כיפורים

thila

New member
כיפורים

יום כיפור, 9:44 בבוקר. קמתי מוקדם. הרחוב היה שקט ואני הסתכלתי על הבית. כבר כמה ימים שאני רוצה להתחיל לפסל את הבחורה שלי, ואין לי כוחות להתחיל. במקום זה החלטתי לראות את הסרט של החתונה שלי. שלנו. שנה ארבעה חודשים ושלושה ימים עברו מאז ואני ראיתי אותו רק פעמיים, גם הן צמודות לאירוע עצמו. לא יכולתי לראות את השקר, את הצביעות, את ההצגה הגדולה ביותר שכתבתי, ביימתי והפקתי בחיי. הכנסתי את הקלטת לוידאו. קודם מגיע הקליפ, מעלה חיוך. לוחצת על כפתור המהירות וכל הסבים והסבתות מהקבלת פנים מתחילים להתרוצץ במהירות על המסך.. מדי פעם עוצרת לראות אנשים שאהבתי. מה הם לבשו? איך הם נראו? מה הם אמרו? מנסה לחדור אל תוך מוחם ולבדוק האם באותו יום הם חשבו שיש סיכוי שהחתן והכלה ייפרדו תוך זמן קצר? לא חושבת, ההצגה הייתה מושלמת מדי. מגיעה לחופה. הרב מקדש ומעביר בי צמרמורת. לא, אנחנו לא דתיים בכלל.. אז למה בכל זאת הבאנו רב? למה עשינו את זה כך? הרי עכשיו הוא רק מוסיף לי ערכים של חטא לתחושות המזוויעות שאני מרגישה גם ככה. הוא מדבר על קדושה ונצח. ומה בין קדושה לנצח לבין הפאב התל-אביבי האחרון שהייתי בו או לבין מה שעשיתי שלשום בלילה?!. פתאום אני רואה את יעלה ורונית. שתיהן עומדות בדממה ומביטות במתרחש ביראת כבוד. בידיה של רונית השרביט מהפלסטיק שהיא הביאה לי, כי באותו ערב הייתי בעיניה מלכה, ויעלה מחבקת אותה, מנסה לברוח מן תחושת הבדידות שנשארה בה. בכיתי. בכיתי עבור כל אותם האנשים שהאמינו במה שאני כבר לא. בכיתי עבור כל הדודים שרצו להאמין שהם לא יצטרכו להטריח עצמם לרקוד בחתונה מס´ 2 שלי, בשביל כל אותם חברים שהיינו עבורם הזיווג המושלם, הסיפור שלא יאמן, ואולי גם קצת בשביל עצמי... בשביל השמלה הלוחצת שלבשתי, אפיסת הכוחות אליה הגעתי והמושלמות שניבטה מכל עבר. בכיתי בשביל הפרטים הקטנים שכל כך הקפדתי עליהם ושלא היה לי מושג עד כמה הם לא יוכלו להציל דבר ממה שנשבר... עצרתי את הסרט וכיביתי את הטלוויזיה. אין בי סבלנות לצפות עוד. הרי הכל סרט שידוע מראש, והגרוע ביותר הוא שגם מה שאנו עוברים עכשיו, לפחות אותי, לא ממש הפתיע... כחודשיים לפני החתונה, ערב אחד, שהייתי לבד בבית, פגש אותי ליד הקולב השחור עמוס הבגדים רגע של אמת. "תגידי", הוא שאל אותי, "מה את עושה? הרי את יודעת ואני לא צריך להגיד לך שזה לא יספיק לך. שזה לא הדבר הנכון. את יודעת שבמוקדם או במאוחר את תחפשי את הדרך החוצה..!" "אז אולי אני יודעת" עניתי לו. "אבל אני לא שואלת אותך מה לעשות. יותר מדי פעמים הייתי נאמנה לך ועכשיו אני מתכוונת להיכנס ישר לתוך האש. או שהיא תטהר אותי או שהיא תשרוף אותי. בכל אופן, אני נכנסת ואתה תהיה בשקט, אתה שומע אותי?!!" כמו שהוא הופיע ככה הוא הלך ואני החלטתי שהדרך הטובה ביותר לצאת מעניין היא לעבור דרכו. אז היום, אתה מבין, שנה וארבעה חודשים אחרי אותו ערב מהקלטת, אני לא מצטערת על כלום. לא יכולתי לסיים מערכת יחסים של 10 שנים מחיי בקול תבוסה דקה... זה היה חייב להיות מלווה בכבוד והדר וצלצולים, גם אם הם היו, באופן המעוות ביותר, פעמוני חתונתי...
 

