כותבת שוב

[עלמה מהצפון]

כותבת שוב

כתבתי פה מס' פעמים בעבר אך לצערי נאלצת לפנות אליכם שוב. נשואה טרייה, כמעט שנה. מובטלת כבר הרבה זמן, בפרשת דרכים מקצועית, עושה הכל כדי לצאת מן המצב - 2 קורסים, שולחת המון קו"ח, מתראיינת וכו'. בעלי - מוזיקאי וסטודנט. רגיש, מבין, תומך, מכיל אבל חסר יוזמה, כמעט בכל תחומי חייו. מרויח 3,000 ש"ח בחודש משיעורים פרטיים עקב מודעות שאני יזמתי ותליתי. מצפה לראות אותו ממשיך לפרסם את עצמו, מנסה ליזום אפשרויות פרנסה אחרות אך מתאכזבת. הוא כ"כ מוכשר, כל מה שהוא עושה הוא כ"כ מצליח, אך הוא עושה רק מה שמגיע אליו ולא יוזם דבר. ההתנהלות הזו פוגעת לי בתחושת הביטחון הכי בסיסית שלי. אם הייתי רואה אותו מנסה ולא מצליח הייתי מוצאת מקום בליבי לתמיכה ולחמלה אך כרגע יש בי כעס ואכזבה. ישן כל יום עד הצהריים ועובד מעט מאוד... האם זה נכון לצפות מבעלי ציפיות בתחום הכלכלי? האם למרות שאנחנו נשואים כל אחד צריך לדאוג לחייו ולקריירה שלו ולשני אין מילה בנושא? האם נכנסת לעניינים לא שלי? בעיה נוספת שמן הסתם קשורה לבעיה הראשונה - חוסר בחיי אישות. ביום שישי בעלי נגע בי אחרי כמעט 3 שבועות... אני שבורה, מרוסקת, חושבת לפרק ובעיקר מותשת. אין לי כוחות יותר לסחוב את שנינו...האם זה לגיטימי או שאני דרמטית וילדותית? אשמח לתשובות כנות. ברצוני לציין שהתקשורת בינינו פתוחה ושהוא מודע לתחושותיי אך אין שינוי, לפחות לא בקצב שאני רגילה לו, כלומר מעט מידי ומאורח מידי. יאלללההה כנסו בי!

 

[מריוס זכריה]

חלמתי בלילה חלום מוזר (באמת...)

