בקצרה על שאר המשחקים
פיניקס - וושינגטון
כל קבוצה בעיצומה של מפולת מתישהו מגיעה לנקודת שבירה (בקטע הפוך) ומחליטה שהיום לא מפסידים. ההחלטה גמלה בליבם בפיגור 10 ברבע הרביעי, פיגור שנקלעו אליו לאחר שכבר הובילו בבטחה בשלב מוקדם יותר. יצאו לריצת 19-2 וגנבו בחזרה את המשחק. ביל היה חד ברבע האחרון וההעדרות של קייפי הטילה על קוזמה אחריות מוגברת שאפשרה לו להנפיק שורה של 29-6-6.
ממול אייטון סיפק שיא עונתי של 30 עגול ולאנדרי שאמט התעורר מתרדמת חורף מוקדם מהצפוי עם התפוצצות של 31 ו-9 פאקינג שלשות. רק מה? מעט מאוד בדקות ההכרעה, CP לא הועיל לקחת משם את המושכות. דני היה מעולה עם 16-10-4, אחוזים טובים מכל הטווחים ויופי של תפקוד בקלאץ'. אחד המשחקים הטובים שלו עד כה, כמות העמדות השונות עליהן הוא נאלץ לשמור באמת מעוררת השתאות, קופץ מהרכז לקלעי ולפעמים לסנטר. אולי מאפיין את הליגה בכללי אך עדיין לא מובן מאליו, הנתונים אגב מאוד מאירים לו פנים ומגבים את התחושה.
עריכה: אולי דילגתי על החלק הכי חשוב. המתח בפיניקס צף מחדש לאחר הפוגה קלה, אייטון נצפה מתווכח עם מונטי ועם ברידג'ס, לא ברור באיזה סדר, כנראה יש קשר ישיר בין האירועים
הריב עם ברידג'ס התרחש בזמן שדני היה על קו העונשין, ביל עודד מהצד בבחינת צרת רבים חצי נחמה.
מיאמי - שיקאגו
עוד רצף הפסדים נקטע לו. הבולס קיבלו תפוקה מעודדת מווץ' (29 באחוזים מצוינים) ולמרבה ההפתעה 20+ מהצמד בקו האחורי, משחק נדיר בו כל השלושה נותנים בראש במקביל. ההיט חסרו את באטלר, לאורי ומרטין, אחרים נאלצו לחלטר כמובילי כדור, אזלו הכלים עם הזמן - רבע שני שנגמר 36-21 לטובתם הפך לרבע שלישי אותו הפסידו 20-36. אדביו ממשיך להפציץ עם 27-12-6 כמעט ללא החטאה, באופן כללי הוא הפנים את הביקורת על התפקוד ההתקפי.
ניקס - ווריורס
בניו יורק ממשיכים לדהור בדרך ל-W שמיני ברצף, גולדן ממשיכים לזייף מחוץ לבית. הפעם האחרונה שהפסידו בגארדן אגב, הייתה אחד ממשחקי ההצהרה הראשונים של סטף. זכור לי היטב, קלע 50 ומשהו תחת מארק ג'קסון ויצא בידיים ריקות. וייזמן הוביל הווריורס בפלוס מינוס מהצד הלא נכון פעם נוספת. name a better duo. מישהו סיפר כאן את הבדיחה כבר או שרק נדמה לי?
