כיתת אומן (שבוע 8)

[perhay]

כיתת אומן (שבוע 8)

השבוע בכיתת אומן, הפינה שמשודרת על גבי הרשת כל יום א', אנו מארחים את חברתנו יונה הכחולה, אשר בחרה להציג לפנינו את הסיפור "קוקיית הירח" שנמצא במאגר הפורום בקטגוריה: "אובדן, פרידה, חברות, געגוע". הנכם מוזמנים לקרוא את הסיפור כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forumId=657&a=59457&c=4261&sc=0&ssc=0 ולהלן השאלות המופנות ליונה הכחולה: 1. למה בחרת להציג לנו את הסיפור הזה על איריני וג'אלאווארלה? 2. מה משך אותך בסיפור טיבטי זה ובכלל בספרות של המזרח הרחוק? 3. הבנתי ממך שאת מספרת סיפור זה באחת מתכניותיך. אשמח שתתחלקי איתנו בתהליך שאת עוברת מההחלטה לאמץ סיפור עד עלייתו לבמה. 4. האם את ערכת שינויים בטקסט של "קוקיית הירח" טרם סיפורו לקהל? האם הוספת אביזרים? אתנחתאות מוזיקליות? 5. מהכרות אישית איתך, ידוע לי שבהרבה תכניות יש לך שותף בהופעות. מה מייחד את ההופעה המשותפת ביניכם? כיצד מתחלקת המלאכה? 6. האם זכור לך משהו מיוחד מתגובות הקהל? נמתין בסבלנות לתשובותיה של יונה הכחולה. אולי היא תספיק להשיב עוד היום, אך מסיבות טכניות יתכן שהיא תוכל להשיב רק ביום ב'. בינתיים נותר זמן להתרשם מהסיפור ומאווירתו המיוחדת. ולך, יונה הכחולה, תודה מראש על שיתוף הפעולה.

 

[perhay]

הפנייה לסיפור

זהו הקישור לסיפור

 

[יונה כחולה]

