כיתת אומן (שבוע 6)

[perhay]

כיתת אומן (שבוע 6)

שלום חברים: השבוע, האורח שלנו בפינה הוא חברנו המספר הנודד. ברוך הבא אלינו ותודה על שיתוף הפעולה! המספר הנודד בחר להציג את הסיפור הצוואה, המופיע במאמרי הפורום במדור "סיפורי מקום". גרסה נוספת שרשם המספר ניתן למצוא כאן. למטרת הדיון, אציג בפני המספר מספר שאלות. הנכם מוזמנים להוסיף שאלות משלכם. 1. למה בחרת להציג לנו דווקא סיפור זה? 2. ספר כיצד התוודעת אליו ומה הסיבה שצרפת אותו לרפרטואר שלך? 3. למי סיפרת את הסיפור ובאיזה הקשר? 4. מה היתה תגובת הקהל? 5. האם יש לסיפור זה מבחינתך קהל יעד ספציפי? 6. האם אתה בכל מקרה משאיר את המילים בערבית? יש מצבים שאתה מוסיף "תרגום בגוף הסרט"? 7. השתמשת למטרת הסיפור באביזרים? (כגון כפייה, למשל), הוספת קטעי מוזיקה? אם אתה לא השתמשת, אתה חושב שאביזרים יכולים להיטיב עם סיפור זה או להפך. 8. יש לך המלצות מיוחדות למי שירצה לאמץ סיפור זה לרפרטואר שלו?

 

[perhay]

גרסת הסיפור במאגר

כאן תוכלו לעיין בגרסה שמופיעה במאגר.

 

[מספר נודד63]

למה דוקא הסיפור הזה?

1. בחרתי להתעסק (באופן כללי ולאוו דווקא בהתייחס לכתת אומן) בסיפורי ארץ ישראל. זה כמובן מתאים לעיסוק נוסף שלי - הדרכת טיולים. בסיפורי ארץ ישראל ניתן למצוא מגוון שלם של סיפורים על אנשים - מקומות ואירועים. אני אוהב במיוחד את אלה שמראים את יחסי הרעות והידידית בין יהודים וערבים בין יהודים ובדואים. אני אוהב דרך הסיפור להראות שאפשר אחרת - שהיה אחרת. רציתי ללהציג בפניכם את הז'נאר - סיפורי ארץ ישראל. ומתוכו - את התת ז'אנר - יחסי יהודים ערבים (בדואים). 2. כיצדהתוודעתי אליו: בשיטוטי בחניות ספרים יד שנייה הגעתי לספר: "על הגורן בליל לבנה" - מאת זאב ענר (אח"כ מצאתי אותו בגרסה נוספת בשם: סיפורי ארץ ישראל). זה קרה עוד לפני שנהייתי למספר סיפורים. קראתי את הספר יותר מפעם אחת ככה בשביל הכיף, אך כשהתחלתי לספר סיפורים הבטתי על הספר בעין אחרת, עין של מספר, בחנתי מה מתוך סיפורי הספר אפשר לספר לקהל ואילו הזדמנויות (אגב, הכנסתי למאמרים כמה מסיפורי הספר). צרפתי אותו למאגר סיפוריי מתוך אותה תחושה שחשוב לי להראות שפעם היה אחרת - שאפשר אחרת - שניתן לייצור מערכות יחסים של אמון ונאמנות. אני במיוחד אוהב את הקטע שהזקנים כועסים על הצעיר, כשהוא מבקש לו עדים להחזרת החוב - קטע זה מדגיש את האמון העמוק שהיה בין האנשים - ללא עו"ד - ללא חוזה - ללא עדים - רק מתוך אמון הדדי - נתנו זה לזה סכומי כסף בהלוואה - ומתוך אותו אמון עמוק הכסף גם חזר אפילו ששני בעלי החוב כבר אינם בין החיים. על שאר השאלות אענה בהמשך

 

[מספר נודד63]

