אז הכל זה רולטה רוסית../images/Emo14.gif
אם היית חווה אותה טראומה אז היית אוסרת עליהם? אלוהים, את צריכה שיקרה לך אסון של מוות של ילד כדי להבין?? אחרי תגובתך הקודמת חוויתי פה מיני התקף חרדה, תיכננתי דברים שאכתוב לא כדי לשכנע אותך כי אם את החלטת שהגורל ישאיר את ילדייך בחיים או לא, הם באחריותך. אני רוצה שהורים יקראו את זה ויבינו. המשוואה היא: קנה הנשימה של ילד עד גיל חמש לא מסוגל להתמודד עם פיצוחים, כמו שתינוק בן חודשיים לא יכול להתמודד עם אוכל מוצק בכפית. הכי פשוט שיש. למה לשימוש בחגורה אין ויכוח ולענין הפיצוחים כן? גם פה זה רולטה רוסית. והאסון הנורא של "הרוצח השקט" הוא שעד שתבוא הגסיסה האיומה, אפילו לא תדעי שהגיע תורכם לעלות ברולטה הפעם. הבדלים של אלפי אחוזים בסבירות? ואולי הילד שלך הוא האחוז שזה כן יקרה לו? זה מצדיק את הפפאן המחורבן שנורא חשוב בעיניך לתת לו?. אחי היה אמור להיות היום בן 22, אבל הוא יישאר בן שנה ועשרה חודשים לנצח. ואם יש משהו בעולם הזה שאוכל לעשות כדי לגאול את נשמתנו מהאסון הנורא שעברנו במשפחה, זה לטחון לכל העולם ואחותו את הסיפור. לזעזע. כדי שכשתראי את השכנה נותנת אגוז לפעוט שלה לא תגידי לה סתם "את יודעת שזה מסוכן?" אלא תגידי לה "היכרתי מישהי שזה קרה לאחיה. פעם אחת ויחידה הספיקה לו. וכשהתחילו השיעולים חשבו שזו אלרגיה והחזרנו כלב שרק אימצנו לצער בעלי חיים. וזה המשיך אז חשבו שזה ברונכית ואמא שלי ישבה איתו לילות שלמים ליד המכשיר אדים, מנסה לעזור לו לנשום. והוא סבל. הוא היה משתנק לפעמים לדקות ארוכות של שיעולים יבשים כאלה. ואומר את אחת המילים היחידות שידע, "כואב". כך עברו להם שלושה חודשים. ויום בהיר אחד הוא לא התעורר משנת הצהריים. וכשנשלחתי לחדר להעיר אותו, הוא היה שם כחול ועם פה פעור ועינים מזוגגות, מנסה לינוק אויר אבל כבר לא יכל. אני זוכרת את הסירנות של האמבולנס כאילו זה היה אתמול. ואת השכנים דופקים בדלת בדמעות, שואלים איך אפשר לעזור. אני זוכרת את ה"שבעה". את הגננת של אחי יושבת על כסא מתקפל בצד גועה בבכי, את ההורים שלי שהיו בסה"כ בני 35 ונראו בני 50 כל הזמן ההוא. בדיוק סיימנו לבנות בית בתקופה ההיא. החדר המיועד של אחי נשאר מיותם עד שנולד לי אח אחר, אחרי שנתיים. היתה לו ילדות לא קלה. כל אפצ'י היו רצים איתו לחדר מיון. הוא אכל אוכל מרוסק עד גיל 3 בערך. ונשארנו אנחנו. שאיבדנו את המלאך הקטן הזה על כלום. על חוסר ידע. על סטטיסטיקה והסתברות כמו שנעה אומרת. למה שזה לא יקרה לכם?. לפני כמה חודשים הלכתי עם אלה לחברה, והאמא האכילה את הילדה השנייה שהיתה בת שנה בערך, בזיתים לא מגולענים. אחרי לעיסת כל זית היתה התינוקת משתנקת קלות והאמא דחפה במיומנות שתי אצבעות לפיה ושלתה את הגלעין. הסתכלתי בה מבועתת, מרגישה איך עוד רגע יוצאת לי צרחה בלי להתכוון. ארבעה זיתים אח"כ נשברתי. לקחתי את הילדה שלי והלכתי משם. אני כבר לא זוכרת מה אמרתי. זה בטח היה משהו מנומס ומנצל ובעצם לא אכפת לי. אני, אמא כזאת הייתי שולחת לכלא בדיוק כמו אמא שנוסעת עם תינוק לא חגור או שמאפשרת לו לשוטט בכביש. חוסר אחריות אימהי, ואם תרשו לי, זה סעיף נסיון לרצח. תיכננתי עוד המון דברים לכתוב, אבל מבחינתי הדיאלוג עם נעה בענין נגמר כי היא לא מבינה כמה קל להרוג ילד. ועל מה? במחיר בוטן?. אני רק מבקשת שכל אחד ייקח לעצמו דקה למחשבה. זאת השליחות שלי. אני בדר"כ בנאדם די פרטי ולא הרבה מחבריי הקרובים יודעים על אחי ז"ל. אבל במקרים כמו השירשור הזה, אני אחשף כמה שצריך. אני אסרוק לכם תמונה של אחי ואת מודעת האבל שלו. אני אזעזע כמה שאפשר, כדי להשפיע כמה שיותר ולהפסיק את הבורות, השאננות, ה"לי זה לא יקרה". ראיתם את הפרסומות נגד תאונות דרכים שמפיקים בחו"ל ומראים בתוכנית "רשיון להרוג?" הזדעזתם? השפיע עליכם? רק לראות ילד בן שבע מועף אל שימשת רכב ונמרח על הכביש משפיעה? פתאום מתחילים לחשוב שאם זה קרה לו, זה גם יכול לקרות לילד שלכם?. זה הרעיון. תחשבו על אחי הלילה. ילד קטן בלונדיני שרק התחיל לדבר, רק התחיל לגלות את העולם סביבו. ותחשבו על הילד שלכם.
חגית
