשה. אין לי בעייה עם ההוחזקה נידה, אלא על "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:" מאיין יצוצו עדים שהלה בעל את אשתו שהוחזקה נידה ? הכי אותו פועל "הניח מקום ההשקפה פתוח, ולא חשש, כי אמר מעתה אין לי לדאג" כדעת הרא"ם ? ובכלל תירוצו של המזרחי מתאים לשלישיה הנבחרת שנתפשו על חם מחללים שבת. אחד תירץ ששכח שהיום שבת, השני תירץ ששכח שאסור לעשן בשבת. וביאליק תירץ ששכח את החלון פתוח.
מה זה ? חוף המציצנים ?
מה שבטוח שאצל חילונים דבר שכזה אינו יכול לקרות. רק אצל חרדים שכיחה חדירה לצנעת הפרט וכאילו במסווה של צדקנות. אני שוב פעם שואל מהיכן יצוצו עדים ? אילו מדובר בקיום ייחסים בראש כל חוצות היה מתחייב מכת מרדות אף אם לא הוחזקה נידה. מדין "אסור לאדם לבא על אשתו בשווקים וברחובות או בגנות ובפרדסין אלא בבית דירה, שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות, והבועל את אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות, וכן המקדש בביאה והמקדש בשוק והמקדש בלא שדוך מכין אותו מכת מרדות" (איסו"ב כא) ואם מדובר בקיום יחסים איש איש בביתו כדרך כל הארץ, לפלא הוא שאין ולו נימת תרעומת אחת מצד הבית דין כלפי העדים על חדירה לצנעת הפרט. ומוטב לו היו שוטפים את העיניים בסרטים כחולים מאשר להתנהג כדוגמת רב הונא שנשכב תחת מיטתו של רב רבו. במסווה של "תורה היא וללמוד אני צריך"
מה שבטוח שאצל חילונים דבר שכזה אינו יכול לקרות. רק אצל חרדים שכיחה חדירה לצנעת הפרט וכאילו במסווה של צדקנות. אני שוב פעם שואל מהיכן יצוצו עדים ? אילו מדובר בקיום ייחסים בראש כל חוצות היה מתחייב מכת מרדות אף אם לא הוחזקה נידה. מדין "אסור לאדם לבא על אשתו בשווקים וברחובות או בגנות ובפרדסין אלא בבית דירה, שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות, והבועל את אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות, וכן המקדש בביאה והמקדש בשוק והמקדש בלא שדוך מכין אותו מכת מרדות" (איסו"ב כא) ואם מדובר בקיום יחסים איש איש בביתו כדרך כל הארץ, לפלא הוא שאין ולו נימת תרעומת אחת מצד הבית דין כלפי העדים על חדירה לצנעת הפרט. ומוטב לו היו שוטפים את העיניים בסרטים כחולים מאשר להתנהג כדוגמת רב הונא שנשכב תחת מיטתו של רב רבו. במסווה של "תורה היא וללמוד אני צריך"
למי להאמין ?
דתניא אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר אמר רבי יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כמאן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת מאי טעמא אמר קרא ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רבי יונתן אני ראיתיה וישבתי על תילה כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כרבי אלעזר ברבי שמעון דתנן רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית תניא אמר רבי אליעזר ברבי צדוק מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא אמר רבי שמעון איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם:
דתניא אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר אמר רבי יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כמאן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת מאי טעמא אמר קרא ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רבי יונתן אני ראיתיה וישבתי על תילה כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כרבי אלעזר ברבי שמעון דתנן רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית תניא אמר רבי אליעזר ברבי צדוק מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא אמר רבי שמעון איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם:
הלשון באיסו"ב מעט מגומגמת
"הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו' שניהם הבועל והנבעלת ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה… האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" ומה איתה ? פתח בכד וסיים בחבית: שבפרק ד כתב "הנדה הרי היא כשאר כל העריות המערה בה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב כרת ואפילו היתה קטנה בת שלש שנים ויום אחד כשאר עריות שהבת מתטמאה בנדה ואפילו ביום לידתה ובת עשרה ימים מטמאה בזיבה ודבר זה מפי השמועה למדו שאין הפרש בין גדולה לקטנה לטומאת נדות וזבות: ואחד הבא על הנדה כל שבעת הימים ואפילו לא ראתה אלא יום ראשון ואחד הבא על יולדת זכר כל שבעה או על יולדת נקבה כל ארבעה עשר או על הזבה כל ימי זובה וספירתה בין שפחה בין משוחררת הכל בכרת שנאמר בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה ובזבה נאמר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה וביולדת זכר הוא אומר כימי נדת דותה תטמא וביולדת נקבה וטמאה שבועים כנדתה" בכולן התייחס בלשון יחיד על הבועל בלבד.
"הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו' שניהם הבועל והנבעלת ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה… האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה" ומה איתה ? פתח בכד וסיים בחבית: שבפרק ד כתב "הנדה הרי היא כשאר כל העריות המערה בה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב כרת ואפילו היתה קטנה בת שלש שנים ויום אחד כשאר עריות שהבת מתטמאה בנדה ואפילו ביום לידתה ובת עשרה ימים מטמאה בזיבה ודבר זה מפי השמועה למדו שאין הפרש בין גדולה לקטנה לטומאת נדות וזבות: ואחד הבא על הנדה כל שבעת הימים ואפילו לא ראתה אלא יום ראשון ואחד הבא על יולדת זכר כל שבעה או על יולדת נקבה כל ארבעה עשר או על הזבה כל ימי זובה וספירתה בין שפחה בין משוחררת הכל בכרת שנאמר בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה ובזבה נאמר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה וביולדת זכר הוא אומר כימי נדת דותה תטמא וביולדת נקבה וטמאה שבועים כנדתה" בכולן התייחס בלשון יחיד על הבועל בלבד.
רוצה לעזוב
New member
כאן הגענו לדיון מעניין
הסיבה שלא המשכתי לדון בשאלה אחר שהעלה מר מיסטר את דבריו בנוגע לחיוב אשה, הירא שבאמת נבוכתי בשאלה זו. מצד אחד מקרא מלא דיבר הכתוב שהאשה חייב בכרת, מצד שני אכן לחלוטין לא ברור מה מידת חובתה של האישה בכל זה. ואחר כל זה הסתפקתי בליבי, כשעניינית קצת במקורותינו, מה בכלל מעמד האשה בהלכה (שכידוע פחות הוא ביותר) לגבי עניינים שהיא כן חייבת בהם כל"ת וכעניינים שאין הזמ"ג. דלכאורה, בפשטות, כשם שחובה על איש חובה על אישה, וכן הוא לגבי העונשין, דבמאי פליגי. מצד שני באמת יל"ע דהרי בכלל ספרותינו שה מאוד למצוא על עונשי כרת וכהאי גוונא אצל נשים, וגם בנוגע למצוות תשובה לא פשיטא לי בכלל האם חלה - ובאיזו מידה - על האשה. אם כן, באנו לשאלה כללית, האם אישה נענשת על עוונות. יש להעיר מיד, שכמובן יוצאים מהכלל חובות שנתייחדו לנשים כגון סוטה, שבזה באמת מצינו שייענשו, אבל אפשר לחלק דזה דווקא בעוונות שנתייחדו להן, אבל בשאר עוונות לא.
הסיבה שלא המשכתי לדון בשאלה אחר שהעלה מר מיסטר את דבריו בנוגע לחיוב אשה, הירא שבאמת נבוכתי בשאלה זו. מצד אחד מקרא מלא דיבר הכתוב שהאשה חייב בכרת, מצד שני אכן לחלוטין לא ברור מה מידת חובתה של האישה בכל זה. ואחר כל זה הסתפקתי בליבי, כשעניינית קצת במקורותינו, מה בכלל מעמד האשה בהלכה (שכידוע פחות הוא ביותר) לגבי עניינים שהיא כן חייבת בהם כל"ת וכעניינים שאין הזמ"ג. דלכאורה, בפשטות, כשם שחובה על איש חובה על אישה, וכן הוא לגבי העונשין, דבמאי פליגי. מצד שני באמת יל"ע דהרי בכלל ספרותינו שה מאוד למצוא על עונשי כרת וכהאי גוונא אצל נשים, וגם בנוגע למצוות תשובה לא פשיטא לי בכלל האם חלה - ובאיזו מידה - על האשה. אם כן, באנו לשאלה כללית, האם אישה נענשת על עוונות. יש להעיר מיד, שכמובן יוצאים מהכלל חובות שנתייחדו לנשים כגון סוטה, שבזה באמת מצינו שייענשו, אבל אפשר לחלק דזה דווקא בעוונות שנתייחדו להן, אבל בשאר עוונות לא.
חוזר בלי תשובה1
New member
ברעיון
אין איסור חל איסור. אבל מכיון שאיסור נידה הוא איסור מוסיף ביחס לאשת איש, שכן נידה אסורה אף לבעלה, בכהאי גוונא שפיר אית ליה איסור חל על איסור.
אין איסור חל איסור. אבל מכיון שאיסור נידה הוא איסור מוסיף ביחס לאשת איש, שכן נידה אסורה אף לבעלה, בכהאי גוונא שפיר אית ליה איסור חל על איסור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.