כיבוי אורות

[drall]

הארה היא דבר מאוד מוגדר

לא שניתן לבדוק אותו במעבדה . אבל היא מוגדרת די צורכה. חוץ מזה אתה טועה לחלוטין לגבי הנושא של החלפת טכניקות. זה לא דומה בכלל למישהו ששט בשתי סירות. זה דומה למישהו שחולה. נניח שחסרים לו חלבונים ואז הרופא אומר לו שיאכל הרבה בשר. אז הוא אוכל הרבה בשר והחלבונים בסדר אבל הנה עולה הכולסטרול ואז הוא צריך לעבור לדיאטה דלת שומן. ככה בערך זה עובד אבל אתה לא תוכל לדעת את זה , נכון? הרי מעולם לא החלפץ טכניקה. דרול

 

[danigl]

אפשר להחליף מדיטציות כמו גרביים

דרול יקירי אדם יחליף, יחליף שנית ויחליף שוב. כל עוד הוא לא מרוצה מהמדיטציה שלו. כל עוד הוא לא מצא את הדרך האחת והיחידה שמתאימה לו. יכולות להיות לזה כמה סיבות: או כשהמדיטציה אותה עשה 'מיצתה את עצמה'. (הפכה את עצמה למצה - משהו יבש ובלי טעם.) זה קורה בהרבה מדיטציות, הן טובות לחודש, חודשיים, שלושה וזהו. נגמר הסוס. או שמלכתחילה, המדיטציה הזו היתה משהו לא מי יודע מה. או שמישהו למד מדיטציה שהיא מצויינת, ממורה מוסמך, וכשהמורה שלו אמר לו א' והוא החליט שיותר נכון לעשות ב'. אז המדיטציה שלו חסרת כל ערך. אפילו אדם שהוא לגמרי לא רוחני, והוא מוצא את אותה מדיטציה אחת, ששמה אותו על הדרך הנכונה להארה, ובדרך הנפלאה הזו, עוד לפני שהגיע למטרתו, היא ממלאה אותו מיום ליום, יותר אושר (אושר, לא אושו), יותר אהבה, יותר בריאות, ניצול טוב של המשאבים הפנימיים האינסופיים שבתוכו, משרה עליו ועל הסובבים אותו שלום ושלווה, אדם כזה יאחז במדיטציה הזו בכל כוחו. כל עוד היא טובה. יעשה אותה גם לאחר 30 שנה ויותר. אם הוא יכול לשיר למדיטצייה שלו: "...ואת הנשמה המתוקה שלי, היחידה שמדליקה אותי..." זו מדיטציה אמיתית. משיטוט קטן בפורומים שונים של מדיטציה, ראיתי שני סוגי אנשים: כאלו שכל הזמן מחפשים, ניסו את זה, ניסו את זה, ניסו את האחר ושום דבר לא הביא להם את הסיפוק. וכאלו שחיפשו ומצאו. כשמישהו טעם טעם של הדבש המתוק ביותר, לקחת כפית סכרין לפה, למרות מיעוט הקלוריות, זה ממש לא זה. חיפוש נעים וקל דניאל

 

[new_chance]

שאלה

דניאל, בקשר לאלה שחפשו ומצאו- אילו מדיטציות הם מתרגלים? האם זו תמיד רק אותה שיטה?

 

[hary_i]

דעתי בעניין

היציבים ביותר בשיטה אחת שראיתי אלו רק האנשים המתרגלים מדיטציה טרנסנדנטלית. ראיתי כאלו שעזבו אותה ולאחר נסיונות כושלים בטכניקות אחרות חזרו אליה. ראיתי גם (אמנם מעטים) שעזבו אותה לחלוטין לטובת טכניקות אחרות אבל אז הם לא ממש התמידו ובדרך כלל הפסיקו להיות יציבים. ראיתי הרבה שניסו טכניקות אחרות, הגיעו למדיטציה הטרנסנדנטלית ופתאום הרגישו את ההבדל ונשארו. לדעתי אדם נשאר במה שבאמת נותן לו ולא במה שמשכנעים אותו או שהוא משכנע את עצמו שזה נותן לו.

