ככה היא נסגרת

[הורה אילת]

ככה היא נסגרת

שלום לכל חברי הפורום מידי פעם אנו שומעים על הרקדה שנפתחת במקום כלשהוא בארץ. הדבר מלווה בפלייר ססגוני המודיע על פתיחת ההרקדה ואז אנו זוכים להמון הודעות הפורום על איחולי הצלחה למרקיד ולהרקדה. עד כאן הכל טוב ויפה אך אני רציתי לדבר על הדבר ההופכי. על הרקדות שנסגרות. שאף פעם לא יוצאת הכרזה על כך. שלא מופץ בשם אותה הרקדה שום פלייר ואף אחד לא מדבר על ההרקדה שהיתה ונמוגה. ולכן רציתי להעלות את נושא ההרקדה הנסגרת. לכל אחד מאיתנו יש הרקדה שהוא חווה, שהוא זוכר, שעשתה לו את זה,שהיה בה בתחילת דרכו והיא נסגרה מסיבות שונות. אולי לזכר אותן הרקדות מיוחדות שאף אחד כמעט ולא מזכיר נפתח שרשור ובו נספר על הרקדות שהיו פעם, מדוע הן נסגרו ומה היתה הרגשתכם לגבי סגירתן. וכמי שדורש אזי גם אקיים ואספר על: הרקדה מאד מיוחדת שחוויתי כשרק התחלתי לרקוד לפני 25 שנה (היא לא היתה דווקא הראשונה כרונולוגית). ההרקדה התקיימה באוניברסיטת חיפה – במוצאי שבת והמרקיד היה משה פנקס. בשבילי זו היתה ההרקדה שגרמה לי להמשיך לרצות לרקוד ואם פעם אתלבט אם להמשיך אזי אני רק צריך להיזכר בהרקדה זו. אני שמח שהיתה לי הזכות לחלוק את התקופה הזו בהרקדות אלו שהיו מאד מיוחדות עבורי. כל מוצאי שבת כל החברה היו עולים – בטרמפים באוטובוס (כי למי היה אז רכב) וההשתוללות החלה. פנקס נחשב אז המרקיד הכי הכי בחיפה וההרקדה שם היתה מלאה. היינו מחכים כל השבוע להרקדה הזו. גם סוג האוכלוסיה שהגיעה לשם היתה מאד מיוחדת. שילוב של סטודנטים,צעירים ומבוגרים. והיתה הקבוצה המשוגעת שבהתחלה הייתי בשוק ממנה מאחר והם עשו מה שרצו והשתוללו בלי לעשות שום חשבון. מאז לא ראיתי חבורה מיוחדת שכזו ולימים אף הפכתי לחלק ממנה והכיף היה אדיר. ופנקס שיתף פעולה (טוב נו לא היתה לו ברירה אחרת היינו שורפים המועדון) וזה ממש שיפר את הלהט להמשיך לרקוד. אכן תקופה מופלאה והייתי נותן המון לכך שאוכל לרקוד ולו לפעם אחת בהרקדה כזו שוב. מאז כשסיימנו את הלימודים הסטודנטיאלים כולם פנו לכיוונים שונים. חלק מהחברה הפסיקו לרקוד בעקבות נישואין, חלק עברו לעיר אחרת. ויום אחד הודיע פנקס שההרקדה נסגרת. בלי הסבר פשוט עוברים לטכניון. לא חושב שעשינו מזה ענין כי זה היה ענין פשוט אך ככל שאני חושב על כך אני שם לב שזה עבר בצורה כזו פשוטה ואולי יותר מידי פשוטה ושתמיד כשנסגרת הרקדה כדאי שנגיד מה היה טוב בה וכמה כיף היה לנו בה. מאז כאמור נסגרה גם הרקדה בטכניון ופנקס כבר לא מרקיד בחיפה ואני כבר מזמן לא סטודנט וימים חדשים באים עלינו לטובה אך הפינה הטובה בלב לאותה הרקדה תישאר גם תישאר. בשבילי אותה הרקדה גורמת לי עד היום לרצות להמשיך לרקוד. עצם הריקוד שלי (לא הפסקתי מאז אפילו לא למעט) מהווה עבורי את אותו זיכרון להרקדה שהיתה עבורי דבר יפה וגרם לי להבין מהו ערך הריקוד עבורי. אז אנא כל חברי הפורום הגיע הזמן שנזכיר גם את ההרקדות שנסגרו ולא ממשיכות להתקיים. ספרו קצת על הרקדות כאלה שחוויתם, מדוע הן נסגרו והאם חבל לכם בכלל שנסגרו או שעברתם מהן. בברכת שבוע טוב הורה אילת