למי ספרתי

3. למי ספרתי: בדרך כלל אני מספר סיפור זה בטיולים - במיוחד בטיולים בהם אני עוסק בהתיישבות בנגב - סיפור זה הוא אחד מכמה שאני מספר כדוגמא ליחסים אחרים. אני מספר סיפור זה בערבים בהם אני מופיע - אני אוהב לבחון אם יש בקהל יוצאי ארצות ערב - אוהב את תגובתם: כן, גם אצלנו במרוקו היה דבר כזה - או אצלנו בעירק - פרס - טוניס - אלג'ר ובכלל. מי שאינו נגוע בשנאת ערבים בעיניים עצומות ומסוגל לראות קצת אחרת - מהנהן בראשו ואומר כן - היה פעם ככה - היו יחסים אחרים אוכל לומר לכם - שלא אספר סיפור זה בקהל שהוא ימני מאוד - קהל של מתנחלים - חושש שהסיפור יפול על אוזנים ערלות - להם אספר סיפורים אחרים לא פחות יפים. נשאלת השאלה - אם כך, האם אני משכנע את המשוכנעים? - לא חושב - כי לא מדובר בקהל של אנשי שמאל - אלא, אנשים מהישוב שיש בהם גם כאלה וגם כאלה. עוד קהל שאני אוהב לספר לו הוא קהל תלמידי תיכון - שעדיין אינם נעולים ועדיין מסוגלים להקשיב ולראות שהיה אחרת - להתגעגע לימים אחרים. 4. אפשר להבין מדברי לעיל מה היתה תגובת הקהל: מבוגרים יוצאי ארצות ערב כאלה שחיו שם וגדלו שם - מהנהנים בראש - ויש המוסיפים ומעירים - שגם אצלם היה כך - חלק אחר אומר (כאלה שלא גדלו בין ערבים) - כמה חבל שיחסים אלו נעלמו ואינם - דווקא כאן אני מוסיף (ולעיתים מישהו מהקהל) שגם היום ניתן למצוא - אני מספר איך באחד מחגי האסלאם לחבר בדואי התקלקל האוטו ואני השאלתי למשך כמה ימים את שלי. אחרים שעובדים עם ערבים בגליל או במקומות אחרים יכולים להוסיף מסיפוריהם בטיולים שאז הדיבור יותר מרווח להבדיל מערב סיפורים - אנשים מגיבים יותר בין הסיפורים. כי גם אני מדבר - מסביר משהו - ועוצר להמשך הליכה או נסיעה - ואז לאנשים יש זמן להגיב אגב קרה לי גם אחרת: סיפרתי משהו על יחסי יהודים ערבים לא את הסיפור הזה - ניגש אלי מישהו בארוחת צהרים וגידף אותי - ואיחל לי שמשפחתי תיפול בידיים ערביות ואז נראה אם אני אספר עליהם - נו מה יכולתי לעשות?!? שתקתי. 5. קהל ספציפי: עניתי - כמעט כל קהל - יש קהל שלא אספר בו - קהל בעל דעות ימניות מובהק - שם הסיפור יפול לא טוב ויגרום לאווירה לא טובה. 6. מילים בערבית - תמיד משתדל להוסיף. לעיתים יש לי בעייה עם הגייה מסוימת - אני שואל חבר בדואי איך הוגים זאת - ומנסה להתאמן על זה - אם אני חש שהח' שלי לא מספיק טובה - יתכן ואוותר על מילה זאת או אחרת. אני חושב שטיבול בערבית - הופך את הסיפור ליותר מחובר - יותר חברמני - יותר פלמ"חי - (בפלמ"ח אהבו לטבל במילים ערביות). תרגום בגוף הסרט - לעיתים כן מבלי להגיד אני מתגרם אלא - אומר את המילה בערבית ובעברית מייד אחריה והקהל מבין.

 

[מספר נודד63]

