כיתה א בירושלים

מילקי9

New member
כיתה א בירושלים

שלום לכולם,
אני אמא לילד בן 6 (בנובמבר הקרוב יהיה בן 7), הוא אובחן PDD... צריך השנה לעלות לכיתה א', הפסיכולוגית המליצה על בי"ס כוללני (לכל הספקטרום), לצערי הוא עדיין לא מדבר רק מילה פה מילה שם, וזו הסיבה העיקרית שאינו מתאים לכיתת תקשורת.
הלכתי לראות את בית הספר והיה לי מאוד קשה, לדעתי הוא לא מתאים לשם, למרות שבכיתה המיועדת ישנם עוד כ-4 ילדים ברמת תפקוד כמו שלו.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני רוצה שהוא יהיה מאושר ויקבל מה שהוא צריך, אז אולי אני טועה ? אולי הצוות יודע יותר טו ממני מה מתאים לו ?
אני פונה אליכם כי אני מרגישה לבד (אני חד הורית ל-2 ילדים).... מפחדת לעשות טעות... מפחדת שלא יהיה לו טוב והוא לא יוכל לספר לי.
האינטואיציה שלי אומרת שהבי"ס הספציפי הזה לא מתאים, הלב שלי נעצר בשנייה שנכנסתי ולא הפסקתי לבכות, התחושה הייתה יותר רעה מהתחושה שקיבלתי את תוצאות האבחון מלפני 3 שנים.
מה לעשות ?
מישהו יכול להמליץ לי על מקום טוב בשבילו בירושלים והסביבה ?
 

TikvaBonneh

New member
בית ספר כוללני

אני אספר לך את הסיפור שלנו.
אנחנו הלכנו לסיור בבית ספר חינוך מיוחד כוללני, ובעלי אמר אחרי הסיור: "אם זה מה שמציעים לו, אז שישאר בבית וזהו"
ניסינו שילוב יחידני, ניסינו ללמד אותו בבית, וכאשר שום דבר אחר לא הצליח, כעבור שנה של ניסיונות, הכנסנו אותו לבית הספר, ושם הוא פרח.
בניתוח לאחור, מה שגרם לבעלי את ההרגשה הרעה זה שהוא ראה בית ספר שלם, שבעים ילדים, שכולם ילדים עם צרכים מיוחדים.
זו חויה שונה לגמרי עבורינו מגן עם שמונה ילדים ו11 אנשי צוות, וגם מבית ספר עם שלוש מאות ילדים רגילים ורק שמונה ילדים מיוחדים.
וזה בגלל שיש לנו קושי עם קבלת השונה. זה מה שמקשה עלינו כל כך.
 

מילקי9

New member
אז בעלך מבין את מה שעובר עלי...

אני נזהרת במילותיי כי חלילה אני לא רוצה לפגוע באף אחד, לא בצוות שעושה עבודת קודש ובטח שלא בתלמידים האחרים, אבל המראות היו קשים והמבנה עצמו היה סגרירי.
אני לא בטוחה שזה נכון שהבן "המיוחד" שלי יחיה בעולם שבו כולם "מיוחדים" ויחשוב שכך נראה העולם, אני לא מרגישה שזה נכון לקחת את כל רמות "הייחודיות" ולשים אותם יחד מנותקים מהעולם המגוון של "רגילים" ו"מיוחדים".
סליחה על הבוטות, אבל אני כועסת על הפתרון שיש לעירייה להציע ויותר מהכל פוחדת, פוחדת עליו.
 

מרב געש

New member
יתרונות וחסרונות יש לכל פתרון

נכון שבעולם מושלם הילדים היותר מיוחדים שלנו היו עדיין שייכים לקהילה בה הם גדלים. ובגדול זו אחת ממטרות השילוב, ולכן יש כיתות קטנות גם בבתי הספר ה"רגילים". אבל החסרון הוא שהחברה שלנו עדיין לא הבינה שכולנו מיוחדים, וגם ליותר מיוחדים יש מקום בקהילה, ולילד מאוד מיוחד קשה להיות בקהילה, ובית הספר הכוללני הוא גם סוג של חממה ומקום שבו כן יקבלו אותו על כל מיוחדותו, כמו כל אחד אחר.
 

TikvaBonneh

New member
אף פיתרון אחר לא התאים לו

הבעיה בבתי ספר רגילים שיש בהם המון רעש והחולה בהפסקה, מאות ילדים מתרוצצים. בבית הספר המיוחד ראיתי בפעם הראשונה את הבן שלי משחק בכיף בהפסקה עם חברים.
יש גם בעיה עם ילדים רגילים שלרןבם קשה לקבל את הילדים שלנו, ולכן לפעמים לא נעים לילדים שלנו בחברים.
 