 

[דבקה רמות]

וואי, זה מזכיר לי את ההרקדה ב"מנזה"

הורה אילת, כשקוראים את דבריך, אי אפשר שלא להיזכר בהרקדה אחרת... גם היא היתה באוניברסיטה (אבל באוניברסיטת ת"א

). גם שם היה אחלה מרקיד...גם לו קראו משה (אבל לא משה פנקס- אלא משה תלם

). גם שם היתה חבורה נעימה (לא רק סטודנטים)- שברבות הימים נפגשנו כאן, בפורום הזה! כאמור, לא כולם היו סטודנטים, אבל רובם ככולם היו חבר'ה צעירים. גם אז, יום אחד הודיע המרקיד שההרקדה נסגרת (מה לעשות...כמות הרוקדים הלכה והתמעטה

). ההרקדה הנ"ל נפתחה זמן מה לאחר מכן ע"י יגאל טריקי. ושוב, התמלאה ההרקדה בחבר'ה תוססים, שלא נרתעו מהרצפה האיומה, ומהעמודים שהיו חלק בלתי נפרד מהאולם. בשתי התקופות היתה אווירה משפחתית בהרקדה. רובינו הכרנו זה את זה. עד...שיום אחד גם ההרקדה הזו נסגרה. בדיעבד, התברר שהאולם (ששימש בשעות היום כמסעדה) עבר מטמורפוזה ושינה את יעודו כחלק מהפקולטה לאדריכלות. ולשאלתך- האם חבל בכלל שנסגרה ההרקדה? אני חושבת, שהתשובה ברורה. נכון, באוניברסיטת ת"א התקיימה מאז ומתמיד הרקדה באולם הספורט הענק (ההרקדה באולם מתקיימת בימי חמישי, בעוד שההרקדה באולם הקטן התקיימה בימי שני)- אבל, תמיד ישאר בליבי מקום לאותה הרקדה, שבה רקדתי רוב השנים, ושם הכרתי חברים טובים.

 

[עזרא כרמל]

פתגם ערבי אומר,אלי פאת מת.מה שעבר

מת. אנו כבני אדם צריכים וחייבים לחיות ולהרגיש ולחשוב הרבה את ההווה.אנו צריכים לארגן ולסדר את "היום הזה" ולהתכונן לקראת העתיד.צריכים ללמוד משגיאות העבר. ולא להביט לעתיד הרחוק שהוא בטח נראה מעורפל. צדקה התורה שכתוב בה "ברוך השם יום יום". העבר טוב רק לזכרונות הזקנים. אנו רוצים להמשיך ולהרגיש כצעירים.

 

[שביט האחד והמיוחד]

ישן מפני חדש .