שלום לכל חברי לפורום ולאוהבי הסיפורים

תשובותי לשאלות: הסיבה שבחרתי בסיפור זה היא שהוא חושף עבורינו- מאזינים מערביים צורת הסתכלות אנושית שונה מאוד על החיים. צורה שבעיני היא נעלה ומעוררת את הטוב בלב השומע. צורת החשיבה המקובלת במערב בכלל ואשר סיפורנו מציגים אותה פעמים רבות היא של מאבק בין הטוב לרע, עד אשר הטוב מכריע וממית את הרע. אבל למעשה מאבק אלים ומוות הם הכלים של הרע, כך שאם הטוב אוחז בהם- משהו מזה דבק גם בו. לכן הדרך הטובה יותר להאבק ברע היא להצליח להפכו לטוב, כלומר לשנות את טבעו. ברור בעיני כי המאבק הזה הוא פנימי ( כמו בסיפור על שני הזאבים למשל ) ולכן הדרך לעשות זאת איננה ע"י מאבק חיצוני. הסיפור מציג מודל של הקרבה למען הפיכת הרע לטוב, גם אם הדבר ייקח חיים שלמים. הדגם הזה הוא נפוץ למדי במזרח בכלל ובטיבט בפרט. זהו גם המקור לתורת האי-אלימות של גאנדי. הסיפור מועלה במסגרת ערב סיפורים טיבטים. זוהי אחת מתרבויות החכמה, שיש לי אליה זיקה פנימית עמוקה. אחת ממטרות הערב היא להכיר את עקרונות החכמה הטיבטים בצורה חיה. כך בחרתי בו -מכיוון שהוא מציג בעיני בצורה מזוקקת את העקרון המרכזי ביותר של הטיבטים ואולי האנושות כולה במיטבה- החמלה. התהליך החל מקצת חקירות של המקור. נתברר כי הסיפור הוא סיפור מסורתי שמועלה גם באופרה הסינית, אם כי היו לי בגרסא זו היו לי חשדות מסויימים ביחס שמות שדומים למדי ( מלבד סונדרון ) לשמות הודיים. אח"כ התבוננתי היטב ברגשות והמחשבות שהוא מעלה בי והאם הוא מעורר בי כמאזינה את תחושת התרוממות הרוח והתעוררות היופי . עבורי זוהי הסיבה מוצקה, שתגרום לי לרצות להעביר את הסיפור הלאה. התהליך אח"כ הוא של פישוט. לזהות את השלד המשמעותי, הסמלים והסדר המשמעותי של הדברים ומתוך כך הורדת סילסולים הגורעים מן הסיפור ( למשל השמות- ברור לי שיש שם סמליות אך היא לא רלוונטית לי או לשומע ולכן אין לי ענין לסבך עם שמות זרים ) או נספחו אליו עם הזמן ומטשטשים את היהלום המזוקק שלו. אביזרים אינני נוהגת להוסיף. שותפי מנגן בעוד וכאן בחרנו להוסיף עיטור מוסיקלי קל, כדי להשלים את אווירת הקסם והסכנה בחלקים מסויימים. היתה לנו התלבטות בענין השימוש בעוד ( שאיננו כלי טיבטי כמובן ), ולבסוף החלטנו כן להשתמש בו עם אילתור באופן מהורהר יותר, כדי להביא פניה לא-מילולית לאותם חלקים נעלים. העבודה המשותפת תמיד דורשת מאמץ ( אתם לא רוצים לדעת מה זה למצוא זמן לחזרות בלו"ז העמוס שלנו..), אך היא מולידה הפריה הדדית ובעיני יש בכך עושר גם עבור הקהל. דבר נוסף הוא שהתוספת של המוסיקה עבורי היא חשובה מאוד. בעולם של מילים ( ועם כל אהבתי למילים ככלי ) יש צורך במנוחה..בעיני השקט הזה והצליל האחר מסייע למסרים המורכבים שאנו מעבירים להיקלט ולקבל חיזוק. בגדול אנחנו מחליים בינינו סי]ורים עד שכ"א אומר מה היה רוצה לספר. כ"א מכין עצמו ואנו נפגשים אח"כ. לגבי העיטור המוסיקלי אנו משוחחים על מצב הרוח והמשמעויות העמוקות של הסיפור ובאיזו נקודה יכולה המוסיקה לסייע או לחדור את המחסומים של השומע, לרכך ולהגביר הקשבה אחרת, פנימית יותר. אז המנגן מכין עצמו בזמנו ובפעם הבאה אנחנו מתחילים לתפור את הסיפור והמוסיקה לשלמות אחת. כיוון שלמנגן ולי שפה פילוסופית משותפת והכרות עמוקה של כמה שנים- הדברים זורמים מעבר להבדלי אישיות כאלה ואחרים. הסיפור זוכה לתגובה מעורבת. לפעמים קשה לאנשים לקלוט כיצד ההקרבה של הנסיך משרתת את המטרה ארוכת הטווח של הפיכת הרע לטוב. נדמה להם שהנסיך טיפש, "פראייר" או שעשה טעות מיותרת. לכן חשוב לי לספר במסגרת של ערב שלם שבו לפני הסיפורים ניתן רקע לא ארוך על הבודהיזם הטיבטי וראיית העולם הטיבטית- זאת כדי להצביע על החלקים בתוכינו, שבאמצעותם ניתן להזדהות עם הגיבור. מול קהל של תלמידי פילוסופיה הסיפור התקבל בהבנה והתרגשות שקטה, כמו לנוכח דוגמה של מעשה גבורה מעורר הזדהות. ..עד כאן ותודה לפרהיי על מפעלה לעורר את החיים בפורום.

 

[perhay]

יונה, אני מאד שמחה שהספקת להשיב עוד היום!

 

[perhay]

ולעשות זאת בצורה כל כך יסודית ועמוקה

עניין אותי מאד התאור המפורט שלך לגבי התהליך היסודי מקריאת טקסט ספרותי לגיבוש גרסה של סיפור המיועד לסיפור בעל-פה, כשאתם לוקחים בחשבון כל מה שעשוי לתרום לזרימת הסיפור או לחילופין לעיכובו.עם לוקחים בחשבון את שלב החזרות, זה הופך לתהליך מאד ארוך. זה מייגע?

 

[perhay]

עם לוקחים בחשבון=אם לוקחים בחשבון

 

[יונה כחולה]

אינני יודעת מה זה ארוך..

הסיפור הזה הוכן לראשונה לערב לזכרו של חבר יקר שנהרג. הכנתי את הסיפור במשך כ- 3 שבועות. אגב, השלב הלשוני לוקח לי הכי מהר..

 

[שחרזדה האחת]

יונה- סיפור מדהים.. איך לא קראתי עד עכשיו?

אהבתי את המסר שלו,, את החוכמה שבו ואת האוירה המיוחדת, כאילו אני רואה את הקוקיה. אבל מענין למה דוקא קוקיה? היא הרי מסמלת את נטישת הגוזלים-.. ולא זה רק בתרבות אחרת?.