 

[danigl]

מי שחיפש ומצא - מתרגל את מה שטוב לו

new_chance היקר לא חשוב איזו מדיטציה אדם מצא כל עוד היא עושה לו טוב, כל עוד הוא מרוצה ממנה. לי, באופן אישי, יש ההעדפה שלי - המדיטציה הטרנסנדנטלית של מהרישי. אבל אם מישהו, כמו שכתבתי: "...מוצא את אותה מדיטציה אחת, ששמה אותו על הדרך הנכונה להארה, ובדרך הנפלאה הזו, עוד לפני שהגיע למטרתו, היא ממלאה אותו מיום ליום, יותר אושר, יותר אהבה, יותר בריאות, ניצול טוב של המשאבים הפנימיים האינסופיים שבתוכו, משרה עליו ועל הסובבים אותו שלום ושלווה, אדם כזה יאחז במדיטציה הזו בכל כוחו. כל עוד היא טובה. יעשה אותה גם לאחר 30 שנה ויותר. אם הוא יכול לשיר למדיטצייה שלו: '...ואת הנשמה המתוקה שלי, היחידה שמדליקה אותי...' זו מדיטציה אמיתית..." אזי הוא לא צריך להמשיך לחפש. הנהר ממשיך לזרום ולרוץ, והוא ממשיך וממשיך, עד.... שהוא מגיע לים. כשהגיע לים והתמזג איתו - אין לו הצורך להמשיך, או אפילו אין לו כבר הסיבה להמשיך ולזרום. הנהר הקטן (או אפילו האדיר והענק) הופך להיות לאוקיאנוס. אין יותר נהר. יש רק אוקיאנוס עצום ורחב ועמוק. כשאדם מצא את המדיטציה הנכונה, את המדיטציה שלו, אין לו כבר שום צורך לחפש עוד ועוד מדיטציות. מהרישי נותן דוגמא מאוד נחמדה: יש איזו טרטורית אדמה. בטרטוריה הזו כל מיני מכרות - מכרה יהלומים, מכרה זהב, מרבצי נפט וכו'. אדם יכול להילחם כל ימי חייו, כדי לנסות ולכבוש מכרה אחד בודד. יתכן שגם זה לא יצלח בידיו. על הטרטוריה חולש מבצר. האדם החכם כובש את המבצר, ואז, באופן אוטומטי הוא האדונים של כל הטרטוריה עם כל המכרות שבה. מדיטציה בה יש רק כיבוש מכרה, בה אין כיבוש המבצר, היא משהו שגם אם יצליח, תמיד יהיה הרצון להתקדם למכרה הבא, ולזה שאחריו. המבצר בדוגמה הוא המוחלט, הטרנסנדנטלי, האטמה, העצמי, ה-Self. כל עוד לא 'כבשנו' אותו, לא גמרנו לחפש. כיבוש נעים דניאל

 

[new_chance]

אני בתחילת הדרך

תודה על התשובה. אני בתחילת החיפוש. קראתי קצת על הנושא ואני בקורס מדיטציה במרכז שיבננדה. אני נהנה מהקורס ונדמה לי שברמה הפילוסופית, מה שמדובר שם דומה למה שאתה מתאר ב- TM. האם ה- TM צמחה מהראג'ה יוגה? ערב טוב.

 

[danigl]

ראג'ה יוגה - היוגה של המלך

new_chance היקר אם טוב לך במה שאתה עושה, נפלא. מאוד חשוב שיהיו שני היבטים לכל מדיטציה: 1. ההיבט התיאורטי, שנותן הבנה. 2. ההיבט המעשי, שנותן התנסות. אם אתה נהנה משנני ההיבטים, זה טוב. לגבי ראג'ה יוגה, או למעשה כל סוג שהוא של יוגה. היום תשאל 5 אנשים מה זה יוגה ותקבל 7 תשובות שונות. המילה יוגה פרושה אחדות - אחדות בין החשיבה היומיומית שלנו לבין האטמה, העצמי, הטרנסנדנטלי, המוחלט. כל שיטה שעושה את זה, מצדיקה את השם יוגה. היום קוראים בשם יוגה, לכל מיני דברים, שהקשר שלהם ליוגה, הוא במקסימום מקרי בלבד. יש כאלו שחושבים שאחדות בין הטבור לאף, זו יוגה. ראג'ה יוגה היא היוגה של המלך. המלך לא עושה כלום. האנשים עושים הכל עבורו. אם הדרך לאחדות, נעשית ללא כל מאמץ, באופן טבעי, מה שקראתי לו קודם 'דרך בלי דרך', זו ראג'ה יוגה. בהבנה זו, TM מצדיקה לא רק את השם יוגה, אלא גם להקרא ראג'ה יוגה. happy יוגה דניאל

