כמעט פספסתי...
הגשמה עצמית זה דבר חשוב אם כי לחלק זה מותרות ולחלק זו דאגה אחרונה. מעבר לכך שאני חושבת שאדם שנמצא במצב השרדותי לא יכול להנות אפילו מכוס קפה של הבוקר. אומרים - הכל טמון במשמעות שאני עצמי אעניק לדברים.... מעדיפה לראות את המציאות - ולראות שיש רק חצי כוס... והמציאות, לפעמים טובה לפעמים לא. "מחשבה יוצרת מציאות" - גם זה, עבורי, נמנה על אותן תיאוריות / פילוסופיות שנשמעות נורא נכונות אבל אין להן אחיזה במציאות! ומהי - "הגשמה עצמית"? לא חושבת שזה משהו שמשיגים או מגיעים אליו... ברגע שהגשמת מה שהוגדרת כ"ה-הגשמה העצמית" - תבוא שאיפה אחרת.... וזה טוב. וזה רע. לעולם ילך אדם מהעולם הזה ו(רק) חצי תאוותו בידו! העניין הוא, אני חושבת, לברך כל בוקר את מה שיש... להזכיר לעצמי שיש XYZ להגדיר מה היום - יחשב בעיני כהישג מענג.... את החלק הפחות טוב - ממילא אני זוכרת - לא צריך תזכורת! לגבי העולם האסור ...אם לחיות עם תחושה החמצה...או לחיות בפחד מתמיד.... מעדיפה תחושת פספוס <קלה, ממש לא קריטית> ואת הזוגיות ה-לא מושלמת, אבל שלמה! מידי פעם חייבת להציץ בדלתות שכתוב עליהן – הכניסה אסורה... לפעמים צריך ללכת בכדי לחזור.