חשבתי עליו בבוקר ולא כל כך הצלחתי לפענח אותו. והנה, כשקראתי את השאלה שלך פתאום הבנתי שחלמתי בהזמנה בשבילך. הנה החלום: אני שט עם עוד אדם, מבוגר ממני, בספינה ענקית - ארוכה ורחבה - בתוך נהר שבעצם זורם באמצע עיר. משהו כמו כביש, רק עם מים. אנחנו עומדים בירכתי הספינה (כלומר, מאחורה), ויש שם הגה ששולט בספינה. הבעיה היא שמשם לא רואים את הקדימה של הספינה, ובעצם אי אפשר לראות לאן צריך לפנות. בהתחלה אין בעיה, כי הספינה נוסעת ישר, והנהר גם כן ישר. אבל אני פתאום נכנס ללחץ. אני מבין שבכל רגע נגיע לסיבוב, ואנחנו לא נראה אותו מאחורה. אני מבין שצריך לרוץ קדימה ולנהוג את הספינה משם. המבוגר שאתי, שהוא יותר מנוסה, אומר לי שיש גם מקדימה הגה, אבל הוא עובד הפוך. כלומר, אם אני רוצה שהספינה תפנה שמאלה, אני צריך כביכול לסובב ימינה. הוא נותן לי הסבר כזה שמקדימה יש מנוע חלש, ומאחורה מנוע חזק, וכשהמנוע מאחורה מרגיש שהקדמי סוטה לצד אחד, אז הוא מיד מתקן לצד השני, אבל בגלל שהוא יותר חזק, הספינה בעצם מסתובבת לפי המנוע האחורי [מי שלא הבין את החלק הטכני כביכול - הוא לא ממש חשוב]. אני בלחץ זמן, כי אני מבין שאוטוטו מתנגשים במשהו [זה כמו הרגשה של לנסוע בואוטובוס בכביש מהיר בלי נהג...]. אני רץ לחלק הקדמי של הספינה, ואכן יש שם הגה, ובאמת הגעתי בדיוק בזמן כי עוד שניה הספינה צריכה לפנות שמאלה. אני מסובב בטעות את ההגה שמאלה, בניגוד להוראות, אבל אז אני נזכר ומתקן, ומסובב קלות ימינה, ולהפתעתי הספינה עובדת בדיוק כמו שהסבירו לי: למרות שההגה הקדמי ]נה ימינה, הספינה מתחילה את הסיבוב שמאלה. אני מאושר שהעסק עובד וגם גאה, ומיד אחר כך יש עוד סיבוב, ואני עושה בדיוק לפי ההוראות, בניגוד גמור לאינסטינקט, ושוב זה עובד. אחר כך מגיעים לקטע אחר, שהוא כבר לא רלוונטי. --- למה אני כותב לך את זה? כי נראה לי שבמצבך את צריכה לפעול הפוך מהאינסטינקט. את צריכה לרוץ לקצה השני של הספינה, ולמשוך בהגה הפוך ממה שהאינסטינקט אומר לך. את כרגע מנסה לכוון את בעלך שיקח יוזמה, אבל זה יוצא בדיוק הפוך. כמה שאת יותר מושכת את ההגה ליוזמה, הוא נדחף בכיוון הפוך,לפאסיביות. את מרגישה בפנים: אלוהים! אנחנו עוד מעט מתרסקים והוא ישן עד הצהריים! אבל זה בגלל הכיוון שאת משכת את ההגה. לכי בניגוד לאינסטינקט שלך, ותחשבי שהמצב הכלכלי נפלא. תחיי רגוע. תשאירי לו לקחת את הדאגה הכלכלית. תסמכי עליו!!! את תרגישי שעוד שניה הכל מתפרק: מתפנים מהדירה, החשבון בבנק נסגר - הכל יהיה נורא - ובשניה האחרונה את תראי שהוא יקח את ההגה לידיים. אבל רק בתנאי שתתני לספינה להתפרק! --- אני כמובן לא מדבר על להיכנס לחובות. ולא על לקנות מכונית יקרה. הסיכון שאני מציע לך לקחת הוא כלכלית קטן. מקסימום פשלה. במצב כזה הסכנה היא הרבה יותר קטנה מהפחד, אבל כל זמן שהפחד מכתיב התנהגות - העסק משתבש. הפחד, אגב, הוא כפול: (1) שאנחנו נתרסק כלכלית (2) שהתחתנתי עם נעבעך. --- זו עצתי לשעת בוקר. האם לקבל עצה שמבוססת על חלום בלילה - את השיקול הזה אני כבר אשאיר לך...

 

[מפלצת או ילדה]

אתה צריך חופשה

להציל את העולם זה עסק מעייף...

 

[מריוס זכריה]

בעניין הלגיטימיות של התחושות שלך

שכחתי להתייחס לנקודה הזאת. ברור שתגובתך לגמרי הגיונית ולגיטימית. את לא דרמטית ולא ילדותית. כמו שכתבתי לך, היא גם לא אפקטיבית, במקרה הזה. אבל היא מאה אחוז מוצדקת. נושא המין כמובן קשור ישירות. בעלך מרגיש שהוא כבר לא מוביל, אלא מובל, ולכן הוא נמנע מיחסים. אין ברירה, וצריך להחזיר לו את ההרגשה הגברית הישנה והטובה שהוא מוביל את המשפחה! מה בקשר לפמיניזם? אני מאה אחוז פמיניסט. הוא לא באמת יוביל את המשפחה. ברור שאת הריאלית שבין השניים, וזה בסדר גמור (זה ככה ביותר מחצי מהזוגות). אבל תני לו להרגיש טוב. זה חשוב לאושר שלך! --- ברור שהנושא הכלכלי הוא נושא משותף, ולא כל אחד לעצמו. אבל חל פה העיקרון שכל אחד אמור לקחת אחריות על עצמו, ולא לדרוש אותה מהשני. כלומר החלק שלך הןוא לקחת אחריות על ההכנסות שאת מייצרת (וההוצאות שאת יוצרת), ולא להזכיר לו לקחת את חלקו - למרות שהוא אכן צריך לעשות זאת. זה "עיקרון הפעולה העקיפה" שעליו כתבתי בפוסט הקודם. אז אני מסכם ואומר שאת בסדר גמור - רק טועה טעות תמימה ונפוצה מאוד מאוד.