בחודש ספטמבר 1987 עשיתי את הצעד הראשון על רחבת הריקודים,באתי ללמוד ולרקוד ריקודי עם.בבאר שבע בירת הנגב. יחד עמי החלו עוד כ150 (כמאה וחמישים)רוקדים את החוג למתחילים. המרקידה גברת חיה מאור ,אשה נעימה,חייכנית,התיחסה לרוקדים אחד לאחד:בחיוך סלחני על כל טעות,בדברי שבח והלל על כל הצלחה . למדנו בצורה מסודרת מהו צעד תימני,מהו סיכול חילוף,אחיזה קשקשית מהי?סיבוב לחץ."השכבה",הכל עם המון סבלנות ידע והעיקר המון אהבה מצד המרקידה. חיה לימדה את הריקודים על פי משנה סדורה,כלומר:צדיק כתמר,עוד לא אהבתי די,ערב טוב,ארץ ישראל יפה,בזוגות את :כאן בדרום החם ,אמרו לי,פונדק האהבה,תיבת הזמרה הנפרדת. זכור לי במיוחד הריקוד"השיירה",ריקוד שהיה מעין המנון,להיט היסטרי באותה תקופה. האוירה באותה הרקדה היתה של ראשוניות,כל ריקוד שהיה עבורי חדש נתקבל בהתלהבות רבה,חיה לימדה את הרוקדים בלי לחץ,הרב המוחלט השתלבו היטב. חיה ב"מנגינה"הערבה הנשמעת בצלילי קולה גרמה לי להכנס לעולם הריקודים הנפלא ולאהוב אותו עד מאוד. לאחר מספר חודשים באו מספר רוקדים לחיה ובקשו שהיא תלמד ריקודים חדשים אשר נראו בהרקדות אחרות קטנות. חיה סרבה,היא הלכה בתלם מסוים האומר שלומדים לפי סדר מסוים את אשר חובר קודם ולא לקפוץ ישר לריקודים חדשים שיצאו זה עתה מן התנור. החלה זליגה להרקדות אחרות אשר תפסו תאוצה. בחודש ספטמבר שנה לאחר מכן,הגיעו לאותה מרקידה ברבע מכמות הרוקדים למתחילים . והשנה השלישית לא החלה כלל,ההרקדה נסגרה. חיה עברה לעיסוקים אחרים,היא רוקדת עד היום,ומנחה כמרקידה אורחת את הרוקדים בריקודים הישנים. אזכור לחיה את חסד נעוריה לתמיד. אני גם דואג לומר לה שאת האהבה שהיא יצקה בי בנושא המחול לא אשכח לעולם.

 

[mbarak2]

החוג הראשון ששם התחלתי לרקוד

ריקודי עם במתנס קטן בחולון תמיד יזכר אצלי לטובה הרבה בזכות מרקיד בשם נועם חבר שדירבן ועודד אותי להמשיך לבוא ולא להתיאש מלימוד ריקודים חדשים שבהתחלה היה לי קשה לקלוט אותם. הרבה בזכותו אני ממשיך לרקוד 20 שנה מאז

 

[אליק 31]

ישמח לבנו לבא וידווה להולך וחולף:

העבר מתקשט בצבעים נאים, ורודים, ולפעמים הם לא היו שם, העבר היה בכלל בשחור-לבן, אבל טבענו שאנו מתגעגעים אליו כי הוא נהפך להיות חלק מישותנו. אבל אם זהו טבעו של אדם למה שלא נשמח בזכרונות מתקתקים ונתרפק על העבר? ובכן העבר הראשון שלי הוא המנזה של האוניברסיטה העברית, זוהי המסעדה של הסטודנטים שבערב הפכה להיות אולם הריקודים רקדנו בירושלים ברחוב מרדכי בן הלל ואחר כך ברחוב אגרון, אבל היו אלה ריקודי שנות ה60 על אמת, גם סגנון וגם תקופה ריקודי העם באולם גרמנוב, יבנה בשנת 1996: היום האולם נראה קטן, בלתי מרשים, אבל בשביל מי שגילה לראשונה את ריקודי העם באולם הזה, המקום הוא היכל קודש. האוירה שהייתה שם בימי חמישי, בניצוחו של שמעון עשור היתה לוהטת, משכרת, היו שם כל המי ומי של אזור המרכז, הצפיפות הייתה גדולה אבל המיומנות של הרוקדים התגברה על כל פגע אחר. היו אלה ימים בהם שילמנו 13 ש"ח לכרטיס כניסה, עידן שתיית התה והקפה רק התחיל שמעון היה מבקש מכל רוקד לשמור בצד את כוס הפלסטיק שלו, לשימוש חוזר. חבל על דאבדין

 

[yovano]