 

[zambooky1]

אחלה תשובה דני

 

[drall]

אם אתה לא מבין

תגיד שאתה לא מבין ואל תסתום לי את האוזניים בקלישאות שלך, כבר שמעתי אותן ממך לפני עשר שנים ומשהו , ולא חידשת מאז הרבה , מה גם שאפילו אז הן לא הלהיבו אותי במיוחד. עכשיו אני אסביר לך ככה שאולי תבין. נניח אני נמצא בקטמונים בירושלים ואני רוצה להגיע לאן???? ליסוד המעלה. לא יודע למה , ככה אני רוצה. לצערי או לשמחתי אין לי אוטו ואני צריך להשתמש בתחבורה ציבורית. אז מה אני עושה? אני עולה לקו שמונה עשרה , מגיע איתו לכניסה לעיר משם אני לוקח את הרכבת הקלה העתידית למלחה ומשם את הרכבת הבין עירונית הגם כן עתידית לתחנת הסבידור בת"א. מסבידור אני לוקח טקסי לשדה דוב שם אני עולה לטיסה עד לקריית שמונה ומקריית שמונה עד יסוד המעלה אני אסתדר עם טרמפים. עד כאן. עכשיו איך שאני יורד מקו שמונה עשרה בא אלי אחד , נאמר דני גליקר ואומר לי "אתנ לא יציב נפשית , איך עזבת את קו שמונה עשרה והלכת לרעות בשדות זרים. על מה ולמה נטשת את הדבש האמיתי של קו שמונה עשרה לטובת הסוכרזית של הרכבת הקלה." ואני עונה לו "בחיאת דינק יא דני , אין לי שום דבר נגד קו שמונה עשרה , הוא אחלה אבל הוא כבר לא משרת את מטרותיי . זה יהיה ממש מטומטם מצידי להישאר להישאר באוטובוס הזה שמגיע לשטרן ואילו אני צריך להגיע ליסוד המעלה. אז אתה יכול להישאר ליד הנהג ולהחליף אותו בכל הקטעים הקשים , אבל כל מה שיקרה לך זה שתגיע ארבעים פעם ביום לןמרכז המושבה הגרמנית ולאיצטדיון טדי ואם זה מתאים לך אז שיהיה לך לבריאות , אבל לי זה לא מתאים בכלל. אני רוצה להגיע ליסוד המעלה ובשביל זה אני צריך לרדת מהאוטובוס הזה בדיוק עכשיו." אז יאללה.

 

[hary_i]

כנראה שהטכניקה שלך היא באמת

כמו אוטובוס מגיעה עד למקום מסויים ואם כך באמת חשוב שתחליף אותה. הטכניקה שלי היא כמו אוטו, אני יכול להשאר איתה עד יסוד המעלה ולהגיע לשם גם בלי קו 18 שאותו אני גם לא צריך כי אני לא מגיע מירושליים. אם כך אז ההגדרה שלי לטכניקה אמיתית או בעצם אחת מההגדרות היא שהיא יכולה להביא אותך עד הסוף ולא רק עד היציאה מהעיר.

 

[drall]

בסדר הארי

אני לא רוצה להתווכח איתך על הגדרות. זה לא טוב לכלום. אתה תקח את הטכניקה שלך ותיסע וכשתגיע ליסוד המעלה , ספר לי על זה. דרול

 

[drall]

בסדר הארי

אני לא רוצה להתווכח איתך על הגדרות. זה לא טוב לכלום. אתה תקח את הטכניקה שלך ותיסע וכשתגיע ליסוד המעלה , ספר לי על זה ואז ורק אז נוכל לדעת אם הטכניקה שלך אמיתית (על פי ההגדרה שלך כמובן). דרול

 

[danigl]

