ריקי זו אני
Well-known member
חייו של הטלה מתחילים במשברים קשים מאוד. ממשיכים בקשיים לא מעטים שבסופו של דבר יענג בשרו אי אלו באי מסעדה באיזו נקודה ברחבי הארץ.
ולמה אני פותחת ב'סודות מקצועיים'...?
הבום הראשון שמקבל כל יצור חי זו הלידה של עצמו... (או ההמלטה), מחלל בטן נח, נעים, חמים שמספק כל צורך, מסלול של צנרת בקוטר קטן מידי... אל אויר העולם. השגר שלנו הומלט כשכל גופו מכוסה בריר ולכן כדי שיחיה חייבים לנקות את פתחי הנשימה. הכבשה תעשה את מלאכת הניקוי בלשונה. הפעולה הזו של הכבשה מעוררת את השגר דמתחיל מיד בניסיונות לעמוד על רגליו. מאמץ על של רבע שעה... אז יעבור קושי עצום... לחפש את הפיטמה שתספק לו את האנרגיה וכל השאר, שצורך שגר שאינו מיומן כלל בלמצוא את הפיטמה, לשאוב את החלב...
לאחר מס' שעות, אם לא במידי, ילקח השגר מחיק אימו ויעבור לתא של שגר כמוהו... שם ילמד להזין את עצמו ממכונה.
אמנם הלימוד קצר יחסית... כי לפיטמה של המכונה 'תכונות' טובות, אבל השגר שלנו מחפש את אמא... מתגעגע לאמא, שומע את הקריאות של אמא... ולא נשכח שמטלה של אמא... הוא שגר בין עשרות כמוהו על אותן 4 פטמות...
לאחר שהשגר שלנו כבר יודע לדחוף את החבר'ה שרעבים כמוהו בכל רגע נתון... והחלב בשפע להתפוצץ..., לאחר שדכח מאמא, נהנה מפינה שקטה יחסית והחיים הופכים לשיגרה סבבה... מתחילים לעבור שלב בחיים (קושי), גמילה מחלב ומעבר לאכילת מזון קשה.
חיים מלאי משברים לא פשוטים. אז נכון שבעידן המודרני האדם יודע מה הצרכים של הטלה... ויספק, אך האם המשברים פוחתים?
לא באה ללמד כאן את תורת חקלאות החי... באה להבין שגם אנחנו כבני אדם חייבים להבין את המקום שלנו על פני הכדור.
החיים מלאים במשברים, חלקם משברים קשים ולא נעימים.
אתמול הוזמנו לשבע ברכות בשומרון. משפחה נחמדה מאוד, ישראלית מאוד... מלאת חיים, בנות, בנים ונכדות ונכדים... ושמחה גדולה 'הבת באה לביקור מולדת'
הסבתא רבה לא יכולה לתקשד עם האורחים מחסום השפה..., הנכדים הבוגרים לא מבינים את גמגומי הסבתא... הלא מוכרת. והאמא מתקשה לחבק ולנשק, לתרגם, לשוחח ולענות בו זמנית...
התינוקת הקנדית מסרבת לחיזורי הסבא.
לא נעים. אומר לי הסבא ' הלואי שיעשו עליה, הגעגוע אוכל אותנו'...
לא הייתי במקום של לישפוט. הסתכלתי מהצד.
אני גם מסתכלת מהצד על העבודה בדיר הכבשים. מקסימום בזמני שיא מכינה קפה..., מכינה ארוחות לעוסקים במלאכה הקשה... מלמדת בסבלנות שגרים להחליף פיטמת אם במיטמה סינטטית עמובת חלב...
ולמה הדבר דומה - לדעתי...
ליחסי ישראל ארה"ב, יחסי ישראל עם העולם המשתנה מול העיינים שלנו...
מותר האדם מהבהמה... זה ממש ממש כך, לכן קשה לו לאדם לדעת לאן יפנה...
לכן אהבתי להקשיב לדברי ראש הממשלה שלנו בערב ה'פטריוטים'...
אמריקה כמו אירופה הולכת למחוזות לא טובים לנו..., לדעתי לא 'הולכת' אלה חוזרת.
גם אין ספק שיבואו ימים שנתגעגע לדונלד טראמפ וההסכם שיחתום מול איראן...
