מועקה עצב ודיכאון, מחשבות על המוות
שלום מרתה, צר לי מאד שאת סובלת כל כך, טוב ששיתפת ותודה על כך. ההשערה של בעלך שהמפגש עם אמך והעליה לקבר של אבא היווו טריגר- נשמעת סבירה והגיונית. וייתכן גם שזה צירוף של כמה דברים. גם חילופי העונות מוכרים כתקופה של רגישות מוגברת, ועליה בשכיחות הדכאונות. אני מבינה שאת מכירה אפיזודות דכאוניות חוזרות, תמיד אפשר לשכלל את הדרכים אם לא למנוע- לפחות לקצר את משכן ועוצמתן, ולזכור שזה עובר.
האסוציאציות שמובנות אצלנו במוח מחברות אותנו לעתים למצבי נפש שאין להם מלים, ומתבטאים רק בגוף ובתחושות. זה קורה גם כי חלק מהזכרונות הרעים הוטבעו בשנים שעוד לא היתה לנו שפה, או במצבים ללא מלים. בטיפול טוב וממושך אפשר להגיע גם ל"מוקשים" האלה ולפרק אותם, או לפחות להקהות את עוצמת השפעתם, ולהתחסן. טוב שיש לך בן זוג אוהב ואיכפתי, תרשי לעצמך לקבל את מסירותו ודאגתו, ולא להישאר לבד. ייתכן שיש בך גם קולות של ביקורת עצמית וכעס על עצמך על חולשה או חשש מ"התפנקות" אם תטריחי אנשים קרובים, אז לא- דווקא חשוב להיעזר כדי לא לשקוע.
זה יקל על שניכם. גם בעלך יכול להרגיש טוב שיש לו יכולת לעזור .
אם אכן יש ביקורת עצמית סמויה או גלויה היא מחזקת את הדיכאון, זה כמו להתקיף את עצמך וזה מחליש, ולא הוגן כלפיך...
אינני יודעת אם היית בטיפול או טיפולים, ואם הרגשת היעזרות או הקלה מספקת. לעתים צריך לחזור לטיפול כדי להתחזק וכמובן שאפשר לשקול עזרה של תרופות.
בבקשה המשיכי לשתף אותנו בשלומך
