כישורים חברתיים

פלגיה

New member
מה זה "כישורים חברתיים"?

זה אומר להצליח ליצור קשר עם הזולת ליצור יחסי חברות להיות קשוב לזולת ולרצונותיו לדעת איך ל"היכנס" לפעילות של אחרים שכבר מתקיימת (למשל להשתלב במשחק פעיל) לדעת לקרוא סיטואציות חברתיות ולהבין אותן. ילד חסר כישורים חברתיים: לא יידע להתחבר עם ילדים חדשים לא יידע להמשיך חברות שכבר נוצרה יעליב בלי להבין שהעליב יפגע וייעלב מדברים תמימים, כי לא הבין את הסיטואציה לא יסכים לעזור לחברים בקשייהם "יסחט" חברים כדי שיעשו כרצונו ולא יבין שגם להם יש רצונות לא יצליח להשתלב במשחק כראוי לפי התיאור שלך - למעין לא חסרים כישורים חברתיים. אולי יש כמה נקודות שצריך לעבוד איתה בצורה מיוחדת (נניח - היכולת להתפשר ולהיענות לרצונות של אחרים), אבל לדעתי לא ניכר כאן קושי כללי, ואני יודעת על מה אני מדברת, כי גידלתי ילד חסר כישורים חברתיים. ו-הי, לא כל אחד חייב להיות מסמר הכיתה (אני למשל אף פעם לא הייתי). חשוב שיהיה מעגל כלשהו של חברים. אבל אם לילד עולם פנימי עשיר בפני עצמו והוא יודע להעסיק את עצמו לבד ונהנה מזה - לא הייתי קוראת לזה "בעיה". חבל להמציא בעיות וקשיים במקום שאינםן קיימים.
 
ומעבר לכך,

יותר מדי התעסקות בזה עלולה ליצור אצלה תחושה שיש משהו לא בסדר בכך שאין לה הרבה חברים בכיתה, אפילו אם לא בוער בה צורך כזה. לא שזה לא עלול לקרות כך או כך, אבל ציפיות ממנה בטח יכולות "לתרום" לכך.
 

פלגיה

New member
לפי התיאורים שלך

זה לא נשמע שיש לה בעיה בכישורים חברתיים. אמשרת שהיא מתיידדת בקלות, שיש חברות שבאות אליכם הביתה ושלמרות הגיל ה"בעייתי" יש לה גם חברים-בנים. זה נשמע שיש לה בעיה בכיתה, אבל לא בכישורים חברתיים, וכאן במקביל למה שצריך לדבר איתה בבית - המורה צריכה לעשות עבודה עם הכיתה כולב (ועוד משהו - אם טוב לה להיות לבד, וזה מה שהיא מעדיפה - למה לא לאפשר לה את זה?)
 
זה נכון מה שאת אומרת וזה מה שאני

לא מבינה ! איך זה יכול להיות, מה הבעיה בכיתה ?? אני לא מצליחה לעלות על זה והדבר היחידי שהמורה העלתה, וכמובן אחרי שיחה והיכרות עם הילדים, זה הענין שהם נגעלים ממנה. פרטתי לקאלה ממה הם נגעלו בעבר. היום היא מאוד משתדלת שלא לעשות את זה. גם הסברתי למורה, שלמעין משעמם בכיתה היא מתפזרת ואז היא עושה דברים מגעילים... המורה עושה עבודת קודש לדעתי. אני מאפשרת לה בהחלט להיות לבד, וכשבא לה יום אחד להיות לבד אז שתהייה. אבל אם יש בעיה בכיתה, אני מעדיפה לפתור את זה. שתהיה לבד מבחירה שלה ולא בגלל שנגעלים ממנה ולא רוצים בחברתה. בחיי שאני לא מבינה.
 

פלגיה

New member
היתה לי ילדה כזאת

בעיקר בכיתות ג'-ד', כשהיא רצתה "לדאוג לעצמה" אבל לא ממש ידעה איך. כולל שיער מאוד פזור ופרוע, ונזלת אלרגית, ומראה "לא אסטטי". הילדות די נגעלו ממנה והציקו לה מאוד. בהדרגה בכיצה ה' ו' היא תפסה את עצמה, והתחילה לשפר את המראה. עכשיו בכיתה ז' ב\הבעיה הפוכה כי היא כל הזמן עם החברות ולא בבית. כשמעירים על לבוש - זה דבר מאוד עדין. כי הרבה יותר רגילים לומר "החולצה שלך מלוכלכת" מאשר לספור את כל מה שכן בסדר (למשל: "את נראית נהדר, רק תחליפי חולצה ותהיי עוד יותר יפה")
 
בכנות, אני לא חושבת שזו ה-בעיה

יכול להיות שזה מזכה אותה בהערות (שכנראה לא עד כדי כך מציקות לה, או שהיא יודעת להתמודד עם זה), אבל אני לא חושבת שזה מה שגורם לילדים ממש לא להיות חברים שלה.
 
האמת?

אני חושבת שהסביבה הכיתתית היא פשוט לא סביבה שבה ילדה כמו מעין תפרח חברתית. בהנחה שהיא נשארת שם, לכל הפחות יש להמנע מללחוץ עליה בכיוון בשביל לא ליצור אצלה תסכול, שלא תרגיש שמשהו לא בסדר.
 

צימעס

New member
או מעשית יותר -

לעזור לה למצוא חברים על בסיס תחומי ענין - אולי חוגים, אולי ילדים של חברים שלכם. אישית, את החברים שהולכים אתי עד היום מצאתי בגיל 15, דרך עיסוק משותף, כולם גרו במרחק של לפחות 40 ק"מ ממני. מבית ספר אני בקשר רק עם חבר אחד, וגם הוא התחבר לאותה חבורה.
 
אבל לא מדווח על מחסור בחברים

למעיין יש חברים וחברות אחה"צ, רק בכיתה היא לא מתפקדת חברתית.
 
למעלה