 

[אייבורי]

אמת בעיה

ראשית לקחת על עצמך את תפקיד הפעלתנית זה משאיר את הבעל בתפקיד הפאסיבי הנוח לו. אם תרצי לשנות את המצב, את חייבת להרפות לגמרי על השליטה לתת לו אחריות מלאה (100%) על המצב ובידיעה שיקרו פאשלות שיהיו תקלות וגם תתרסקו <זה בדיוק מה שכתב לך מריוס בחן רב> אני חושב שנושא חיי האישיות הוא סימפטום מדאיג בהחלט יכול להיות שהבחור נולד פאסיבי ללא לבידו מסעיר <איך היה קודם?> אופציה שניה, את כלכך לחוצה לא נעימה מלחיצה, שזה לא גורם לו להרגיש אינטימיות וקירבה ואפילו רצון בסיסי להפריק אותך. מאחל לך מציאת עבודה במהירות שתעסיק אותך ותביא מרגוע לנפש

 

[עלמה מהצפון]

תגובתי

קודם כל תודה רבה על התשובות שלכם (מריוס, היתכן שאני משדרת לך לתת-מודע? ) אני רוצה לציין שאני אחרי שלב ההרפייה ומתן תחושת השליטה לגבר שלי. ניסיתי גם את זה. אני מהללת אותו על כל דבר שהוא עושה - החלפת מנורה בבית אחרי חודש - הללויה, הצל"ש בדרך. אני מעודדת אותו, מנסה ליזום סקס וכו' אך הבעיה היא שאני כל הזמן מתאכזבת ואת זה בהחלט רואים עליי. אני לא עושה סצינות דרמטיות או צועקת פשוט נורא עצובה וכבויה. רוב הזמן אני נעימה אך בהחלט לפעמים מאבדת את נעימותי ומתרגזת. לפעמים בא לי לצעוק - "תתעוררררר" - אתה מאבד אותי. אני שואלת בעדינות - "מאמי, אולי תפרסם את עצמך קצת, אתה כ"כ מוצלח ומוכשר?", "מאמי, אתה חושב לפעמים מה אתה הולך לעשות"? אך נתקלת ב"עזבי אותי זה החיים שלי". כששומעת את זה אני מתפוצצת! להשלמת התמונה, החוסר בעבודה הוא לא זה שגורם לי לי לחוסר מרגוע. ההפך, יש לי דרך וכיוון שאני רוצה ללכת בהם - עושה 2 קורסים, עושה ספורט, יוצאת לבלות עם חברות וכו' אך כשאני רואה אותו כ"כ רדום ההערכה שלי אליו נפגעת, מצטברת טינה ואכזבה....ניסיתי תק' ארוכה להניע אותו בנשיות ובעדינות אך סבלנותי פקעה. אני רוצה גבר יותר דינאמי, יוזם, אין לי פרטנר לטרוף איתו את החיים, אין לי כבר חלומות או אופק להביט אליו... אני שוב מתעקשת ושואלת - האם אני סתם מחפשת צרות? האם צריכה לדאוג ולסמוך רק על עצמי? הוא אדם כ"כ טוב ואוהב אך אני עוד לא שנה נשואה וכבר מרגישה שמגיע לי יותר ופוחדת - מה יש בחוץ? האם אפשר למצוא גם אדם אקטיבי שחי את החיים וגם אדם טוב, אוהב ונאמן? האם אני רוצה יותר מידי ועוד לא מפנימה שאין מושלם? לפני הנישואים - עבר תאונת דרכים והיה מושבת במשך כמה חודשים. תירצתי את הפסיביות ואת חוסר התשוקה בכך שהיה שבור נפשית ובגבס אך היום הוא בריא לגמרי והפאסיביות והעייפות נשארה.

 

[מריוס זכריה]

עוד זוית לעניין (מחלום אחר?)

אני לא יודע מה בעלך חושב. אבל אני במקומו הייתי חושב ככה: "את רוצה אותי עובד ומפרנס, ואם אני לא, אני לא מספיק טוב בשבילך?! כי אם ככה, את יכולה ללכת עכשיו. אני דווקא לא אצא לעבוד ולהתאמץ, כדי לברר סוף סוף איפה את עומדת." נשמע לך אינפנטילי? ככה זה, הלא מודע הוא לרוב אינפנטילי. אבל הרבה פעמים הוא צודק, וכמעט תמיד הוא מנצח. עכשיו הכדור אצלך: רוצה? טוב. לא רוצה? לכי.

 

[מדען טילים סובייטי]

התבלבלת, מותק

רק אשה יכולה לחשוב שזה שהיא יושבת בבית נורא-נורא מודאגת אומר שהיא לקחה אחריות על משהו, או שהיא "סוחבת" בשביל שניכם. את לא סוחבת כלום מותק, את סתם יושבת בבית מודאגת והדאגה הזאת לא משפרת בכלום לא את מצבכם הכלכלי ולא האישי ולא האינטימי - יותר קשור לצורך שלך "לעשות" משהו מאשר למצבכם הכלכלי האובייקטיבי. אולי, רק אולי, אם תפסיקי לנבוח על העץ הלא נכון מצבכם ישתפר.

