כי האדם...
זהו קטע ממאמר שקראתי (עם מעט שנויים). אשמח אם תקראו אותו (למי שאין כח לחפירות שידלג על הקטע בין הקווים) ותגידו לאיזו גישה מה-3 אתם מתחברים ולמה? ואולי לגישה אחרת? יש להבין כי כאשר אנו בוחרים לדגול בגישה כזו או אחרת יש בכך השפעה ישירה על חיי היום יום ועל המוטל עלינו מבחינה מוסרית. השאלה הפילוסופית שלושה מודלים יש בעניין היחס בין האדם לבין סביבתו: האדם הוא חלק מעולם החי; האדם הוא חלק מן הטבע (כולל הדוממים(; האדם הוא יצור העומד מעל הטבע. נקדים ונאמר ששני המודלים הראשונים עומדים ביסוד גישותיהן של התנועות האקולוגיות בימינו, מתוך מאיסה במודרניות והסתייגות חריפה ממנה. האחת מכירה בערכו העצמי של עולם החי, ושוללת את עליונותו של האדם עליו; והשנייה תובעת להכיר בערכיות הטבע כולו, על כל מרכיביו, כשהאדם הוא רק אחד מן המרכיבים האלה (ואולי המזיק ביותר, משום יוהרתו, וראייתו את עצמו כול-יכול ובעל הזכויות הבלעדי בעולם). המודל השלישי הוא נחלת המוסרת היהודית, ולאחריה של החברה המודרנית הליברלית-הומניסטית בכללה (מן הפילוסוף הצרפתי בן המאה הי"ז, Rene Descartes, עד ימינו). במובן זה, המודרניות, שנגדירה להלן, יונקת משורשים יהודיים. ___________________________________________________________________________________________ נציג תחילה את שתי הגישות הראשונות, המייצגות את האידיאולוגיות האקולוגיות החדשות2, ולאחר מכן את הגישה האחרונה, ונדון במקומה של איכות הסביבה בה. האדם חלק מעולם החי גישה זו - גישת בנטהם, סלט, סינגר - שמבחינה פילוסופית היא תועלתנית ביסודה, שוללת את האפשרות שהאדם עליון על עולם החי. אמנם האדם הוא יצור תבוני, אולם תבונה זו אינה הבסיס לערכו המוסרי, שהרי יש בני אדם שאין בהם תבונה, כגון תינוקות או מפגרים. הנוקטים גישה זו, טוענים שהאקט המוסרי הוא האקט שמסב את מרב האושר וההנאה למרבית היצורים היודעים הנאה וסבל. מאחר שגם החיות הן יצורים היודעים הנאה וסבל, הן חייבות לזכות ליחס של כבוד מצד האדם. ברוח התפישה הזאת, התפרסמה בצרפת בשנת 1987 ההצהרה האוניברסלית של "זכויות החיה", המלמדת בין השאר שכל החיות נולדות שוות, ומאשימה את האדם שהוא עוסק בהשמדת חיות. האדם חלק מן הטבע (Deep-Ecology) ויש גישה רדיקלית עוד יותר. גישה זו מגדירה את עצמה כאקולוגיה עמוקה, ולפיה אין לדבר על איכות הסביבה, שכן כבר מן המונח הזה, בוקעת ועולה הגישה האנתרופוצנטרית, השוללת מן הטבע ערך עצמי, ודואגת לטבע רק אם הוא משרת את האדם. לדעתם, האדם נוטל לעצמו את הזכות לעשות בעולם כאילו הוא ריבון עריץ וכול-יכול, ובזה טמונה הסכנה לביוספֵרה. הדרך היחידה למנוע את ההשתוללות הזאת של האדם היא להכיר בערכה העצמי של הביוספֵרה. מכלל "עיקרי האמונה" של אידיאולוגיה זו, אפשר למנות את העקרונות הבאים: לבני אנוש אין זכות לפגוע בטבע אלא לצורך סיפוק צרכיהם החיוניים; שימורם של החיים הלא-אנושיים - החיות, היערות, הנהרות וכיו"ב - דורש מן האדם לצמצם את הילודה של המין האנושי (Arne Naess). אחרים מרחיקים לכת עוד יותר, וטוענים שחובה