אבזרים

בערבים בהם אני מספר איני משתמש באביזרים - בטיולים אני הולך עם כפייה במקום כובע כמעט תמיד בלי שום קשר לסיפורים. קטעי נגינה - יש לי חבר בודאי מנגן בשבבה (חליל רועים) כל החלילים שלו עשויים מצינורות פלסטיק תעלות להובלת חוטי חשמל - הוא מופיע איתי לפעמים. אנו אוהבים לספר במופע איך הוא בנה את החלילים שלו: הוא מופיע עם יאיר דלאל - כשיאיר הגיע אליו היו לו חליל או שניים שבנה מצנורות השקייה, אך הם היו לא מכוונים - אנו מספרים איך הוא ויאיר ישבו שעות יאיר ניגן בעוד צליל או שניים ועשו חור בצינור לבדוק אם זה מתאים - כמה צנורות הם הרסו עד שהגיעו לצינור הראוי - הוא מופיע עם יאיר בחו"ל ובארץ - וחייב שתהייה התאמה ביניהם. זה כשלעצמו סיפור. אם ספרתי בטיול אשים בנסיעה דיסק של יאיר דלאל במיוחד את הדיסק שעשה עם הבדואים. 8. האם יש לי המלצות למי שרוצה לספר סיפור זה - אני חושב שהייתי מתחיל בסיפורים יותר פשוטים מבחינת המסר - לא הייתי הולך כבר בהתחלה על סיפורים יהודים בדואים מתאמן על כמה אחרים שאין בהם קונפליקט ורק אח"כ נכנס לתת זאנר של סיפורי מערכות יחסים יהודים בדואים. אגב אפשר לעסוק בסיפורי מערכות יחסים יהודים ערבים גם מההיבט של סיפורי עלייה - או טרום עלייה לספר איך היה במרוקו - בטוניס - בלאג'ר - בעירק - במצרים ובכלל - גם שם יש לא מעט סיפורים על יחסים נפלאים בין יהודים לערבים. מקווה שעניתי על הכל. יום נעים יורם.

 

[perhay]

אכן כך. ענית על הכל בצורה מאד מפורטת.

מקווה שגם חברים אחרים ישתתפו בדיון. שיהיה לך יום טוב ושבוע נפלא! פנינה

 

[perhay]

תרשה לי עוד שאלה קטנה

מה הסיבה שהחלטת לעשות עיבוד נוסף לסיפור?

 

[הגבירה מן האגם]

גם לי יש שאלה

בעיבוד שלך, זה נראה כאילו שמספר הסיפור מדבר בגוף ראשון והוא מדבר אל מישהו ומספר לו על משפחתו. אתה יכול להסביר?

 

[מספר נודד63]

עיבוד נוסף

לשתי השאלות תשובה אחת. אתחיל בסיפור: בימים שהדרכתי בניצנה (על הגבול המצרי), ספרתי על לא מעט דמויות מהישוב כמו: חירם דנין - גואל אדמות הנגב, האלוף אברהם אדן - הוא ברן; סיפורי מוכתרים כפי שכותבים בספרים של בני מייטיב הוא חואג'ה בוני בפי הבדואים ; סיפורים בדואים שקראתי בספרים של שבתאי לו הוא שבו ועוד. למזלי - היה לי מנהל (זאב זיוון) ואב מייסד (לובה אליאב) שהיה להם קשרים והצליחו להביא את האנשים הללו לניצנה בכל מיני הזדמנויות החל בהשתלמויות צוות את שבו בנושא הבדואים, את בני מייטיב בנושא התיישבות ויחסי יהודים בדואים וביום השריון הביאו את ברן. ופתאום - אני המדריך הקטן - עמוד מול אותם אנשים שאני מספר עליהם ושומע מהם את הסיפורים בגוף ראשון. להיות בחדר האכול בניצנה ולהגיש לחירם דנין בן ה 88 מים בארוחת צהרים, או לשאול את ברן בגוף ראשון על ימי הפלמ"ח ועל התקרית בה תפסו מטוס מצרי עם טייס בריטי מלא בקוקאין. לשמוע מבני מייטיב את סיפור הקרן בראשו של הילד הבודאי. כל זה מאוד ריגש אותי - אני מאמין שלא רק אותי. והנה אני מספר את סיפוריהם בכל מיני הזדמנויות ופעם אחת בלי שום תכנון ספרתי את סיפור הצוואה בגוף ראשון ככה בלי כוונה - ראיתי - חשתי - שאני נהנה שזה עובר טוב שזה עושה לי טוב. ספרתי זאת ככה: "סיפר יזהר הירשפלד, בבית אבי כל שנה בסוכות היה מגיע אשכול תמרים מחברים בדואים פעם.............. וכאן המשכתי כפי שמופיע פחות או יותר בעיבוד החדש. חשתי שכשזה בגוף ראשון - זה חי נושם - זה אנשים שהיו ועודם - לא איזו אגדה - אלא, ממש - ממש קרה - ואפשר לנסוע לראשון לציון ולפגוש את המשפחה עדיין שם בבית הישן וחכות לסוכות לראות את אשכול התמרים זה מוחשי - זה אמיתי - זה חי - זה יכול לקרות גם בעתיד - לדעתי זה הכי חשוב - זה יכול לקרות. זה לא סיפור על מלך ולמכה בארץ רחוקה - זה כאן ממש מעבר לרחוב - תכנסו לקפה תפגשו את האנשים - יארחו אתכם בלימודה קרה.