הרקדה שבועית באוניברסיטה בחיפה

היתה גם ביום ב' עם משה פינקס. כנראה עם אותם רוקדים בהרקדת השבת. האוירה היתה מיוחדת ותוססת וגם אני זוכר ומתגעגע להרקדה הזאת עד היום. הרקדה נסגרה כנראה באותה תקופה ועברה לטכניון,אולי ליום אחר בשבוע. אחרי שמשה פינקס פרש,החליף אותו בבית הסטודנט בטכניון על הגג, מרקיד בשם זאב מלוך. ההרקדה נסגרה לאחר מספר שנים,בגלל תלונות הסטודנים במעונות על עוצמת המוזיקה, לאחר השעה 23:00, במקביל הזמנות תכופות של המשטרה שגרמו בסופו של דבר לסגירתה. שבת שלום

 

[איילת ל ו י]

איזו נוסטלגיה......

"ההרקדה" שלי היא ימי חמישי בנצר סירני עם ישראל שיקר. זו היתה בזמנו אחת ההרקדות הטובות ביותר שהיו במרכז, עד היום אני וחברתי מעלות זכרונות וחוויות משם. אני לא זוכרת אם הפסקנו לרקוד שם מיוזמתנו או שההרקדה נסגרה, כי פשוט לקראת הסוף זה כבר התחיל להעיק, למדנו מלא ריקודים בערב אחד, וכל ריקוד היה נרקד 4 פעמים, אז הסבב הזה כבר עייף אותנו וכך גם רבים אחרים התחילו להיעלם ואולי גם אנחנו בעקבותיהם. אבל אלה היו ימים...

 

[אליק 31]

איילת לוי, מצטרף אלייך בזכרונות

מהרקדת שיקר ביבנה, אלה היו לילות חבל על הזמן.

 

[ויזה יותר טוב מכסף]

נוסטלגייה??

איילת- כמדומני שעד היום ישראל מרקיד בימי חמישי בנצר??

 

[איילת ל ו י]

זה לא אותו דבר

קודם כל ההרקדה שאני מדברת עליה היתה באולם אחר לפני כ 15 שנים (אל תתפסו אותי במילה). ואז הוא לא הרקיד שם שנים, רק לאחרונה (יחסית) הוא חזר להרקיד שם. ובאמת עכשיו הזכרתם לי גם את ביכורי העתים, איזו הרקדה זו היתה, כל יום שישי היינו יושבים וחושבים לאן לצאת הפעם (כל החבר'ה בגילי היו יוצאים לדיסקוטקים/פאבים) ואז שוב הייתי מוצאת את עצמי מוותרת על כל הבילויים האלה לטובת הרקדה. בעצם שחושבים על זה, גם היום אני מוותרת על בילויים שכאלה לטובת מרתון. יש דברים שכנראה שלא משתנים

 

[שפנדוזה מרדימון]