אז יותר עצמאות, יותר פתוחים לעולם... הלא אנטישמי יותר ליסמוך על עצמנו... - יצאתי מעודדת מנתניהו... שמכוון לשם. האם העכבישים יתנו לו לנווט??? פה אני ספקנית... - מאוד
ולמה אני פותחת ב'סודות מקצועיים'...?
הבום הראשון שמקבל כל יצור חי זו הלידה של עצמו... (או ההמלטה), מחלל בטן נח, נעים, חמים שמספק כל צורך, מסלול של צנרת בקוטר קטן מידי... אל אויר העולם. השגר שלנו הומלט כשכל גופו מכוסה בריר ולכן כדי שיחיה חייבים לנקות את פתחי הנשימה. הכבשה תעשה את מלאכת הניקוי בלשונה. הפעולה הזו של הכבשה מעוררת את השגר דמתחיל מיד בניסיונות לעמוד על רגליו. מאמץ על של רבע שעה... אז יעבור קושי עצום... לחפש את הפיטמה שתספק לו את האנרגיה וכל השאר, שצורך שגר שאינו מיומן כלל בלמצוא את הפיטמה, לשאוב את החלב...
לאחר מס' שעות, אם לא במידי, ילקח השגר מחיק אימו ויעבור לתא של שגר כמוהו... שם ילמד להזין את עצמו ממכונה.
אמנם הלימוד קצר יחסית... כי לפיטמה של המכונה 'תכונות' טובות, אבל השגר שלנו מחפש את אמא... מתגעגע לאמא, שומע את הקריאות של אמא... ולא נשכח שמטלה של אמא... הוא שגר בין עשרות כמוהו על אותן 4 פטמות...
לאחר שהשגר שלנו כבר יודע לדחוף את החבר'ה שרעבים כמוהו בכל רגע נתון... והחלב בשפע להתפוצץ..., לאחר שדכח מאמא, נהנה מפינה שקטה יחסית והחיים הופכים לשיגרה סבבה... מתחילים לעבור שלב בחיים (קושי), גמילה מחלב ומעבר לאכילת מזון קשה.
חיים מלאי משברים לא פשוטים. אז נכון שבעידן המודרני האדם יודע מה הצרכים של הטלה... ויספק, אך האם המשברים פוחתים?
לא באה ללמד כאן את תורת חקלאות החי... באה להבין שגם אנחנו כבני אדם חייבים להבין את המקום שלנו על פני הכדור.
החיים מלאים במשברים, חלקם משברים קשים ולא נעימים.
אתמול הוזמנו לשבע ברכות בשומרון. משפחה נחמדה מאוד, ישראלית מאוד... מלאת חיים, בנות, בנים ונכדות ונכדים... ושמחה גדולה 'הבת באה לביקור מולדת'
הסבתא רבה לא יכולה לתקשד עם האורחים מחסום השפה..., הנכדים הבוגרים לא מבינים את גמגומי הסבתא... הלא מוכרת. והאמא מתקשה לחבק ולנשק, לתרגם, לשוחח ולענות בו זמנית...
התינוקת הקנדית מסרבת לחיזורי הסבא.
לא נעים. אומר לי הסבא ' הלואי שיעשו עליה, הגעגוע אוכל אותנו'...
לא הייתי במקום של לישפוט. הסתכלתי מהצד.
אני גם מסתכלת מהצד על העבודה בדיר הכבשים. מקסימום בזמני שיא מכינה קפה..., מכינה ארוחות לעוסקים במלאכה הקשה... מלמדת בסבלנות שגרים להחליף פיטמת אם במיטמה סינטטית עמובת חלב...
ולמה הדבר דומה - לדעתי...
ליחסי ישראל ארה"ב, יחסי ישראל עם העולם המשתנה מול העיינים שלנו...
מותר האדם מהבהמה... זה ממש ממש כך, לכן קשה לו לאדם לדעת לאן יפנה...
לכן אהבתי להקשיב לדברי ראש הממשלה שלנו בערב ה'פטריוטים'...
אמריקה כמו אירופה הולכת למחוזות לא טובים לנו..., לדעתי לא 'הולכת' אלה חוזרת.
גם אין ספק שיבואו ימים שנתגעגע לדונלד טראמפ וההסכם שיחתום מול איראן...
אז יותר עצמאות, יותר פתוחים לעולם... הלא אנטישמי יותר ליסמוך על עצמנו... - יצאתי מעודדת מנתניהו... שמכוון לשם. האם העכבישים יתנו לו לנווט??? פה אני ספקנית... - מאוד
