כ'כ כ'כ קשה לו

[assy]

כ'כ כ'כ קשה לו ../images/Emo7.gif

אני יודעת שזה נושא שדובר רבות. בני בן השנה ושמונה חודשים קיבל לפני שבוע אח. וכ'כ קשה לו. הוא שמח לראות אותו, לראשונה בחייו שהוא ממש נתן נשיקה אמיתית מיוזמתו זה היה לאחיו. ולפעמים "אמא די" דוחף אותו מעלי שאני אפסיק להניק אותו. נשען עליו וצובט אותו. כשהוא רואה אותי מניקה הוא מתחיל ללכת על קצות אצבעות, צוחק צחוק מאולץ, מה שלא היה לו מעולם לפני. היום הוא אכל עוף והחזיק ארבעה עופות קטנים ביד שהם נופלים לו והוא צורח רוצה להחזיק אותם את כולם והפיפי ברח לו והוא בוכה. ואז אחיו התעורר לינוק לקחתי אותו אלי ואז עוד יותר צרח. ממש ראיתי עליו את המצוקה. לקחתי אותו חיבקתי אותו ואמרתי שוב ושוב שאנחנו אוהבים אותו ושום דבר לא השתנה באהבה, זה קשה לחלוק אבל הוא לא חולק באהבה שלנו אליו. עד שהוא נרגע. מציק לי מאוד ההליכה על קצות אצבעות שפתאום הופיע אחרי הלידה. אנחנו כל הזמן אומרים לו כמה אנחנו אוהבים אותו 50 פעם ביום לפחות. אני אשמח מאוד לעצות איך עוברים את התקופה הקשה הזאת עם רווח קטן ויותר איך מקלים על הילד הגדול את המעבר. תודה לכל מי שקראה.

 

[שחר של עמית]

מחוסר ניסיון, אין לי עצות מעשיות

בשבילך, אבל אני מצרפת לך קישור למאמר על קנאה בין אחים, אולי זה יתן זויות ראיה ומחשבה נוספות.

 

[לורליי43]

אולי את צריכה עצה ממי שיש לה תאומים

ככה נראה לי לפחות, שהטיפול צריך להיות בשניהם (לפחות בתקופה הקשה) כמו שמטפלים בשניים במקביל. מעין שינוי ב"מוד של החשיבה", לא שיש ילד גדול ותינוק, אלא שיש שני תינוקות. כשאת מניקה אז אין אפשרות בחירה לגבי מי שיטפל בו, אבל בכל ענין אחר- הייתי מתאימה את עצמי לבקשה שלו. חוץ מזה, הרבה הבנה לקושי שלו, אבל בלי לתת לו הרגשה שהוא מסכן או שמרחמים עליו.

 

[לאה_מ]

לא מנסיון אישי (אצלי המרווחים בין

הילדים גדולים יותר)- מצטרפת להמלצה לקרוא את המאמר המצויין על הקנאה, ואני אחזור ואומר כאן שוב - הוא באמת עדיין תינוק, רק בן 1.8. התפקיד הזה של "גדול" הוא הרבה הרבה יותר ממידותיו. אני יודעת שבפרופורציה לתינוק רך, גם פעוט בן פחות משנתיים נראה גדול, אבל נסי כל הזמן לזכור שהוא תינוק. וקחי לעצמך כל עזרה שאת יכולה לקבל. כל עזרה שהיא - החל בעזרה בעבודות בית, בישולים וכו', וכלה בעזרה עם הילדים, ובעזרה לך (לתת לך חצי שעה לנוח, להתקלח בשקט, שמישהו יכין לך כוס קפה...). ואת מוזמנת לקרוא כאן את הדיונים בנושא קנאה בין אחים. אולי משהו יעבוד אצלכם. קבלי

ואת כל האמפתיה שבעולם, ובכל זאת, למרות הקשיים, הרבה הרבה

 

[limori]