ואיך אפשר שלא להזכיר את ימי שישי

בביכורי העיתים,כל שבוע עם מרקידים אחרים. בביכורי העיתים היו המון מדריכים שהתחילו שם והמשיכו במקומות גדולים יותר כולל כמובן גדי ביטון שהיה מרקיד הרקדה משובחת ביותר בימי שני (אצלו נחשפתי בזמנו לראשונה לריקודים כמו "אשדוד" או "ארץ ישראל",שהיום בקושי מעטים עוד זוכרים). אבל כאמור השיא היה מגיע בימי שישי! בכל חודש הייה מתפרסם פלייר עם שמות המדריכים שירקידו באותו חודש. לעתים מרקידים הרקידו לבד אבל לרוב המרקידים היו מרקידים בזוגות. מבחר המדריכים היה מרשים: שרה אביב,אבי פרץ,ספי אביב,יהודה הלמן,ישראל שיקר,נצחי פולת ועוד ועוד. באופן אישי השילוב המקסים ביותר שאני מתגעגע אליו מאוד מאוד היה כשספי אביב הרקיד יחד עם יהודה הלמן. צריך להכיר את שני הטיפוסים האלה כדי להבין מה זה אומר. יהודה הלמן הייה מגיע עם תיק מלא כובעים משונים כאילו כן כל יום פורים וספי אביב הייה מרביץ רצף ריקודים סוערים במעגל ונכנס לרקוד באמצע יחף ואף פעם הוא לא הבין למה אנחנו מתנשפים. שניהם היו אנשים מאוד מצחיקים אז ברור שערב שכזה מ23:00 בלילה ועד לפחות 3 בבוקר(כשאריה היה מתחיל להתעצבן שהרעש מעיר את כל השכונה) עם שני הליצנים האלה היה חוויה בלתי רגילה. אני גם מתגעגע לאילן גבעון המדריך המקסים שהרקיד בספורטן בפ"ת ולימד ריקודים מקסימים עם רקדנית חמודה ומוכשרת שלמיטב זכרוני קראו לה נטע. ואני גם מתגעגע להרקדות של משה תלם ויגאל טריקי בבניין אגודת הסטודנטים בבר-אילן(בדיוק בתקופה שעשיתי שם את התואר הראשון שלי) כשהשומר הדתי בכניסה הייה מגרש הביתה בבושת פנים כל אחת שהעזה להגיע עם גופיה במקום עם חולצה. ואני מתגעגע גם להרקדה של ערה כדורי בהוד השרון שהיו בה ריקודי זוגות יוצאי דופן כגון "גם בלילה","סייסטה אין סיביל","אלף נשיקות" ו"לא פעם בקיץ". ואני בטוח שיש עוד הרבה הרקדות ומדריכים שאפשר להתרפק עליהם בנוסטלגיה אבל עכשיו אני מתחיל להרגיש כבר ממש "זקן" בעולם ריקודי העם כשאני כותב על כל ההרקדות האלה. מוזר,עברו כבר 19 שנה מאז נכנסתי בהיסוס אי שם בקיץ 87' לחוג המתחילים של ירון מישר בספורטן בפ"ת. 19 שנה והכל כבר השתנה!!!

 

[הורה מיכל]

רק אתמול סיפרתי למישהו על ההרקדה

הנפלאה הזו שהיתה בימי שישי במרכז ביכורי העיתים - כל שבוע הרקידו שני מרקידים אחרים, והיינו רוקדים מ-22:00 עד 3-4 לפנות בוקר, ולפעמים אפילו עד 5. בשבילי ההרקדה הזו היתה חלק מתהליך ה"יציאה לעולם הגדול" (לפני כן רקדתי בעיקר בחוגים קטנים ושכונתיים) ומאוד העשירה לי את הרפרטואר (ותודה מיוחדת לבני הזוג הסבלניים שרקדו איתי אז ולימדו אותי המון

). מאוד הצטערתי כשבעלי המקום החליטו להחליף את ההרקדות המופלאות שלנו בערבי ריקודים סלוניים (או משהו בסגנון), וכשנעשה בהמשך נסיון להחזיר את אותה הרקדה, זה כבר לא היה אותו הדבר ולא החזיק מעמד. הרקדה נוספת שאני מתגעגעת אליה במיוחד, היא ההרקדה של אייל עוזרי ברמת אפעל. אייל הרקיד שם כ-20 שנה והיה לו חוג נפלא עם רפרטואר מאוד מגוון, שכלל ריקודים מכל הזמנים וגם מעט ריקודי עמים. כילדה שהתחילה את דרכה בחוג קטן ושכונתי, זה היה ממש חלום להגיע לחוג הזה (בגיל 15 זו היתה המתנה שביקשתי מההורים

) וכאשר התחלתי לרקוד שם, כבור 3-4 שנים, האתגר היה להשתלב ולהשתלט על הרפרטואר הרחב. מאוד אהבתי את ההרקדה והשתדלתי לא להחמיץ אף שבוע גם בתקופת הצבא ואחריו - בזמן הלימודים באוניברסיטה. באותה תקופה נפתח האולם החדש בהדר יוסף, שהציע תנאים נוחים יותר לרוקדים (ברמת אפעל לא היתה רצפת פרקט) ולאט לאט החלה זליגה של אנשים מהחוג, עד שלבסוף נסגר. אייל הרקיד גם בהדר יוסף ורבים מהרוקדים ברמת אפעל עברו לחוג זה, אך זה כבר לא היה אותו הדבר... לצערי, כעבור מספר שנים, גם חוג זה נסגר. עד היום יוצא לי לפגוש רבים שרקדו בהרקדות הללו ועדיין מתגעגעים ומחפשים הרקדות דומות באווירה, סגנון ורפרטואר.

