.............
אורו של הירח כבה לו, כך פתאום, באמצע הקרת. רק הכוכבים נצנצו להם כספירים. הם הבליחו באורם את הבריאה מלמעלה. אורם היה עמום עם קומץ של דבר מה קסום, כאילו כלום,היו כספירים ואבני אודם.... כאילו הם לא היו שם קודם. הכל נראה, כמו כיכר מוארת וקסומה.. והכל נראה האחרת. בלחישה הם פורשים מעליי את מעלותיהם הרבות, מאירות. אבן האודם נסכה על שפתיי, אבן הספיר האירה את עניי, אבן האימבר חיממה את גופי.. ואז בשקט סגרו כמו בסיום משימה וכונסו בנשיבה אל ליל המחר... המחר…נשמע פתאום כל כך קרוב..כל כך מזמין ואז בניחותא, מתעדנת לה השמש.. כך פתאום באמצע הקרת.. הכל מואר.. ממש לא כמו ליל אמש..