TikvaBonneh

New member
אני מכירה רק בית ספר אחד

שלומדים בו 70 ילדים.
המצב היחיד של עומס ולחץ זה כשמכנסים את כל הילדים בבית הספר לחדר אחד.
המורה שלו הסכימה שבמצב כזה הוא לא חייב להכנס.
אחרת, כשהם מפוזרים על שטח גדול של חצר - אין שום רעש והמולה.
זה הניסיון האישי שלי.
זה מה שהכי התאים לבן הגדול שלי.
 

dina199

New member
מה רמת התפקוד שלו חוץ מדיבור?

ייתכן שהוא יצליח להיות בכיתת תקשורת.
 

מילקי9

New member
רמת תפקוד גבוה

העלתם כאן את עניין ההפסקה... הוא לא יתמודד עם הפסקה בבי"ס רגיל.
אוףףףףףף.... אפילו לכם שהכי יכולים להבין אותי בעולם, אני לא מצליחה להסביר למה אני מרגישה כל כך רע עם הגזירה (עם בית הספר שהייתי בו).
איך אני יכולה להיות בטוחה שאני עוזרת לו ולא מזיקה לו ?
אני יודעת שהצוות בגן שבחר את בית הספר עבורו, מאוד אוהבים אותו, רוצים בטובתו והחלטתם הייתה מקצועית.
אבל אולי הם טועים ?
אולי יש בתי ספר אחרים שיכולים יותר להתאים לו ?
 

TikvaBonneh

New member


אני מבינה למה את מרגישה רע.
את גם הסברת את עצמך.
העובדה שהילד שלנו צריך חממה בתקופת בית הספר, מאותתת לנו שגם אחר כך הוא לא יוכל להשתלב בחברה הכללית ויצטרך הגנה.
וזה אכן מדאיג.
אנחנו לא נעשות יותר צעירות.
הבן שלי כבר בן 19, והוא רצה לעשות שרות לאומי, ובית הספר לא המליץ על כך והפסיכולוגית אמרה שהוא לא מתאים.
אני רואה מסביב בני נוער בספקטרום שמתנדבים לצבא או לשרות לאומי, ומאוד חבל לי.
אבל זה לא רק זה, שהוא לא תורם לחברה, אלא שזה גם אינדיקציה ליכולת שלו לתפקד בצורה עצמאית בחברה.
ואם הוא לא מתפקד בצורה עצמאית, זה אומר שהוא צריך אותנו, ההורים. ומה יקרה כשכבר לא נהיה שם?
אני יודעת שזו המחשבה שמעיקה עלינו. ואני מניחה שזה גם מה שמעציב אותך. היית רוצה שהוא יהיה פחות שביר, פחות זקוק לחממה. זה לגמרי טבעי ומובן.
 

מילקי9

New member
תודה על החיבוק

אני מבינה מה את אומרת ושולחת לך חיבוק חזרה.
אבל לצערי התחושה שלי לא הייתה "חממה" אלא יותר כמו כלא, כאילו הם הופרדו מהכלל על מנת להסתתר ולהיות מוסתרים.
והאם להיות יום שלם בחברת אחרים שברמת תפקוד נמוכה יותר לא גורמת לרגרסיה ?
האם אין התקדמות טבעית אפילו בצעדים קטנים ממה שהוא יקלוט מאחרים בסביבתו ?
אני לרגע לא אומרת שהבן שלי יותר טוב מאחרים !!! אבל העולם הזה חדש לי ובא במפתיע ואני רוצה את הכי טוב בשבילו וחוששת שבגלל שאני בורה בתחום אני עלולה לעשות טעות שתשפיע על כל חייו.
על עצמי מזמן וויתרתי ובטח שגם על זוגיות, ואם אשלח אותו בדרך שגויה - הכל היה לחינם.
 

dina199

New member
אין שום דבר לחינם.

גם כשעושים טעות לומדים ממנה. העיקר זו המודעות. לדעתי להימנע מעשיה בגלל פחד לטעות זה גורם נזק.

ואם לחזור למטרת המקורית של חממות (של פרחים וצמחים ) המציאו אותן לא כדי להפריד את הפרחים העדינים והצמחים הרגישים מפרחים וצמחים אחרים, אלא כדי לתת להם תנאים מתאימים כדי שלא ימותו.
 

TikvaBonneh

New member
אני כבר ותיקה בעולם הזה

הבן הגדול בספקטרום בן 19, והקטן בן שמונה, כך שיש לי כבר ניסיון ותובנות. למשל: הבן הצעיר שלי היה בגן תקשורת במשך תקופה שבה הוא היה היחיד בתפקוד גבוה. בתקופה זו הוא התקדם מאוד. הצוות כולו כירכר סביבו, והביטחון העצמי שלו טיפס למעלה. זה רק עשה לו טוב
 

מילקי9

New member
תודה...

לא יודעת אם השם שלך הוא תקווה בונה, אבל את בהחלט "בונה תקווה"
 
למעלה