אכן בעיה קשה
אפשר לשים את יד ימין ליד ההשתקפות ולא מעליה ולראות שההשתקפות של יד שמאל היא יד ימין...
אם יש לך מודל כימי אפשר בקלות לבנות מולקולה כיראלית על-ידי בניית מולקולה בה פחמן קשור ל-4 קבוצות שונות. כדי לבנות את האננטיומר שלו ניתן להחליף בין המיקומים של שתים מהקבוצות.
דוגמאות נוספות מחיי היום יום - בורג (אם כי קשה למצוא את האננטיומר שלו - בורג שמאלי), אוזניות שמתלבשות על האוזניים (אוזניה אחת היא האננטיומר של השניה). לא עולות לי לראש דוגמאות נוספות כרגע ניתן להשיג להם שני האננטיומרים שלהן.
בכל אופן, המולקולות מתאימות רק בהשתקפות - כלומר כל אננטיומר הוא השתקפות של האננטיומר השני.
קיטוב - מהתשובה אני מבין שאת לא ממש מכירה את המשמעות של קיטוב. באור ניתן להבדיל בין 3 כיוונים - כיוון ההתקדמות, כיוון התנדנדות השדה החשמלי וכיוון התנדנדות השדה המגנטי. שלוש הכיוונים האלו מאונכים אחד לשני. אור מקוטב הוא כזה שלכל קרני האור כיוון התנדנדות השדה החשמלי זהה וכיוון התנדנדות השדה המגנטי זהה (תחשבי על זה, יכול להיות מצב באור לא מקוטב שקרני האור מתקדמים לאותו הכיוון אבל השדה החשמלי של קרן אחת מתנדנד בכיוון של השדה המגנטי של קרן אחרת). עכשיו אם אני מעביר אור מקוטב דרך חומר כיראלי האור ישאר מקוטב אבל כיוון הקיטוב ישתנה (כלומר כיוון ההתנדנדות של השדה החשמלי יסתובב וכו').
אם יש לי אותו ריכוז של אננטיומר אחד כמו של האננטיומר השני (נקרא רצמט) סך הכל לא יהיה שום שינוי בכיוון הקיטוב כי אננטיומר אחד מסובב לכיוון אחד והאננטיומר השני מסובב לכיוון השני. אבל אם הריכוז של אננטיומר אחד גדול מזה של השני, האננטיומר הראשון יסובב בהרבה (ריכוז גבוה) והאננטיומר השני יסובב לכיוון השני רק קצת (ריכוז נמוך) ולכן סך הכל יהיה לי סיבוב לכיוון הסיבוב של האננטיומר הראשון.
יש הרבה מולקולות לא קירליות. לדוגמה מים, מתאן, כלורומתאן (מונו, די וטרי כלורו), אתאן, אתנול, אצטון וכו' הרשימה ארוכה מאוד מאוד. מצד שני יש גם הרבה מולקולות כירליות.