 

[יונה כחולה]

האמת היא, שלא מצאתי תשובה לשאלה

זו. רוב הסיכויים שיש כאן סמליות שלעמי המזרח היא ברורה ולנו לא..

 

[משה ג ל ז ר]

מהי עבודת מספר?

מהי עבודת מספר? מתי היא גולשת , מתי היא נשארת בתוך גבולות הסיפור? צריך להיות מאוד מעניין להיות בחוויה שאת מתארת, ומאוד מיומן לשמור על נקודת ההקצפה. תודיעי פעם כשאת עושה בבקשה, מעורר לי שאלות איפה החלטת מספר לעשייה צריכה לעצור? מתי החלטתו הופכת את הסיפור למרכיב בעבודת עשייה של משהו שונה מסיפור סיפורים נטו? לגבי הסיפור עצמו? מעניין לי לדעת אם ראית את המרכיב של סוף הסיפור, את האיחוד של פעם בשנה, של איחוד ובחירה בעוד סיפורים טיבטיים. אולי זה סיפור פסטיבל שנתי? לי זה עושה סיפור פסטיבל שנתי הודי נפלא. תודה, מאוד מאוד מאוד מעניין

 

[יונה כחולה]

איי, חידות חידות..

מהי עבודת המספר ? בעיני היא דומה לעבודת מורה, רק שכליה שונים. המורה שואף להיות שקוף לידע שהוא מעביר וכך גם המספר. המורה והמספר שניהם שואפים לגעת בלב השומע, לעורר דבר-מה: ערך, יופי, רצון לפעולה,חיים.. הסיפור הוא כלי..אמנם חי, כמו גוף השחקן..אבל כלי. אין הכוונה שמזלזלים בו. להיפך, כל טבח מיומן ידוע שאם הסכין כהה וחלודה

לא יהיו מטעמים. בעיני יש להתבונן מעבר לגבולות הסיפור- קדימה- אל החלום שהוא מעורר בלב, אבל לא לגלוש מעבר. לשמור על הרוח והחומר שלו מאוחדים. אם המספר מתחיל להעמיס, נקודת האיזון העדינה קורסת. נכון, צריך הרבה מיומנות והכנות לכך. אחד הטריקים שלי הוא לספר את הסיפור ולחזור עליו לעצמי הרבה מאוד. אני עושה זאת בנסיעות ברכב. יש בכך יתרון, שאני מנטרלת את עבודת הידיים (שאצלי, ככל יהודיה טובה, היא דומיננטית ). זה מאפשר לי להתבונן בסיפור נטו. אח"כ אצטרך להוסיף את התנועה על הבמה. זה חלק שהוא לעיתים אתגרי עבורי. ולשאלתך לגבי האיחוד בסוף.. קודם כל, עלי להודות, שקשה מאוד למצוא סיפורים טיבטים טובים. למרות שהטיבטים סגורים חלק ניכר מן השנה מפאת השלג בבתים- לא נמצאו אצלם סיפורי עם רבים ( זאת שמעתי מאדם, שעשה מחקר עם פליטים טיבטים בהודו ואסף מהם מעשיות וסיפורי חיים ). אבל לגופו, אלמנט האיחוד הוא בעצם הבסיס עליו בנויה כל התפיסה הבודהיסטית. הבודהא התייחס לכל קשיי העולם ככאלה הנובעים מן האשליה, שאנו נפרדים ונבדלים זה מזה. האחדות הקוסמית היא המצב אליו שואף כל בודהיסט. זהו המצב המכונה הארה. ההארה היא בעצם הבהירות של תחושת האדם ביחס לעובדה שהוא איננו נפרד מן העולם כולו. זהו ייעוד האדם והאידאל שלו במזרח. לכן ברור מדוע הסיפור מסתיים באיחוד הפורץ כל גבול של צורה וגורל חיצוני. תודה

 

[המרגלית]

