כינוס חשוב
אתמול הייתי בכנס חשוב מטעם העבודה שלי, בכנס זה היו אנשים מאוד מאוד חשובים, מסוג האנשים שמנהלים את כל עולם המיחשוב בארץ. (מנכלים של כל החברות הגדולות), כל המעונבים למינהם, כל בעלי החליפות התפורות לפי מידה, ואני, מה אני, אני עם מכנסי ג´ינס שחורים וחולצה T-שירט פשוטה כזו, כי הרי זו ת´א ואני בתור ירושלמי מקבל פריחה בחום של ת´א, וחוץ מזה אני שונא פחד את כל החליפות האלה. בקיצור אחרי שעשו ביננו הכרות (בין אלה שעדיין לא יצא לי להכיר)וראיתי והתעלמתי מהמבטים החצי שואלים לגבי הלבוש שלי. אני אישית לא דופק חשבון לאף כנס או וועידה ולובש מה שנוח לי. בין המעונבים למינהם, ישבבה בחורה בת עשרים ומשהו לערך והבנתי שהיא מזכירה של אחד החשובים שם. הגנבתי לה מבטים מדי פעם , מתעלם לגמרי מהעובדה שכל הכינוס הזה, רובו בשבילי, ובו אני אמור להחליט על איזו מערכת אני הולך לקנות לשנה הבאה, מדי פעם היא הרימה את מבטה מעל דפי הפוליו והצטלב במבטי, מיהרתי לחייך והיא חייכה חזרה, ככל שעבר הזמן ואני הבנתי שאין לי יכולת להתרכז בשיחה, ומבטנו הצטלבו יותר באריכות, סימנתי לה לצאת החוצה ובלי לחכות, קמתי ואמרתי שאני מתנצל אבל חייב לצאת לכמה דקות, (השותף שלי נשאר בשביל שנינו) ויצאתי לבחוץ, נושם מלוא ריאותי עשן סיגריות מחניק בעמדת העישון. הדלקתי סיגריה וחיכיתי. לאחר מס´ דקות היא יצאה , סיגריה בידה וחיוך על פניה. חשבתי שיותר לו תבואי והתחלתי להתגעגע, אמרתי צוחק ע´מ לשבור את הקרח ואי, שנים שלא ראיתי אותך, ענתה בצחוק מתגלגל ומושך. בואי ניצא החוצה, מחניק פה מכל המעשנים האלה, אמרתי ולקחתי שאיפה ארוכה מהסיגריה. יצאנו לבחוץ והתייבשנו בלובי מתמרחים על הכיסאות ומתמזגים בין כל הדיבורים של האנשים שהיו שם. היא גרה בת´א, בת עשרים ושלוש, רווקה, ויפה פחד. השיחה זרמה לה בקלילות ולאחר כחצי שעה החלטנו לעלות חרזה לכינוס ולאחר מכן לצאת לצהריים איפשהו. השעה הבאה עברה בזיוני שכל באנגלית , זריקות של מילים חשובות לחלל האוויר, מבטי עצבים מצד שותף שלי ומבטי גירוי מצד הבחורה. היא הסתכלה אלי במבט חודר ולשונה העסיסית עוברת בריפרוף על שפתיה תוך שמבטה מצטעף לעברי ואני מרגיש את אוני בתחתוניי , עומד להתפוצץ. היה לי חשק לקום ולבקש מכולם לצאת, ואז להשכיב אותה על שולחן העץ היוקרתי הזה ולזיין לה את הצורה. כמובן שזו פנטזייה שאי אפשר לממש כי אי אפשר לגרש אנשים שהמשכורת שלהם החודשית יכולה לממן את כל דרום ת´א. סוף סוף נגמר הכנס, התנצלתי מול שותף שלי שלא אחזור איתו לבירה ובצעד קליל התרחקנו משם. המשך יבוא....
אתמול הייתי בכנס חשוב מטעם העבודה שלי, בכנס זה היו אנשים מאוד מאוד חשובים, מסוג האנשים שמנהלים את כל עולם המיחשוב בארץ. (מנכלים של כל החברות הגדולות), כל המעונבים למינהם, כל בעלי החליפות התפורות לפי מידה, ואני, מה אני, אני עם מכנסי ג´ינס שחורים וחולצה T-שירט פשוטה כזו, כי הרי זו ת´א ואני בתור ירושלמי מקבל פריחה בחום של ת´א, וחוץ מזה אני שונא פחד את כל החליפות האלה. בקיצור אחרי שעשו ביננו הכרות (בין אלה שעדיין לא יצא לי להכיר)וראיתי והתעלמתי מהמבטים החצי שואלים לגבי הלבוש שלי. אני אישית לא דופק חשבון לאף כנס או וועידה ולובש מה שנוח לי. בין המעונבים למינהם, ישבבה בחורה בת עשרים ומשהו לערך והבנתי שהיא מזכירה של אחד החשובים שם. הגנבתי לה מבטים מדי פעם , מתעלם לגמרי מהעובדה שכל הכינוס הזה, רובו בשבילי, ובו אני אמור להחליט על איזו מערכת אני הולך לקנות לשנה הבאה, מדי פעם היא הרימה את מבטה מעל דפי הפוליו והצטלב במבטי, מיהרתי לחייך והיא חייכה חזרה, ככל שעבר הזמן ואני הבנתי שאין לי יכולת להתרכז בשיחה, ומבטנו הצטלבו יותר באריכות, סימנתי לה לצאת החוצה ובלי לחכות, קמתי ואמרתי שאני מתנצל אבל חייב לצאת לכמה דקות, (השותף שלי נשאר בשביל שנינו) ויצאתי לבחוץ, נושם מלוא ריאותי עשן סיגריות מחניק בעמדת העישון. הדלקתי סיגריה וחיכיתי. לאחר מס´ דקות היא יצאה , סיגריה בידה וחיוך על פניה. חשבתי שיותר לו תבואי והתחלתי להתגעגע, אמרתי צוחק ע´מ לשבור את הקרח ואי, שנים שלא ראיתי אותך, ענתה בצחוק מתגלגל ומושך. בואי ניצא החוצה, מחניק פה מכל המעשנים האלה, אמרתי ולקחתי שאיפה ארוכה מהסיגריה. יצאנו לבחוץ והתייבשנו בלובי מתמרחים על הכיסאות ומתמזגים בין כל הדיבורים של האנשים שהיו שם. היא גרה בת´א, בת עשרים ושלוש, רווקה, ויפה פחד. השיחה זרמה לה בקלילות ולאחר כחצי שעה החלטנו לעלות חרזה לכינוס ולאחר מכן לצאת לצהריים איפשהו. השעה הבאה עברה בזיוני שכל באנגלית , זריקות של מילים חשובות לחלל האוויר, מבטי עצבים מצד שותף שלי ומבטי גירוי מצד הבחורה. היא הסתכלה אלי במבט חודר ולשונה העסיסית עוברת בריפרוף על שפתיה תוך שמבטה מצטעף לעברי ואני מרגיש את אוני בתחתוניי , עומד להתפוצץ. היה לי חשק לקום ולבקש מכולם לצאת, ואז להשכיב אותה על שולחן העץ היוקרתי הזה ולזיין לה את הצורה. כמובן שזו פנטזייה שאי אפשר לממש כי אי אפשר לגרש אנשים שהמשכורת שלהם החודשית יכולה לממן את כל דרום ת´א. סוף סוף נגמר הכנס, התנצלתי מול שותף שלי שלא אחזור איתו לבירה ובצעד קליל התרחקנו משם. המשך יבוא....