גם אנחנו היינו במצב דומה

וזו תקופה מאד קשה. של המון כעסים ודאגה וחששות ורחמים וייאוש..פשוט נורא. מנסיון מה שבאמת עזר היו הטיולים מחוץ לבית. ניסיתי כמעט כל יום למצוא חצי שעה ולצאת מהבית לטיול רגלי רק אני והילד שלי. קטפנו פרחים אספנו אבנים השתוללנו וכייפנו יחד...הקפדתי לדבר המון עם הרגשות שלו דוקא בזמן הטיול (אך להבדיל הבן שלי היה בן 5) והרגשתי שהטיולים האלה נותנים לו להרגיש ששוב אמא רק שלו ושאמא רק איתו...כי כשישבנו יחד בבית ונעה ישנה תמיד היתה לו ההרגשה שתיכף אמא תקום כי נעה תתעורר או תיכף אמא הולכת להניק או לרחוץ או לטפל וכו.. לכן הטיולים בחוץ נתנו לו גם מן כוחות חדשים בכל פעם שחזרנו הביתה ראיתי שטוב לו וכמובן אחר כך ששוב ראיתי על פניו את סימני הקינאה אבל תמיד הרגשנו גם אני וגם הוא שהטיולים נהדרים. חברה שלי הציעה לי לגעת בו יותר כלומר לתת לו יותר מגע ביום יום מעבר לליטופים והחיבוקים והישיבה על הבירכיים לתת לו עיסוי ביד או בכף הרגל עיסוי בצואר אפשר גם למרוח לו קרם בכל הגוף..היא טענה שמגע מקל עליהם...ואני יישמתי ועד היום הוא מכור לעיסויים בגוף... זו תקופה לו קלה אני מאחלת לך המון סבלנות אושר ושימחה.... לימור

 

[assy]

תודה על התשובות

למעשה כל מה שנאמר אני כבר מיישמת. אני לעולם לא טענתי שהוא גדול. אני כל הזמן אומרת לו (ולנו כדי שלא נשכח) יש לנו שני תינוקות מתוקים. אנחנו יוצאים החוצה לטיול כשהעניינים נעשים איטנסיביים מדאי. חזרתי לעשות לו עיסויים (עוד מסוף ההריון). אבל אני רואה לפי הקישורים שבעיות דומות מופיעות בכל מני גילאים. זה לא קשור לגיל של הבן שלי. בכל אופן יש לכן מושג לגבי ההליכה על קצות אצבעות? או שאני סתם פרנואידית?

 

[tonti]

../images/Emo24.gif

איזה אפרוח קטן, הוא באמת קטן עדיין. אין לי נסיון בגרוש אבל מהקצת שאני מבינה הוא צריך אותך עדיין קצת לעצמו. הוא איתך בבית או בגן? נסי לאגן זמן רק לשניכם כל יום, אפילו קצת. שירגיש שאת רק שלו, בלי מישהו קטן ומאיים שצריך אותך טוטאלית. מצד שני, רק עכשיו ילדת. כ"כ קשה. מקווה שיסתדר לכם מהר. ועדכני, טוב?

 

[She Dolphin]

../images/Emo24.gif לא ממש יודעת מה להציע

אצלנו תומר היה יותר גדול כששירה נולדה ולא נתקלנו בקשיים כמו שאת מתארת. הדבר היחידי שאני מציעה לך זה לבדוק שוב איך אתם בכל זאת מצליחים לתת לו המון תשומת לב וזמן לבד עם אחד מכם לפחות (אני בטוחה שאתם כבר עושים את זה, אבל תמיד אפשר לבדוק עוד אופציות).

 

[RONITUDI]

אנחנו גם היינו שם...