מוסרית מוטלת על האנושות לצמצם את אוכלוסיית בני האדם בתשעים אחוז (William Aiken); בה במידה שהטבע מעניק מן השפע שלו לאדם, חייב האדם לגמול לו טובה; יש להכיר בטבע כנושא זכויות (Michel Serres). ברור שיש לפנינו תנועה אנטי מודרנית קיצונית. המודרניות, בהשראת היהדות, העלתה את התבונה והחוק מעל הטבע, והעמידה את האדם במרכז היצירה. הצהרת זכויות האדם הצרפתית בשנת 1789 מבטאה בעיני אקולוגים אלה את התפישה האנתרופוצנטרית הזאת יותר מכול, כיוון שאינה מכירה רק בזכויות המשפטיות של האדם. האקולוגיה העמוקה פוסלת את הגישה ההומניסטית הזאת, והיא מבקשת להציע לה חלופה, כדי שלא להשאיר את הטבע טרף לבני האדם. העולם חייב להפוך מאובייקט לסובייקט. כך לדוגמה, העניק U.S. Forest Service בשנת 1970 לחברת Walt Disney רשיון לפתח עמק פראי באזור סיירה-נבדה. הארגון האקולוגי Sierra Club הגיש עתירה למניעת פגיעה בנוף הטבעי שתיגרם עקב הפיכתו לפַּרק שעשועים. התביעה נדחתה בערכאה הראשונה בנימוק שאין לארגון זכות עמידה, כיוון שלא נפגע שום אינטרס מוחשי שלו. לקראת הערעור, פִּרסם פרופסור Stone3 מאמר מקיף ומלומד, והניח בו את התשתית להכרה בזכויות המשפטיות של ערכי הטבע: יערות, אגמים, ימים וכיוצא בזה. במקום ה"אמנה החברתית" של Rousseau, מציעים חסידי האקולוגיה העמוקה "אמנה טבעית". על פי השקפה זו, אין האדם אלא ביטוי אחד מני רבים של חיי הטבע. הטבע הוא המכלול והאדם אינו אלא פרט ממנו, והרי השלם עולה בערכו על הפרט, כדברי אקולוג גרמני: "עץ שמת או אדם שמת, בשני המקרים יצור חי מת וחוזר אל האדמה" (Meyer Aybish). גישה זו גרמה לעתים אף למתן ערך "אלוהי" ליקום והתייחסות אליו בקדושה. נעיר בדרך אגב, ששפינוזה, שהעלה את הטבע כולו למדרגת אלוהים, אהוד מאוד על מצדדי האקולוגיה העמוקה. Ferry מציין שהחקיקה השיטתית והמקיפה הראשונה בעניין השמירה על החי והטבע היא פרי השלטון הנאצי תחת עינו הפקוחה של היטלר יש"ו. ברי שאין בדבר זה כדי לפסול אה הדרישה לדאגה לאיכות הסביבה, אלא שמתברר שאהבת הטבע אינה סותרת בהכרח את שנאת האדם. מה טיבה של שנאה זו? לפי מה שראינו עד כה, אפשר להציע את ההסבר הבא: הנאצי הפשיסטי חולם לחזור אל הטבע ולהתמזג עמו. הוא לועג לתרבות ולרציונליזם, והוא מעדיף עליהם את הטבעיות והפראות4 ה-Wilderness. אין סתירה אפוא בין אהבת הטבע מצד אחד ושנאת האדם מצד אחר, בייחוד כשהאדם נתפש כמי שמתגרה בטבע. האדם יצור שמעל הטבעכנגד הגישות שהוצגו עד כה, עומדת המסורת היהודית, המכירה באדם כיצור ייחודי לא רק משום שהוא יצור שכלי, אלא בעיקר בשל היותו יצור בעל חופש בחירה, שאינו כפוף לאינסטינקטים הטבעיים שלו, אלא מסוגל להתעלות מעליהם. יכולת זו היא המעניקה לאדם את כבודו ואת מעמדו. הסביר הפילוסוף הצרפתי Jean-Jacques Rousseau את ההבדל המהותי בין האדם לחיה: החיה אינה מסוגלת לחטוא, כי כל פעולותיה הן תוצאה של דטרמיניזם קבוע מראש. לעומת זאת, האדם יכול לחטוא, ומכאן כבודו - החופש. ___________________________________________________________________________________________
