ספקות עצמיים: האויב המוחלט, אבל כלי יעיל
נשמע לי שאתה שייך לאותם 50% מהאוכלוסיה שחווים ספקות עצמיים. החצי השני של האוכלוסיה הם אלה שבטוחים בעצמם לחלוטין, ולא חוששים להשמיע את דבריהם בכל רגע ובכל מקום. המאבק להעביר את עולמך הפנימי למישור המציאות, ליצור משהו בעל ממשות וערך, הפחד שהמותר לא יהיה איכותי ברמה הראוייה לך, הוא חלק ממסלול החיים של אמנים רבים, ומלווה את רובם כל הזמן, גם לאחר פרסום והצלחה. גם הקושי בהתמודדות עם ביקורת נובע מאותם ספקות עצמיים. במקרים רבים, (אצלי, למשל), יש קושי אפילו לקרוא חומר שכתבת בעצמך. ההתעקשות להמשיך ליצור ולכתוב דרך המחסומים שהאגו שלנו מניח בדרכנו יכולה להכאיב ולהתיש. מצד שני, אם במקום להיאבק במחסומים תנסה לזרום איתם, תוכל לנצל כלי נהדר שנשלל מאנשי הביטחון העצמי המוחלט, שנוטים לשפוך כל מה שעובר להם בראש, בין בדיבור ובין בכתיבה, ללא בקרת איכות. עצתי להקלה במצבך: ערוך תרגיל. נסה ליצור התחלה, לא מוצר מוגמר, אלא טיוטה שמותר לה להשתנות. החלט לגשת אליו כאחד מבעלי הביטחון העצמי המוחלט. נסה לקבל עליה חוות דעת רבות ככל האפשר. אסוף את חוות הדעת האלה ללא מגע רגשי. זה חלק מהתרגיל. אחרי שיהיו לך חוות דעת רבות מרוכזות לפניך, נסה לסווג אותן. תראה איזה מההערות חוזרות על עצמן יותר מאחרות, איזה תוחושות רגשיות מעלה בך כל הערה, האם איזו מההערות נשמעת לך נכונה? בשלב הזה אתה יכול להמשיך לעצב את היצירה לפי רצונך, לפי הערות שיתאימו לך או שלא, ואתה יכול לעזוב את היצירה הזאת כמו שהיא, ופשוט לצרף את רשימת ההערות כפרק מסכם (כך שהיצירה עצמה נועדה לשלב תגובות.) אבל בכל מקרה, אל תזנח את הרעיון להביע את עצמך.