כך אירע

כך אירע

אישה של מילים
אמרה
לאישה של ידיים
"מתי תבואי אלי לשמיים?

"כאן המלאכים מטפ-טפים
על קצות האצבעות
מסתחררים כאן
נשמעות נעימות
שלא מן העולמות.

"כדאי לך. כדאי."

האישה של הידיים
הכבירה שתיקות
על לחם כפרי מרחה
ריבות פרי השדה

והושיטה

לאישה של המילים
פתאום
לא היו מילים.

רק חום בלב.
 
מן הגשר

הביטי בכבישים
כאילו היית מביטה בים סוער
גל רודף גל
משבריו וקצפיו
בעיקר משבריו
תאונותיו, מחדליו
לא מעוררים בך דבר.
הכול שייך לממלכת הים,
ולמטה, לא נראים, חיים מלך ומלכת הים,
וביתם הנסיכה ירדה אל הגזוזטרה
לתפוס בן מלך עירוני
במרכבה רתומה לסוסים
עוד יבוא האלמוני.
 
אין גלים

אין גלים, אין פרחים,
אין ניסים, אין נושים,
אין אבלחה של צבע, כאן בגבעות,
נסיכים עירומים מתהלכים
תופסים נסיכות ים הרות
וממתינים
ומשתיים
ובונים בתים בנחלים
הארמונות מזדקרים, לכלל מגע
מבקשים להגיע עם השמיים,
רק העננים הסגלגלים סותמים
כל חור
בנשיקה לחה
העונה הרחק
מאופל.
 
נסיכות הים

נסיכות הים הן כתמי צבע מפזזים
בדרום הרי מואב, שם
שענים זקנים שפרשו ממקצועם
מציבים אנטנות ומצפני שמיים.
כבר קל יותר לנשום ברוח הבאה מן הים הרחוק
כשהנסיכות נדמות מפזזות הן בעצם כורעות ללדת
צועקות אל הכתם הנע האפל במרחקים, ששמו ים,
צועקות:
"אימא".
 
כשאימא לא עונה

כשאימא לא עונה היא חושבת:
"גשר".
היא חושבת:
"שמיים". המלאכים יוצאים לה אז מהחצאית
כמו חולצה שלא הודקה היטב, נשפכים לה מהשרוולים,
משתינים זרמים דקיקים ומצחינים של שתן מלאכים. כשהאימהות לא עונות
אולי הן יודעות מה הן עושות
אולי הן חושבות על סבתא
אולי הן מגדלות חיות נסתרות
בלב היהלומים
שבבטנן.
 


 
צובט לי בלב מעשה שכך היה

שהייתה מילה
ואחריה מילה נוספת
ועוד באו אחריה
טפטפו כמו מברז מקולקל
ונדמו כמי מעיין צלולים
שאימא הייתה משתכשכת בם עם הברווז שאני הייתי ברווזונצ'יק שמנמן
תגיד
"אבא"
תגיד
"אימא"
עכשיו תלמד לתת אמון
ברווזון שמנמן צהבהב
תצוף בלי לטבוע
עוד תראה
 
השיר הראשון לכד אותי

הצלחת לגעת בעומק מחשבה שגם אצלי מתרוצצת , איך מחווה פשוטה בלי מילים והפלגות נוגעת יותר מאלף יצירות.

בשיר השני אהבתי את המטאפורה של הכבישים כים.
 
אני רוצה לקרוא בשמך

חלי
אני רוצה לקרוא לך
חלי אהובה
אני רוצה לדעת
שאת אהובתי.
אני לא יודעת מה את נוהגת לאכול לארוחת הבוקר.
אם בכלל.
אבל שלא כמוני
את בוודאי קמה בבקרים.
האם תכריעי אותי אל שנת הלילה שלך?
תחת ירכייך
תחת שדייך
אתמוטט
כאילו תקעת בלבי כידון אהבה מלטף
ואבקש את סליחתך
על שהפכתי אותך לאהובתי
ואפילו אינני יודעת
מי את
 
בעוד את הולכת

ובעוד את הולכת
לא מסבה את ראשך לאחור
אני לא רואה את פנייך
רק עורפך
רק עורפך
זה שפעם שערות דלילות כיסו אותו
ועכשיו הוא חשוף
לרוחות הקרות
שאני מנשבת.
 
למעלה