יש קו 18 שמגיע עד יסוד המעלה

בוקר טוב דרול זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר. אבל, נניח שאין קו 18 כזה, ברגע שהתודעה שלנו לא משתמשת יותר באחוז הקטנטן של היכולת שלה, היא משתמשת במלוא הפוטנציאל, אנחנו יכולים לקחת את קו 18, עד הכניסה לעיר, לאחר שכל הנוסעים יורדים, או אפילו לפני, להכריז: קו 18 ממשיך עד יסוד המעלה!! מי רוצה לנסוע? חלק, בלי ספק ירד. חלק יסע. פתאום נראה שהאוטובוס נכנס בנתב"ג לתוך סילון שנוחת בקרית שמונה. ולאחר פחות משעה, אנחנו ביסוד המעלה. נכון, אפשר להחליף אוטובוסים, רכבות, לתפוס טרמפ על טוסטוס, ואפילו לטוס באולטראלייט משדה דוב. צריך לחשב את הנוחות (או במקרה זה את חוסר הנוחות), הזמן שהולך לאיבוד בהמתנה בין אמצעי תחבורה אחד לשני וכו'. אבל, זו מדינה חופשית (מי באמת מאמין בשטות הזו?) כל אחד יכול לבחור את הדרך או הדרכים להגיע ליסוד המעלה. יש גם אפשרות, שכל מה שנראה לנו נפלא ביסוד המעלה, עד שעלינו לקו 18, פתאום נגלה שזה פשוט לא זה. ואז..... נחליט לבלות כמה ימים באילת חופש נעים לכולם דניאל

 

[drall]

היית מת

 

[danigl]

זו הדרך האמיתית, האחת והיחידה להארה

 

[drall]

לא דובים ולא זבובים

כי האדם אינו המוח והפוטנציאל של האדם אינו נמצא במוח ואילו ההארה נמצאת ותמיד תמצא הרחק מעבר להבנתך.

 

[hary_i]

אם היא מוגדרת אז בוא נשמע

את ההגדרה שלך. פעם אחרונה הסתבכת במילים מפוצצות ולא ממש הגדרת. לעומת זאת דני גליקר עשה זאת בפשטות. אני חושב שאדם מואר יודע להגדיר מה זו הארה... אחרת הוא כנראה לא מואר.

 

[בארס]

דבר אחד בטוח.

אדם לא מואר...לא יודע להסיק מסכנות נכונות. זו משימה קשה מאוד גם עבור אדם מואר. ההבדל הוא שאדם מואר הוא חי...ואדם לא מואר ...חושב שהוא חי. זה שהארה היא דבר מאוד מאוד מוגדר...לא אומר שאפשר להגדיר אותה עבור אדם אשלייתי. להפך...זו אקסיומה. תרדו מהעצים הפילוסופיים ותרדו אל עולמכם הפרטי שם נמצא כל מה שראויי שיעניין אתכם.

...מוטיייייי.....רד, רד למטה, למטה...לכאן כבר אין חמצן במקום שאתה תקוע. יש לנו פגישה בשמונה היום תרד בזמן שתספיק להתגלח...אחי היקר

 

[danigl]

לאדם מואר אין שום מאמץ להסיק נכון

בארס ברוך הבא אדם מואר, כפי שאני מבין את המלה מואר, הוא אדם ש-24 שעות ביממה נמצא במוחלט, בטרנסנדנטלי, בהוויה הניצחית, ב-Self. במה שפיסיקת הקוונטים וקראת השדה המאוחד של כל חוקי הטבע. כל חוקי הטבע נובעים מאותו שדה מאוחד. אדם כזה רוצה או לא רוצה, באופן ספונטני, הוא לא מסוגל לעשות משהו שמנוגד לכל חוקי הטבע. לפעול בהתאם לכל חוקי הטבע זה לפעול בהרמוניה מלאה - שלך עם עצמך ושלך עם כל הסביבה שלך, הקרובה, הרחוקה והרחוקה ביותר. מהשהו פחות מזה - זו לא הארה. זו אשליה. לכן, לאדם מואר אין שום בעייה להסיק את המסקנות הנכונות. אותו אטמה, מוחלט, שדה מאוחד, הוא גם המקור של כל ידע. אדם מואר יודע הכל. אין לו שום בעייה להסיק איזו מסקנה שהיא. הארה לכולם ולהתראות דניאל

 

[בארס]

אני מצתער

אני לא שומע אותך טוב מכל כך גבוה. אין שום סיבה אמיתית לספר את הסיפור הזה על ה"מואר". אין לך כלום ..חוץ מחייך שלך. לפעמים, לחזור על סיפורים, נותן את האשליה שאדם חי אותם, או שהוא בדרך לאנשהו מכל זה. אני לא הכתובת למסכת שינה זאת. דבר איתי על האקזמה שלך ברגליים דבר איתי על אהבה.