ככה היא נסגרת

[בת הדייג]

את "דרור יקרא" ודומיו

למדתי עוד ב"קן" שבתנועת הנוער. זכורים מאז בעיקר הצחוקים ובראייה לאחור כנראה גם המבוכה. החוג המסודר הראשון שלי היה אצל ערה כדורי שבהוד השרון. מתרפקת בחום על זכרונות של אינטימיות ומשפחתיות. מרקיד נעים סבר , סובלני ויחד עם זאת קפדן. הדבר העיקרי שזכור לי מערה זה דרך לימודו. לימד היטב מדגיש כל צעד, תנועה ומקצב. ריקודים שלמדתי אצלו - יכולה לזכור ולרקוד אותם תמיד. את נטייתי לרקוד מדוייק זוקפת בעיקר לזכותו של ערה, שגם לאחר למעלה משני עשורים, לא התמסמסה בנבכי הזמן. את החוג עזבתי מכיוון שעברתי איזור מגורים.

 

[תמי ג]

על הגג בקרית חיים - ניסים בן עמי

לפני 17 שנה לערך, בתחילת דרכי בריקודי עם, התחלתי לרקוד אצל איציק בן עמי בבית נגלר, מפה לשם נגררתי אחריו כרוקדת צעירה ומתלהבת (כמו הילדים של היום שנגררים אחרי מרקיד) להרקדות של אחיו ניסים בן עמי, ניסים נחשב המרקיד של אותה תקופה, בה' הידיעה. ההרקדות על הגג היו מטורפות, כמו מסיבות משכרות חושים, משהו מיוחד שבאמת עד היום לא היה. אומנם היום יש הרקדות המוניות נחמדות, אבל כלום לא נוגע בזיכרון מאותם ימים על הגג בקרית חיים עם ניסים בן עמי. ניסים הרקיד עם המון הומור, המון מרץ בסגנון מיוחד... במחשבות לאחור - המון געגועים לתקופה של ההרקדות של פעם, איכות אחרת, ריקודים אחרים וסגנון מיוחד. ו.... השמועה אומרת שניסים בן עמי בדרך ממיאמי על המזוודות... כדאי לחכות בסבלנות....

 

[ירון מישר]

טוב גם אני התחלתי מתישהו,

אבל זה היה מאד מאד מזמן... החוג הראשון שלי היה החוג האיזורי של המועצה האזורית הגליל העליון, שהתקיים בקיבוץ עמי בשנים בהם אני למדתי שם בתיכון. את החוג הנחה גרשון פדרמן, שהיה אז חבר קיבוץ גונן (בשנים שלאחר מכן, עבר החוג קיבוץ גונן שם רקדתי מספר שנים לאחר הצבא כאשר בהמשך קיבל את החוג ספי אביב - אז עגיב - ושם למעשה עשיתי את הסטאז' העיקרי שלי כאשר החלפתי את ספי פעמים רבות). ובכן בשנים 1968-69 כאשר למדתי בכיתות י"א-י"ב, היינו (מספר משוגעים לדבר) "מתגנבים" להרקדה של המבוגרים שהתקיימה באולם הספורט בקיבוץ עמיר ובה רקדו כל רקדני האזור. גרשון היה מנגן את הריקודים מעל גבי פטפון, תקליטים במהירות 78 ו-45, חלקם הגדול היה ריקודי עמים וביניהם ריקודים הנרקדים עד היום כמו לאקי, קונטיקי, קורידו (אסוסי), לימבו רוק, סיסטה בסיביליה, ביזי באדי, גראנד סקוור, המבו ועוד רבים אחרים. גם ריקודים ישראליים רקדנו לא מעט, אך הקלטות לא כל כך היו בנמצא, פרט לתקליטים של פרד ברק מארה"ב (תקליטי חברת תקוה, למי שזוכר). בין הרוקדים הזכורים לי מאז ישנו גם ציון הגר היום בעין יהב וכותב כאן לפעמים, ואברהם פרץ מבין מארגני חוג "גבעת חביבה" המתקיים בשנים האחרונות בגן שמואל. לימים, כאשר הגעתי לת"א ורצית מאד לפגוש את אותו גרשון - אשר עקבותיו נעלמו לי ובליבי שמורה לו פינה חמה בלב - כאשר לימדתי את הסטודנטים באוניברסיטה ריקודי עם במסגרת לימודי "ספורט חובה", שלאה אותי אחת התלמידות אם אני מכיר מרקיד לשעבר העונה לשם "גרשון פדרמן" הסתבר שהיא ביתו וכך נסגר המעגל. גרשן כבר לא רוקד ומסרב בנימוס להזמנותי הרבות לבוא לרקוד, אך לפחות פעם אחת כבדני בביקור באחד ממפגשי הנוסטלגיה. טוב... היו זמנים.