 

[הגבירה מן האגם]

אהה, יפה, זה כבר סיפור

של מספר סיפורים. עכשיו זה מובן. עוד דבר אחד - השיא הדרמטי. לטעמי משהו נחלש בו בעיבוד שלך. אתה מציין שמה שמרגש אותך בסיפור זה עניין הכבוד, חתימת עסקה מתוך אמון, התחייבות לא כתובה שמחזיקים בה בלי עדים מתוך כבוד. ההתגלמות של רעיון באה לידי ביטוי בסיפור קודם כל באמצעים דרמטיים של בניית העלילה. בגרסת המקור זה קורה קודם כל כששיח יונס קוטע את חסן "טפו". לומר למישהו "טפו" עם כל המשקל ההבעתי שיש לג'סטה הזו, זה חזק. רק אח"כ בא ההסבר. חבל היה לי שהורדת משום שאז השיא מתרכך ואיננו. מה שיש זו המסקנה. היא חשובה, היא משמעותית, אבל לא מספיק דרמטית עבור סיפור מסופר. יש סיבה לויתור?

 

[משה ג ל ז ר]

קראתי וקראתי וקראתי

ייופי של מקרה , יופי של עבודה אתה עושה, כל הכבוד אבל יש לך הפרש בין הסיפור לסיפור של מספר סיפורים אתה נותן יותר מדי כבוד לחומר שעליו אתה עובד, ולא מכניס את ידיעתך, יכולתך, נסיונך הרב בנוטשא לעשיית סיפור של מספר סיפורים הסיפור המקורי הוא יותר תיעוד מסיפור ש ל שם חוסר ענק, אני מרגיש שהוא קיבל את הסיפור מדמות צבעונית שהוסיפה הערות בגוף הסיפור והוא הוריד אותן בכתיבתו, עיבוד שלך צריך בשבילי לעשות עבודת מספר סיפורים ולהוסיף את הדמות. עיבוד שלך צריך גם להוסיף בקצת מילים, דרך יצירת דמויים שהקהל יזדהה איתם, את כוונתך שאתה מוסיף לסיפור. אני רואה שלושה דברים שאתה רוצה להעביר, 1. סיפור החזרת חוב שנחשב אבוד 2. כבוד ומנהגי מסורת שבאים שלא מהכרח של עדים, אלא מעומק של מסורת . 3. המשכיות לעכשיו כתקווה לעתיד ואמירה של קשר אני לא רואה איך אתה עושה את זה העברת סיפור לגוף ראשון, ועשיית דו שיח בין הערבים בערבית זה לא תמיד נכון, זה לא יוצא אולי מדוייק, זה מאוד בעייתי לקהלים שונים. עבודה שאתה עושה בגישור בין סיפורים, ובעבודת מספר שלא קשורה למילים של הסיפור, לדעתימחלישה את הסיפור. לי שאני מאמין גדול בעשיית סיפור העומד בפני עצמו, בסיפור שיכלול שתוכו את האפשרות לספר אותו ולחבר את האנשים, באופן שהוא יהיה כללי במסר ואפשר יהיה לספרו גם מחוץ לעשיית סיפור מקום. חסר משהו שלא קבלתי. חסר לי סיפור העומד בפני עצמו. סיפור החורג מסיפור מקום . אני מבקש שתמלא אותו מדמיונך, מידיעתך את התקופה והאנשים והדמויים שיקשרו את הקהל לסיפור. אני רוצצה עבודת מספר על הסיפור עצמו. אני קהל אני לא מבין בתמרים , לא ברובים אבל אם היית יכול, להתחיל בתמרים ולהכניסם כמאפיין מטאפורי,לעשות שתילה והשקייה של אדם מול טבע, כהלוואה שאולי תשא פירות ואולי תכשל ובכל מקרה תחזק את הקשר של האדם לאדמתו. אם היית מראה לי, על קיר בית אבות רובה חלוד, כי כבר לא צריך לשמנו כשבא השכן. אם היית מחייה לי את הדמויות את הפחד המתחלף להבנה הייתי רואה כאן, כקהל,עבודת מספר שתצליח לגשר על החללים שהמקור שממנו שאבת עשה בסיפור עד שהוא יותר חומר גלם של תיעוד מסיפור. בברכה