 

[הורה מיכל]

סליחה, כבור=כעבור ../images/Emo163.gif

 

[אנדי54]

משה פינקס סגר יותר חוגים

ממה שהוא פתח. אבל לזכותו ייאמר שהוא היה אחד הטובים בדורו שבוע טוב

 

[שרק2 היחיד]

ההרקדה בטכניון - שבה הרקיד משה

פנקס הייתה זו שבה המשכתי לרקוד כסטודנט עד שנת 1991...בשנה הזו התחתנתי, והפסקתי לרקוד.. {לא שאשתי רמזה או אמרה משהו - פשוט חשתי שזה לא במקום להמשיך לרקוד...} אז הפסדך - הורה אילת, יצא בשכרי.... ואם כבר על הרקדות שנסגרו: הרקדת הבית שלי - בה התחלתי בשנת 1983, הייתה זו של שמעון דוד בגבעת ברנר. שמעון אינו מרקיד כיום מסיבות שונות {שלא אפרט}, אבל אני תמיד זוכר את ההרקדה הזו כהרקדה שבה הכי נהניתי... גם כיום, לרקוד בגבעת ברנר {במרתונים של רפי זיו} - זה בשבילי כמו להיות בבית.... אגב, למי שלא יודע, שמעון דוד יצר לנו ריקוד אחד ששרד עד ימינו. מי יודע מהו?

 

[שרק2 היחיד]

אגב.. בין פותרי החידה יוגרל ....

עוף על הגריל...

 

[הורה אילת]

לחשו לי שזה

נדם כל עוף ואם לא איכפת לך אז אפשר להחליף הפרס לשיבוד בביתה?

 

[שרק2 היחיד]

חחח... הממ... מעניין מי לחש לך...

ואין לי שיבוד בבידה...אבל שיבוד בלאפה... יש... אבל זה יעלה לך.

 

[פרפר צהוב20]

../images/Emo204.gif אמממ... היו הרבה....

אך אם עלי לציין את האחת והיחידה שבאמת עשתה לי את זה... זההיה {כמה מפתיע...

} החוג הראשון שלי שבוגרת. חוג שכונתי קטן שתחילתו, עבורי, היה בחוג מתחילים מיוחד שנמשך שנה והשתלב אח"כ בחוג הממשיכים. המדריכה, עדינה, לימדה עפ"י שיטתה של מירה אשריאל - בהקפדה רבה על לימוד צעדי היסוד תוך תיבול הלימוד בסיפורים שמאחורי הריקודים ובמשמעותם של הצעדים השונים ואיך הם מתקשרים לשירים. כיוון שהיה מדובר בחוג שכונתי, רוב הרוקדים הכירו זה את זה והאוירה הייתה משפחתית מאוד וכללה השתתפות בשמחות של החברים, נסיעה משותפת לכרמיאל {אליה, לצערי, לא יכולתי להצטרף...

}. החוג נערך באולם הספורט של ביה"ס היסודי בשכונה, ומכיוון שרוב חברי וועד ההורים רקדו {כולל היו"ר}, דאג הוועד להתקנת מאווררים באולם - כך גם ילדי ביה"ס יצאו נשכרים. החוג נסגר, כנראה כי מיצה את עצמו... וגם משום שבקרבת מקום נפתח חוג גדול יותר שקרץ לרוקדים המתקדמים. לומרות שחלפו מאז יותר מיום-יומיים {

} עדיין אני זוכרת את כל הריקודים שלמדתי בו בזכות הלימוד המוקפד של עדינה שלנו.