זהו קטע ממאמר שקראתי (עם מעט שנויים). אשמח אם תקראו אותו (למי שאין כח לחפירות שידלג על הקטע בין הקווים) ותגידו לאיזו גישה מה-3 אתם מתחברים ולמה? ואולי לגישה אחרת? יש להבין כי כאשר אנו בוחרים לדגול בגישה כזו או אחרת יש בכך השפעה ישירה על חיי היום יום ועל המוטל עלינו מבחינה מוסרית. השאלה הפילוסופית שלושה מודלים יש בעניין היחס בין האדם לבין סביבתו: האדם הוא חלק מעולם החי; האדם הוא חלק מן הטבע (כולל הדוממים(; האדם הוא יצור העומד מעל הטבע. נקדים ונאמר ששני המודלים הראשונים עומדים ביסוד גישותיהן של התנועות האקולוגיות בימינו, מתוך מאיסה במודרניות והסתייגות חריפה ממנה. האחת מכירה בערכו העצמי של עולם החי, ושוללת את עליונותו של האדם עליו; והשנייה תובעת להכיר בערכיות הטבע כולו, על כל מרכיביו, כשהאדם הוא רק אחד מן המרכיבים האלה (ואולי המזיק ביותר, משום יוהרתו, וראייתו את עצמו כול-יכול ובעל הזכויות הבלעדי בעולם). המודל השלישי הוא נחלת המוסרת היהודית, ולאחריה של החברה המודרנית הליברלית-הומניסטית בכללה (מן הפילוסוף הצרפתי בן המאה הי"ז, Rene Descartes, עד ימינו). במובן זה, המודרניות, שנגדירה להלן, יונקת משורשים יהודיים. ___________________________________________________________________________________________ נציג תחילה את שתי הגישות הראשונות, המייצגות את האידיאולוגיות האקולוגיות החדשות2, ולאחר מכן את הגישה האחרונה, ונדון במקומה של איכות הסביבה בה. האדם חלק מעולם החי גישה זו - גישת בנטהם, סלט, סינגר - שמבחינה פילוסופית היא תועלתנית ביסודה, שוללת את האפשרות שהאדם עליון על עולם החי. אמנם האדם הוא יצור תבוני, אולם תבונה זו אינה הבסיס לערכו המוסרי, שהרי יש בני אדם שאין בהם תבונה, כגון תינוקות או מפגרים. הנוקטים גישה זו, טוענים שהאקט המוסרי הוא האקט שמסב את מרב האושר וההנאה למרבית היצורים היודעים הנאה וסבל. מאחר שגם החיות הן יצורים היודעים הנאה וסבל, הן חייבות לזכות ליחס של כבוד מצד האדם. ברוח התפישה הזאת, התפרסמה בצרפת בשנת 1987 ההצהרה האוניברסלית של "זכויות החיה", המלמדת בין השאר שכל החיות נולדות שוות, ומאשימה את האדם שהוא עוסק בהשמדת חיות. האדם חלק מן הטבע (Deep-Ecology) ויש גישה רדיקלית עוד יותר. גישה זו מגדירה את עצמה כאקולוגיה עמוקה, ולפיה אין לדבר על איכות הסביבה, שכן כבר מן המונח הזה, בוקעת ועולה הגישה האנתרופוצנטרית, השוללת מן הטבע ערך עצמי, ודואגת לטבע רק אם הוא משרת את האדם. לדעתם, האדם נוטל לעצמו את הזכות לעשות בעולם כאילו הוא ריבון עריץ וכול-יכול, ובזה טמונה הסכנה לביוספֵרה. הדרך היחידה למנוע את ההשתוללות הזאת של האדם היא להכיר בערכה העצמי של הביוספֵרה. מכלל "עיקרי האמונה" של אידיאולוגיה זו, אפשר למנות את העקרונות הבאים: לבני אנוש אין זכות לפגוע בטבע אלא לצורך סיפוק צרכיהם החיוניים; שימורם של החיים הלא-אנושיים - החיות, היערות, הנהרות וכיו"ב - דורש מן האדם לצמצם את הילודה של המין האנושי (Arne Naess). אחרים מרחיקים לכת עוד יותר, וטוענים שחובה מוסרית