האלי

New member
בראוו ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

למה אין אייקון למחיאות כפיים? אז עברת באש ולא נשרפת. (יש אומרים שמה שלא הורג אותנו מחזק אותנו) אבל זה כואב, וכשכואב, הכי טוב לבכות. ואם יש יתרון משמעותי לנשים על הגברים זה שלהן מותר לבכות... אז תבכי. ואחר כך תכעסי, ואז שוב תבכי (או שאולי בסדר הפוך? לוחשוב) בסך הכל רציתי להבטיח לך שהכל בסדר. שלך, האלי.
 
מה השוביניזם המגעיל הזה?!

לנשים יש יתרון, כי מותר להן לבכות? ומה לגברים, אסור? הגברים בוכים בלילה? תראה לי איפה זה כתוב. מתפלאה עליך, האלי. אוריאנה
 

היתקליף

New member
בטח שלגברים אסור לבכות

אני יודע מנסיון אישי. לפני כמה זמן ישבתי בסרט (משהו סיני, על זוג בכפר קטן, בהתחלה היא ילדה והוא מורה חדש שבא ללמד את ילדי הכפר, והם מתאהבים, ואז הוא נעלם בגלל הממשלה, והיא רצה אחרי העגלה שלוקחת אותו כי היא הכינה לו קדרה מלאה באיזה תבשיל, ונופלת בשלג והקדרה נשברת, ואחר כך היא מחכה לו ימים שלמים בשלג ונעשית חולה, בקיצור, כמו שהיו אומרים פעם, חבל"ז) ומפה לשם התחלתי לבכות. בגלל הסרט, כן. בדרך החוצה בסיום הסרט עוצר אותי הסדרן ומגיש לי טופס. שאלתי מה זה. אז הוא אומר לי: זה ראפורט על זה שבכית. יש ברירת קנס ואם אתה רוצה להשפט תשלח את הספח. אז דעי לך שלגברים אסור לבכות.
 
ולכן אני לא צופה בסרטים סיניים

אגב, זה מאד יפה מה שאמרת, אני מכירה גברים שעבורם "סרט זר" משמעו רק "אינגה הלוהטת". אוריאנה
 

נועם**

New member
ת´אמת...

אני בוכה מכל דבר.... אפילו מהפרסומות... אז מי אני שאדע למי מותר ? מתי מותר? איך אפשר...? כשאני בשטח-הסדרן כ"כ עסוק בלחפס טישואים לזו שמטביעה לו ת´קהל שהוא לא שם לב לאף אחד... אז - גבר שלא רוצה לקבל קנס על בכי לא חוקי שיבוא כשאני שם....
נועם "קונסטנטינופול"
 

נועם**

New member
אוי לי ואבוי לנשמתי....

לחפס? אני כתבתי .... לחפס כאשר אבדתי אבדתי.... אין תקווה ... אנ´לא מאמינה.. לחפס כתבתי לחפס....
נועםחפשת ולא מוצאת
 

avitalp

New member
וזה מזכיר לי.... ../images/Emo42.gif

את השיר הבא (נדמה לי שהוא של יהודה אטלס): "אולי זה מעליב, אולי זה עובר את הגבול, אבל אם מנשקים אותי על הפנים אני תיכף מנגב בשרוול" ויש לזה גם לחן מתוק של מתי כספי...
אביטל
 

נועם**

New member
ואני...

לוקחת ת´שרוול של זה שיושב ממול ואחרי שנגבתי על כל השרוולים של כולם נשמעות נקישות בכל רחבי האולם... והסדרן הולך לסגור ת´מזגן ומוציא את כולם כמו "טיול מאורגן" מחלק לקבוצות רטובות , מרוחות... ושולח אותנו לכל הרוחות...
 
../images/Emo79.gif

שיר בכתה שלוש שעות ומילאה חבית דמעות ועכשיו היא שם שוחה כמה, כמה שיר שמחה ! (מיריק שניר)
 
וואי, ראיתי את זה, סרט נפלא ../images/Emo99.gif

נדמה לי שקוראים לו "הדרך הביתה". לא בכיתי בו, אבל ב"בילי אליוט" כן.
 

חלי*

New member
בכית????????

איך העזת???? יוווווו..........אל תודה לפחות,אתה הורס לגברים את השם הטוב.
 
ששששש ....

כאן מקובל לטעון שרק לבנים חשוב המראה החיצוני. נא לכבד את מנהגי המקום.
 

חלי*

New member
ששששששששששששש..............

לא מקובל להודות שהמראה החיצוני אכן חשוב לכם.
 
למעלה