הרהורים ושאלות בעקבות הסיפור שלך

יונה כחולה יקרה, לא יכולתי שלא להתרשם מהרצינות, העומק, היסודיות, והאמונה בכח הסיפור שעלו מדבריך. פילוסופיה זה לא התחום שלי, בעוונותי... בטח לא טיבטית. אני נמנית עם אלה שהסיפור היה קשה להם, ובכל-זאת עורר בי סקרנות. אם תרשי לי, אקח אותך קצת לכיוונים יותר "ביצועיים" של הסיפור: 1. מעניין אותי איך בדיוק את מנגישה סיפור כזה לקהל. אשמח, למשל, אם תצרי קובץ ובו מילה במילה העיבוד שאת מביאה לשומעים. המעבדה שבין המקור לבמה מרתקת אותי יותר מכל. 2. מיהו קהל היעד של ערב כזה או סיפור כזה? אנשים שקרובים לתורות המזרח הרחוק? לומדי קבלה? תלמידי תיכון? לא הייתי מעלה על דעתי לספר סיפור כזה לקהל רחב. 3. האם יש ביקוש תסיפורים כאלה בעולמנו המבקש "לשמוח ולרקוד"? אני מקווה שהשאלות הכל-כך לא פילוסופיות לא מעצבנות. אני באמת סקרנית. תודה.

 

[יונה כחולה]

מרגלית , אבן חן

שאלות שבאות מלב פתוח, אף פעם לא מעצבנות. ממילא הפילוסופיה, שאני חיה, היא פרקטית ומאוד מחוברת לחיים. 1. אכן, השאלה של הנגישות לקהל בהחלט מעסיקה אותי עדיין. לא אוכל לומר שיש לי תשובות מוחלטות. הדרך שאנו נוקטים בה היא מתן רקע כללי קצר בתחילת הערב על תפיסת הערכים בתרבות, שממנה באים הסיפורים. זו מעין פשרה, כיוון שאינני אוהבת לפרשן סיפורים. צר לי, אך קובץ כפי שרצית לא נראה לי שיהיה לי זמן ליצור ואין לי אמצעים אלקטרוניים להקליט למחשב. אם תרצי האפשרות תהיה לבוא לשמוע live.. 2. אין כל ספק, שהערב לא מיועד לקהל "שבוי" ( שהזמינו עבורו את הערב ) אולי רק לאגודת "יטיב"..( ידידי טיבט בישראל ). מנסיון עם הערב הקודם שלנו שהיה על סיפורי חכמה סופים, הוא עובד פחות טוב למי שאין לו ענין מוקדם. לכן הפורמט הנכון הוא מכירת כרטיסים או לענין קהלים ספציפיים. הערב הזה הוא אף יותר "תובעני" במובן זה מהערב הקודם. 3. ביקוש ? אין לי ציפיה להתעשר, להתפרסם או אפילו להתפרנס מערב כזה. רק לתת הזדמנות ולחשוף לפני מי שמחפש יופי, נדיבות ושאר ערכים את שיש לסיפורים הללו לתת. האמת היא שבי סיפור כזה מעורר שמחה וריקודים ( אחרי שקמתי, כי בפעם הראשונה שקראתי אותו באדיבות הגבירה שלנו - והנה הזדמנות להודות לה

- נפלתי מן הכסא ) תודה

 

[המרגלית]

אני מבינה שאת לא כותבת עיבוד

לפני שאת עוברת לביצוע אלא האימון הוא על-פה. אשמח לראות הופעה שלך אם היא באזור המרכז, אני מפתח-תקוה, גם תל-אביב טוב. אני כן מתפרנסת מהמספרות... עוררת בי הערכה ורגשי כבוד וקרבה.

 

[יונה כחולה]

צדקת, האימון הוא בע"פ.

אשר למופע, כרגע מתוכנן משהו בחולון לינואר, אשתדל להודיע בפורום. בהצלחה העבודתך כמספרת, טוב לראות שיש מי המתפרנסים מכך. תודה לך על מילותיך היפות.

 

[הגבירה מן האגם]

לפעמים כדאי להגיע מאוחר

כי אז מקבלים עוד יותר יופי

הנובע מהשאלות המעוררות עוד תשובות והתבוננות. מרתק אותי לקרוא את תשובותייך בעיקר משום שדרך הכתיבה שלך יוצא המקצב של העבודה שאת מתארת. לשאלה מדוע קוקיה - הנה התשובה. מוסיף עוד מידע שבעיני הוא סוג של הוראות ביצוע, הבנה עמוקה יותר לגבי דמות הציפור ומי שבתוכה והדרך בה היא משפיעה על הסביבה. אני לא הייתי מסייגת את הסיפור הזה משום קהל אלא אם כן הוא לא מתאים לזרימת המופע המסויים (ואת זה אני יכולה לדעת רק בזמן האירוע). לא רוצה להחליט מראש אם קהל מסויים יכול או לא. אני מנסה. נכון, סיפור כזה לא גורף מחיאות כפיים סוערות בסיומו. הוא מעלה שקט, פליאה, בלבול, תחושת פער - זה בסדר לי גם אם צריך לדעת לעמוד מול זה, להכיל את מה שעלול להתפרש כחוסר נוחות או אי שביעות רצון. אני מאמינה שיש לאנשים בקהל מקום שמתגעגע לתחושה שמעוררים סיפורים כאלה. בברכה,

