כלוב האבלות

BennyKa

New member
כלוב האבלות

שלום לכולם לפעמים יש תחושה שהאבלות היא סוג של כלוב ןולקנו למרות שיודעים שזה כלוב לא מוכנים או יכולים לעזוב אותו אז השיר הבאז מוקדש באהבה לכל הנשמות האבודות באשר הן מי יתן ותמצאו את הדרך אל החופש כלוב של זהב ביצוע: טיפקס ומירי מסיקה מילים ולחן: קובי אוז כלוב של זהב ציפור בכלוב של זהב לא רוצה לעוף היא מתרגלת כלוב של זהב ציפור בכלוב של זהב שרה מכאב היא מסתגלת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה על החופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה כל כך שרה והיא שרה לכל העולם כלוב של זהב ציפור בכלוב של זהב בודדה יפה ומזמרת כלוב של זהב ציפור בכלוב של זהב היא רואה יש דרור על הצמרת לפעמים חולמת על שמיים לפעמים נרדמת מכאב לפעמים היא שרה על החופש לפעמים שותקת מהלב והיא שרה... אני שרה כל כך שרה אני שרה לכל העולם כלוב של זהב ציפור בכלוב של זהב
 
האכן יש כלוב לאבלות?

בהתחלה שקראתי התקוממתי ...אני מהתחלה ידעתי שחיי עוברים מהפך, אבל אני אחיה אותם הכי טוב שאוכל ,לא נכנסתי לכלוב ,שמתי מסכה וחייתי ,ונהנתי ,והצלחתי לשמוח,וריכלו.................. ואכן גם מתוך השכול צמחתי, גדלתי, קבלתי תעצומות חדשות ...ויחד עם זאת יש איזה שהוא כלוב המפריד בני לבין האחרים חוותי משהו שהוא אחר קשה .. תודה בני
 

BennyKa

New member
סיפור הפיל - חורחה בוקאי

טלי!! - אני כבר לא - אבל רבים מאיתנו עדיין שם אני רוצה לגלות סוד - הכלוב אננו נעול -אנחנו יכולים לצאת מתי שנרצה ואני גיליתי את הסוד הזה מזמן, ויצאתי מהכלוב שלי - אני חוזר רק לעיתים רחוקות אבל הכלוב הזה הוא שלי והוא יהיה שם תמיד ואני תמיד אחזור אליו ולכל אלה שעדיין בכלוב הנה סיפור הפיל - ונראה לי שרבים לא יוצאים מהכלוב מאותה סיבה אז למי שלא מכיר סיפור הפיל - חורחה בוקאי כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו. בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה. למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח. התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין: מה מחזיק אותו שם? כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו? לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית. עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה: הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד מאז שהיה צעיר מאוד." עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד... אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר, אבל לשווא! היתד היתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו. עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו. מוסר השכל – ולא לפילים בלבד! הפיל הגדול והחזק הזה שאנחנו רואים בקרקס, לא בורח – כי הוא מאמין שהוא לא יכול. הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש...
 

ליגה76

New member
מדהים

אבל אני מאמינה, מי שרוצה לצאת מסוגל. מתוך כל השכול, הפציעה וכל מה שעברתי נהייתי אדם אחר נהייתי אדם בוגר יותר, מסתכלת על החיים אחרת ובשנה האחרונה אפילו התחלתי לאהוב את החיים מחדש. יש לנו המון טוב מסביב. נכון, עברנו את הדבר הכי נורא שיכול להיות אבל להיסגר בכלוב זה לא הפיתרון. ותאמינו לי, הנשמות שלא איתנו עכשיו היו רוצות לראות אותנו ממשיכים בחיים, ממשיכים לשמוח. לפני התאונה הייתה תקופה של הרבה פיגועים, דיברנו על זה, מה יהיה אם יקרה משהו לאחד מאיתנו. הוא אמר לי בפירוש - אני אוהב אותך, אני לא רוצה שתסבלי, אני רוצה שתמשיכי לחיות, תמשיכי לחייך ותמצאי משהוא להמשיך לחיות יחד. לא רוצה שתשארי לבד... חודש אח"כ קרתה התאונה. לעיתים אני מסתגרת בכלוב, כמו בשבוע האחרון, השבוע של האזכרה, השבוע בו יצאנו לאותו טיול מדהים שסופו היה קטלני. אבל בחיי היומיום אני משתדלת לחיות...
 

BennyKa

New member
צודקת

עד כמה שזה מוזר הכל שונהובאופן מפתיע אפילו טוב אחרי הפרידה נשאר השקם הפרטי שלנו אבל העולם מסביבנו לא השתנה - אנחנו השתננו עם השקט באה ההבנה וההשלמה - לצערי חלקנו מתקשים בזאת במיוחד אבל זה שלב קריטי וחייבים לעבור אותו וככל שמקדימים כן ייטב - ולצערי מי שלא מצליח נישאר בכלוב ומתרגל אליו ואפילו מפסיק לנסות כמו הפיל באופן מפתיע ההבנה וההשלמה שחררו אותי לחלוטין , התחלתי להתחבר לעולם ולעצני התחברתי לעצני שלפני 20 שנה כאשר הייתי רווק ללא ילדים אבל עם הרבה חברים והתחלתי לחדש קשרים ישנים תחושה של "הכל קטן עליי עכשיו" קפצה עליי - נו מה כבר יכול להיות הרי אחרי כל זה שום דבר כבר לא ישבור אותי בוגר יותר , רגוע יותר, מחושב וצלול, צעיר שוב מוכן לבלוע את העולם אבל הפעם מתוך בגרות והשלמה וכמו בשיר המוטו שלי כי בסוף הלילה יש מחר והוא יפה והוא כאן ואני מעביר את התובנה הזאת לילדיי ורק כך הם יוכלו לגדול להיות בני אדם בריאים ללא תופעות לוואי מהקורות אותם בילדותם בני
 

דליה1944

New member
סיפור הפיל - חורחה בוקאיו BennyKa

סיפור מקסים,ואמיתי .נכון שיש לנו הרבה יותר כוחות ממה שאנחנו חושבים .. גם לדעתי אין אנשים שלא מצליחים , יש רק אנשים שמפסיקים לנסות.
 
למעלה