מוטלת על האנושות לצמצם את אוכלוסיית בני האדם בתשעים אחוז (William Aiken); בה במידה שהטבע מעניק מן השפע שלו לאדם, חייב האדם לגמול לו טובה; יש להכיר בטבע כנושא זכויות (Michel Serres). ברור שיש לפנינו תנועה אנטי מודרנית קיצונית. המודרניות, בהשראת היהדות, העלתה את התבונה והחוק מעל הטבע, והעמידה את האדם במרכז היצירה. הצהרת זכויות האדם הצרפתית בשנת 1789 מבטאה בעיני אקולוגים אלה את התפישה האנתרופוצנטרית הזאת יותר מכול, כיוון שאינה מכירה רק בזכויות המשפטיות של האדם. האקולוגיה העמוקה פוסלת את הגישה ההומניסטית הזאת, והיא מבקשת להציע לה חלופה, כדי שלא להשאיר את הטבע טרף לבני האדם. העולם חייב להפוך מאובייקט לסובייקט. כך לדוגמה, העניק U.S. Forest Service בשנת 1970 לחברת Walt Disney רשיון לפתח עמק פראי באזור סיירה-נבדה. הארגון האקולוגי Sierra Club הגיש עתירה למניעת פגיעה בנוף הטבעי שתיגרם עקב הפיכתו לפַּרק שעשועים. התביעה נדחתה בערכאה הראשונה בנימוק שאין לארגון זכות עמידה, כיוון שלא נפגע שום אינטרס מוחשי שלו. לקראת הערעור, פִּרסם פרופסור Stone3 מאמר מקיף ומלומד, והניח בו את התשתית להכרה בזכויות המשפטיות של ערכי הטבע: יערות, אגמים, ימים וכיוצא בזה. במקום ה"אמנה החברתית" של Rousseau, מציעים חסידי האקולוגיה העמוקה "אמנה טבעית". על פי השקפה זו, אין האדם אלא ביטוי אחד מני רבים של חיי הטבע. הטבע הוא המכלול והאדם אינו אלא פרט ממנו, והרי השלם עולה בערכו על הפרט, כדברי אקולוג גרמני: "עץ שמת או אדם שמת, בשני המקרים יצור חי מת וחוזר אל האדמה" (Meyer Aybish). גישה זו גרמה לעתים אף למתן ערך "אלוהי" ליקום והתייחסות אליו בקדושה. נעיר בדרך אגב, ששפינוזה, שהעלה את הטבע כולו למדרגת אלוהים, אהוד מאוד על מצדדי האקולוגיה העמוקה. Ferry מציין שהחקיקה השיטתית והמקיפה הראשונה בעניין השמירה על החי והטבע היא פרי השלטון הנאצי תחת עינו הפקוחה של היטלר יש"ו. ברי שאין בדבר זה כדי לפסול אה הדרישה לדאגה לאיכות הסביבה, אלא שמתברר שאהבת הטבע אינה סותרת בהכרח את שנאת האדם. מה טיבה של שנאה זו? לפי מה שראינו עד כה, אפשר להציע את ההסבר הבא: הנאצי הפשיסטי חולם לחזור אל הטבע ולהתמזג עמו. הוא לועג לתרבות ולרציונליזם, והוא מעדיף עליהם את הטבעיות והפראות4 ה-Wilderness. אין סתירה אפוא בין אהבת הטבע מצד אחד ושנאת האדם מצד אחר, בייחוד כשהאדם נתפש כמי שמתגרה בטבע. האדם יצור שמעל הטבעכנגד הגישות שהוצגו עד כה, עומדת המסורת היהודית, המכירה באדם כיצור ייחודי לא רק משום שהוא יצור שכלי, אלא בעיקר בשל היותו יצור בעל חופש בחירה, שאינו כפוף לאינסטינקטים הטבעיים שלו, אלא מסוגל להתעלות מעליהם. יכולת זו היא המעניקה לאדם את כבודו ואת מעמדו. הסביר הפילוסוף הצרפתי Jean-Jacques Rousseau את ההבדל המהותי בין האדם לחיה: החיה אינה מסוגלת לחטוא, כי כל פעולותיה הן תוצאה של דטרמיניזם קבוע מראש. לעומת זאת, האדם יכול לחטוא, ומכאן כבודו - החופש. ___________________________________________________________________________________________