 

[יונה כחולה]

כרגיל, אין מילים בפי להודות על העושר

שאת מביאה אלינו. תודות רבות על המידע לגבי הקוקיה !! אומר גם, שבחקירותי גיליתי שהסיפור הזה מוצג כאופרה בסגנון סיני עם כ 100 שחקנים 60 נגנים ועוד מאפרים, תפאורנים וכו' המחזה היה מוצג בעבר כאקט חינוכי דרך קבע , אך אחרי עליית הקומוניסטים חדלו להציגו. בשנת 1991 חידשו את הצגתו בתיאטרון הלאומי של מונגוליה. בכלל במזרח, המסורת התיאטרלית קשורה קשר הדוק להצגת מיתולוגיות והעברת עיקרי התפיסה הדתית-פילוסופית. הצגות נודדות היו עוברות בכפרים ובערים ומביאות את המסורת לכל בדרך זו. כזה הוא תיאטרון הצלליות באינדונזיה, מחזות הראמאיאנה והמהאהבהאראטה בהודו ועוד.

 

[יונה כחולה]

ברשותכם, עוד מילה לגבי הקהל.

הנסיון לימד, שגם קהל המחשיב עצמו כתרבותי ורחב אופק, נותר מבולבל אך עם תחושת פלא לנוכח סיפור כזה. יחד עם זאת, מה שגם יפה בעיני הוא כי העוצמה והיופי שבסיפור, נוגעים בלב- למרות הפער. הבעיה היא, שאם הבלבול גדול מדי הוא הופך מטריד וגורר שאלות, שמסיחות את הדעת ומונעות את הנגיעה הזו בלב. אך כאמור, אינני אוהבת לפרשן סיפורים במיוחד לא תוך-כדי הערב. אין ספק כי יש מחיר מסויים לשלם, אולי, בלא להיות לגמרי מובן. מבחינתי זה בסדר. אם התעורר משהו, אז האדם עצמו יחקור פנימה וזו מטרתי. אין רע בהומור ושמחה, להיפך, אך הכוונה איננה לבדר. לשם כך לא הייתי משקיעה כ"כ הרבה זמן ומאמץ. חוויה אחרת ( עליה סיפרתי פעם מזמן בפורום ) בנושא פערים... הוזמנו יום אחד לתת מופע סיפורי חכמה סופים, לפני ועד עובדים של פועלי קק"ל ( " קהל שבוי" ). המזמינה אמנם צפתה במופע לפני כן והכירה את תוכנו וסגנונו ( שפה גבוהה ותכנים לא פשוטים ) ובכל זאת בחרה להזמין אותנו להציגו לפני קהל שברובו היה מורכב מאנשים, שעברית איננה אפילו שפתם הראשונה . ההחלטה במקום ( תוך רבע שעה ) היתה להתאים את המופע לקהל, שכן אין בכך טעם וכבוד לקהל להציג לפניו סיפורים ששפתם לא תהיה מובנת, לרוב המאזינים. זו היתה התנסות מעניינת וגם מוצלחת. חשבנו לקצר ( בפרט משום שהיה משחק מונדיאל דוחק ברקע ) אך רוב הקהל לא הסכים. מה שאיפשר לנו את הגמישות הזאת, היתה בדיוק החקירה שנעשתה מראש, של כל רבדי הסיפור. זה איפשר לנו להעביר את הדברים ברובד הנכון תוך פישוט מסויים של השפה, כדי לגעת בשומעים.

 

[perhay]

יונה הכחולה, אני מאד נהנית לקרוא את הידע הרב

שאת חולקת איתנו בנדיבות רבה. עדיין לא הצלחתי להבין את המשמעות העמוקה של הסיפור, ועוד יותר אני מורידה בפניך את הכובע שאת מתמודדת עם טקסט לא קל ומתרגמת אותו לאירוע אמנותי.

 

[יונה כחולה]

כיוון שזה לא מופע, אוכל לתת את

כיווני ההבנה שלי, אך רק את מה שניתן להסביר במילים.. זה תמיד יהיה חלקי.. בכל מקרה- אם את מעוניינת- יש צורך שתתחילי ממה שהבנת כדי שניתן יהיה לראות, מה עוד ?