כח הרצון
אני תוהה לעצמי האם יתכן שהעובדה שאני מטופלת למחלה שלי כבר שנה שלמה ולא חל אצלי שיפור, אפילו קל שבקלים , בכפייתיות או בחרדות, האם היא נובעת מחוסר הרצון שלי להבריא, מהפחד שלי לוותר, מהפחד שאם אני לא חולה, אני צריכה באמת להתיצב מול העולם, שם לפי ההרגשה שלי, אין לי סיכוי בכלל להיות מישהי או משהו. אני יודעת שהכפייתיות שלי החמירה לאחרונה עקב השינויים בחיי ( הלימודים באוניברסיטה ) שמציפים אותי חרדה, ואני נורא שמחה שאני מתמודדת עם החרדות ובכל זאת הולכת ללימודים, אף על פי שכל הזמן מלווה אותי התחושה שזה רק זמני, כי כמה זמן כבר אחזיק מעמד כך?! עכשיו פתרו לי את הבעיה עם השביתה. השאלה היא באמת, אם יכול להיות שאני כל כך תקועה במקום וששום תרופה לא עוזרת לי בגלל שאני מתה מפחד לנסות לראות מי אני יכולה ( או לא יכולה ) להיות באמת. אני מתה מפחד לגלות שאני כשלון. אני מתה מפחד שאני אבהל ואחזור אחורה. אני מתה מפחד. מה אתם חושבים? איך אתם מרגישים?
אני תוהה לעצמי האם יתכן שהעובדה שאני מטופלת למחלה שלי כבר שנה שלמה ולא חל אצלי שיפור, אפילו קל שבקלים , בכפייתיות או בחרדות, האם היא נובעת מחוסר הרצון שלי להבריא, מהפחד שלי לוותר, מהפחד שאם אני לא חולה, אני צריכה באמת להתיצב מול העולם, שם לפי ההרגשה שלי, אין לי סיכוי בכלל להיות מישהי או משהו. אני יודעת שהכפייתיות שלי החמירה לאחרונה עקב השינויים בחיי ( הלימודים באוניברסיטה ) שמציפים אותי חרדה, ואני נורא שמחה שאני מתמודדת עם החרדות ובכל זאת הולכת ללימודים, אף על פי שכל הזמן מלווה אותי התחושה שזה רק זמני, כי כמה זמן כבר אחזיק מעמד כך?! עכשיו פתרו לי את הבעיה עם השביתה. השאלה היא באמת, אם יכול להיות שאני כל כך תקועה במקום וששום תרופה לא עוזרת לי בגלל שאני מתה מפחד לנסות לראות מי אני יכולה ( או לא יכולה ) להיות באמת. אני מתה מפחד לגלות שאני כשלון. אני מתה מפחד שאני אבהל ואחזור אחורה. אני מתה מפחד. מה אתם חושבים? איך אתם מרגישים?