 

[משה ג ל ז ר]

ותוספת של הסבר ../images/Emo13.gif

זאת דעתי האישית, על החומר שנכתב ואין בה משום רצון לפגוע. רק לזרוק אור שלי על החומר שקראתי אפשר לקבל, לבטל, להתווכח איתה. זה לא יעליב אותי

 

[מספר נודד63]

התייחסות לג'אסטות

אני מנסה לשחזר את עבודת הסיפור - בסיפור זה - לא לגמרי זוכר - עד כמה הגדלתי והעצמתי את הג'אסטה - ואת ה"טפו עליייך יא חסן" - מקריאה נוספת של הסיפור כפי שהוא כתוב כאן - אני אכן רואה שחסרה העוצמה הנדרשת כאן. אך, אני לא יודע כרגע להגיד איך זה היה בפועל עד כמה הגדלתי את הג'אסטה. לגבי דברייך משה, מודה על האמת הלכתי לאיבוד בסבך המילים - האם תוכל לכתוב את דברייך בתמצתיות כלשהיא ולשאול שאלה שכל השאלה תהיי משפט או שניים. ניסיתי להבין דברייך ולא הצלחתי להתמקד וכמו שאמר מאיר אריאל: זה לא כל כך הולך להתמקד אל משהו בנוף המרקד בבואך בחול להתפרקד אתה מרגיש כמו הולך להיעקד על זיכרון אחד שבא להתפקד אז תוכל לכתוב זאת יותר ברור וקצר - שאוכל לענות? תודה ולילה טוב יורם

 

[משה ג ל ז ר]

תרשה לי לעשות לך תחילה של הסיפור?

 

[מספר נודד63]

בבקשה

הרשות נתונה

 

[משה ג ל ז ר]

העולם הוא גשר צר, והעיקר הוא

סבא של אליהו, זה שהרובה שלו תלוי מחליד על הקיר בסלון של אליהו בראשון לציו, ןכל חיו היה בוכה שאם היו לא את 10 הפונטים מזהב שנתן לערבי, הוא היה עשיר .אפילו כשהיה הולך אם אליהו לשוק והיו קונים תמרים לחג סוכות להניח בקערה לאושפיזין שיבואו, היה נאנח ואומר "לו היו לי את העשר פונט מזהב שנתתי לערבי, היום ולדורי דורות , לא היינו צריכים לקנות את התמרים , תמרים היו לנו משלנו לשים על השולחן." והוא לא היה עני הסבא של אליהו, רק שלפעמים הרגישו הסובבים אותו שאם היה יכול להפטר מההרגשה שחסר לו העשר פונט מהזהב, זה שנתן לערבי, באמת הי יכול להיות עשיר גדול. סבתא שלי היו לה דרכים להרגיע אותו.... שאלה קצרה? מי אתה חושב שהגיבור בסיפור שהקהל צריך להתחבר איתו ולעבור את החוויה? שאלה קצרה שמה מטרתך אחת בסיפור? שאלה קצרה שליה אשמח לשמוע תשובה ארוכה מה לדעתך זאת עשיית מספר בסיפור, ואיך אתה חושב שעשית אותה בסיפור? בברכה

 

[מספר נודד63]

חש שלקחת את הסיפור למקום אחר

ולא לשם רציתי להגיע

 

[משה ג ל ז ר]

כן, לקחתי למקום שלי כמספר סיפורים

זאת המהות של להיות מספר סיפורים. זה מה שאתה צריך לעשות יורם לקחת את הסיפור אתה אוהב השוחה בחומר שאתה מכיר בארץ שאת סיפוריה אתה אוהב להבין מה אהבת בו, לדעת מה עורר בך רגש אליו אתה מחבר את הקהל לסיפור שאתה מספר ברגש , לא בדרך של למידה. סיפורי ארץ ישראל יותר קשה לספר מסיפורים של עמים אחרים שכבר נצרפו ע"י נסיון ועובדו לסיפור סיפורים הם יותר חוויות של אנשים, קטעים של זכרון, המון עובדות של בלי רגש בהצלחה

 

[מספר נודד63]