לפני חצי שנה ילדתי את ביתי השנייה , הגדולה הייתה בדיוק בת שנה ושמונה חודשים , כמו ילדך . היתה קנאה אומנם לא עצומה אך ניתן היה להבחין בהתנהגות שונה אצל הילדה . אני בכל אופן מהרגע שהתינוקת נולדה שיתפתי את הגדולה שיתוף גדול בכל הנוגע בתינוקת זה אומר : שמותר לה קודם כל לגעת בה איכן שהיא רוצה כמובן שבהשגחה אך לא למנוע ולהגיד "לא זה מסוכן ". לקלח את התינוק ביחד עם הגדול , שהוא יסבן אותו , שהוא ינגב אותו ושהוא יבחר לו בגדים מהמגרה . בנוגע להנקה זה החלק הכי קשה כי המגע הפיזי בינכם מנותק , אך גם בסיטואציה זו הרמתי את הגדולה על הרגליים ונתתי לה לגעת והסברתי כל מה שקשור בהנקה . כמובן שזה מאוד תלוי באופי הילד אם הוא אימפולסיבי או לו במקרה שלי היתה הבנה וזה מאוד עזר כל העניין של השיתוף , הם מרגישים חלק מהתהליך . הכי חשוב לא להפסיק אם חיבוקים ונישוקים ולהקציב זמן איכות לילד כמה שזה קשה אך לא להזניח את שעות האכות עם הגדול . בהצלחה .

 

[assy]

תודה

 

[טאשקה]

ההפרש בין ילדי הוא שנה ועשרה חודשים

אין לי הרבה מה להוסיף למה שכתבה ronitudi . תנסי לשתף אותו עד כמה שאפשר בטיפול בה. תני לו לגעת כשאת משגיחה. לא נורא אם הוא לא הכי עדין (עד גבול מסוים כמובן). לפעמים אני עושה עם בני טריק. למשל, כשאני רואה שהוא מתקרב לתינוקת במטרה להרביץ לה או כד', אני אומרת:" אתה רוצה ללטף אותה? איזה כיף לך שאחיך רוצה ללטף אותך וכו'". ואז אני מתקרבת ומלטפת קודם כל אותו ואומרת לו שאני אוהבת אותו ומציעה לו ללטף את התינוקת. לעיתים זה עובד. כשאני מחליפה לה חיתול או מטפלת בה ורואה שהוא מתחיל להיות מתוח ועצבני אז אני מתחילה לדבר איתה עליו. למשל:"ראית איזה מגדל יפה ב' בנה, גם את יודעת לעשות ככה? לא!! את עוד קטנה. כשתגדלי ותהיה גדולה כמוהו ...." או "את יודעת ש ב' הוא תינוק מאוד חכם? ראית איזה יופי הוא הרכיב את הפאזל?". ככה את משיגה שתי מטרות גם מדברת עם התינוקת (חשוב!) וגם מתייחסת ומרגיעה את בנך הגדול. אני גם מרבה לרקוא לו תינוק (כי הוא באמת עדיין קטן), אך יחד עם זאת מתייחסת ליתרונות בלהיות גדול (יכול לדבר, לאכול דברים שהוא אוהב, לשחק וכו' וכו').

 

[ירוקה לגמרי]

מזל טוב לך יקירה!!

לא ידעתי שהיית בהריון. איזו הפתעה משמחת. לגבי התקופה הקשה שאתם עוברים , אני מצטערת שאין לי ניסיון בעניין, אנחנו עדיין רק עם אחת אבל אם הבכור יודע קצת להביע את מה שמפריע לו אולי תנסי לדובב אותו ואולי לתת לו גם קצת אחריות בכל הנוגע לאח הקטן, למשל לעזור לכם להחליף לו חיתול או לדחוף את העגלה שלו בטיול על מנת לתת לו הרגשת אחריות וחיבור לתינוק החדש. שיהיה לכם רק כיף ואושר.

 

[assy]

תודה לכולכן

תודה ירוקה. מה שלומך את? הימים עברו והמשבר של זיו עושה הרושם הולך ונגמר. למדתי הרבה דברים. היו לו כמה התפרצויות קשות שבהן נתתי לו את המקום להיות בבכי ובכאב ורק חיבקתי ואמרתי כמה אני אוהבת. המללתי את הרגשות שלו, כלומר אם הוא דחף את אחיו הקטן וצעק די. אמרתי לו נכון אתה לא רוצה שאח שלך יהיה פה וכו'. וזה עבד כמו קסם הוא הרגיש שמבינים אותו. הוא עוזר לנו עם להביא חיתולים וכדומה. ממש מחילים לראות את האור טפו טפו טפו