לא חושב כמוך

לא חושב שכדי להכניס רגש - אני צריך את הרובה על הקיר - אגב הרובה לא היה שם כלל............. הסבא כלומר האיש שהלווה שכח מכל העניין ודי מהר אח"כ נפטר............. אתה הארכת את הקטע הזה יתר על המידה ואיך לומר לא חושב שהדרך בה הצגת את הסיפור הפכה אותו ליותר סיפור של מספר סיפורים מהדרך בה אני הצגתי אותו. אני מסכים עם לימור שאמרה שברגע שהורדתי - או צמצמתי את הג'סטה עם הגערה של הזקנים בצעיר המעטתי מעוצמת הדרמה - אך רובה על הקיר - ושיטוט בשוק אחר תמרים לחג לא עשו את זה - התרחקת מהסיפור וממהותו תראה אם הייתי מספר על אלכסנדר זייד - או על יחזקאל חנקין היה מקום לרובה נניח: הייתי מביט על הקיר - היכן שתלוי הרובה החלוד של סבא - ופעם אחת כשאני מביט ומהרהר ברובה פתח סבא וסיפר שמעולם לא הצטרך להשתמש ברובה - הרובה הזה מעולם לא ירה כדור, אלא, באימונים בלבד......... זה כן. אך מר הירשפלד היה חקלאי - וניהל את חוות רוחמה שהייתה שייכת לפיק"ה ולא למשפחתו - ואובדן הכסף הוא סוג של מעילה בתפקיד - אך החברות והרעות בינו ובין השכנים הערבים הייתה חזקה מנאמנות לחברת פיק"ה או לכל חברה אחרת. ולא - הוא לא ישב והצטער על עשרת הפונטים - עוד - ועוד - ועוד. מבין זה ממקום אחר - זה לא שם

 

[משה ג ל ז ר]

אני אוהב אתה כועס , זה\מרגיש לי בן אדם.

עבודת מספר סיפורים שלי אני שונא להסביר, אבל חשוב לי שתבין כתיבת סיפור ע"י מספר סיפורים, צריך כתיבה מכוונת בכדי לחבר את הקהל לסיפור. אז אני לא מבין בהיסטוריה, אבל קצת איך לעשות לאנשים להתחבר לסיפור. אז כתבתי בסגנון של סבא אליעזר שכל משפחתו צריכה למשוך למענו את הגזר, - את זה כולם מרגישים במקצב מוכר, ומתחברים לסיפור. וועשיתי דמות של קרוב משפחה שלכולם יש שהמנטרה שלו משגעת את כולם, שיוכלו לשנוא ולא לאהוב את פחדו מהערבי, והוספתי רובה חלוד יאמר שפעם ירו, ועכשיו לא צריך, שזה אתה רוצה להשיג בסיפור בהכי קצת מילים (החברה קוראים לזה מטאפורה) ותמרים יגיעו בדרך מופלאה של החזרת החוב, כפי שחלם סבא אליהו - כי חלומות מתגשמים - את חוט העלילה הזה כולם אוהבים אני לא גזען, כולנו לא גזכנים אבל אני לא יכול חבר קהל ישראלי לאהבת ערבים דרך שפה ערבית - מצטער זה ן לא ימות משיח. אני כן יכול לגחך (לגרום שיגחך הקהל) על הפחד של המלווה, לגרום לו להזדהות אם הנכד שלא פוחד ומניח לרובה להחליד. ראית תגובה של חדשה בפורום? הרגשת תגובה שלך על הדמות שבניתי? וזאת רק ההתחלה, לפני שבניתי דמות של הסבתא, הבאתי אתכם בדיוק לחיבור הנכון לסיפור. זאת עבודת מספר הסיפורים אני משיג את מטרות הסיפור שכתבת בקצת מילים של סיפור, דרך רגשות שאני עושה לך להרגיש לדמויות ולסיטואציה. אתה מספר אחר, תעשה לי סיפור מהחומר באופן אחר. אין לי ויכוח אם מספר שעושה אחרת יש לי ויכוח כשאני לא רואה עבודת מספר לא רוצה להתווכח איתך רוצה לראות ליידי מספר אחר שאיתו אפשר ליהיה לעשות סיפור סיפורים בארץ ישראל כי אני מספר סיפורים לא של ארץ ישראל. תחזיק מעמד יורם, אוהב שאתה כועס, פתאום אני מגלה שיש לך דם של מספרים. כתוב את הסיפור אחרת, בשבילי בבקשה. משה