 

[גארוטה]

ביום שתפסיקי להתייחס

אליו כמו אל "הילד שלי הכל כך מוצלח ומוכשר שאת הדמות הבוגרת בחייו שרצה ותולה מודעות עבורו, ואת כל כך מאוכזבת כי הוא באמת מצליח בכל מה שהוא עושה, רק חבל שהוא חסר יוזמה..." שני דברים יקרו. אחד, אולי הוא סוף סוף יקח יוזמה כי את תשחררי אותו לעשות זאת, והשני, הוא יתייחס אלייך כאל בת הזוג שלו ולא כאל "האמא" הנודניקית והמעיקה שנושפת לו בצוואר. את כותבת כל כך מעט על עצמך ועל האחריות שלך לכלכלת הבית, יש לך עבור עצמך את כל התירוצים "הנכונים" אבל אף אחד מהם לא מביא משכורת בסוף החודש, כשהוא להבדיל ממך גם לומד וגם מוצא זמן לתת שיעורים פרטיים כדי להתפרנס אפילו במעט, אבל חוטף ממך קיטונות של רותחין וביקורת וגם גורם לך להרגיש חוסר ביטחון כלכלי. אולי תשימי בצד לתקופה את הסיבות שלך לכך שאת עדיין מובטלת ובמקביל לשליחת קו"ח וראיונות וקורסים למיניהם תמצאי "סתם" עבודה כדי לעזור בפרנסה עד שתימצאי את "העבודה" שאת כל כך רוצה, תשבי פחות בבית, תתעסקי פחות בו ויותר בעצמך ותצאי מתפקיד המבקר לתפקיד המבצע. אולי במקום לשבת בצד ולחכות לראות מתי הוא נוגע בך תגעי בו את? מה זה סוג של מבחן נוסף שאת מעבירה אותו "אני אשב לי פה לבד בחושך ואני מחכה לראות מתי סוף סוף תתקרב אלי ותיגע בי".

 

[עלמה מהצפון]

לגארוטה

אני מסכימה גם עם הדברים שלך. אני פשוט כבר מותשת זה הכל, נמאס לי ללכת על ביצים. לגבי הסקס - אני ממש לא הפולניה שיושבת בחושך, מנסה ליזום ונתקלת ב"אני עייף" "אני עסוק" "אני צריך מקלחת" - זה גומר איתי. בהחלט לוקחת אחריות על המצב הכלכלי שלנו ובהחלט מחפשת גם "סתם" עבודה אך המצב לא פשוט כרגע בשוק ובמיוחד בצפון. מה שמפריע לי הוא לא הצ'ק בסוף החודש אלא חוסר החיות וחוסר היוזמה! התחתנתי עם מוסיקאי לא עם מהנדס בהיי-טק, לא מחפשת מישהו עשיר רק מישהו שעוד יש לו את הדרייב והניצוץ בעיניים!

 

[Maja the Naked]

ממה שקראתי

הרושם שלי הוא שהוא באמת לא מבין מה את רוצה ממנו. גם אני לא כל כך הבנתי. ש"יקח יוזמה"- ויעשה מה ? זה שאין לו לדברייך "דרייב" ו"ניצוץ" - האם זה מפני שהוא מדוכא רוב הזמן, או שהוא פשוט חי לו את החיים ומרוצה ממה שיש ולא יודע מה את רוצה ממנו ? לגבי הסקס - זו בעיה. אולי שורש הבעיה, אפילו. לא הבנתי מה היה לכם לפני כן - האם היו תקופות שזה היה אחרת, או שפשוט "ככה הוא" ?

 

[גארוטה]

כן כן

מה שמפריע לך זה בהחלט הצ'ק בסוף החודש אחרת לא היית מדבר על חוסר בטחון כלכלי ולא היתה מפריעה לך העובדה שהוא קם בצהריים ולא מתאמץ למצוא מקורות פרנסה אלא רק מה שמגיע אליו. תתרגמי בבקשה, לעצמך ולנו, למה את מתכוונת בדרייב וניצוץ? נניח שהיה לו דרייב וניצוץ, איך זה היה אמור לבוא לידי ביטוי מבחינתך בחיי היום יום? כמה דרייב וניצוץ יש בהתנהלות שלך? חשבת אולי שהחלומות שיש לך עבורו זה לא החלומות שלו? שהקצב שלך לא תואם לקצב שלו? שאולי אם תפסיקי לדרוש ממנו שיתאים לתבנית/תסריט שיצרת עבורו ותתני לו את החופש והאחריות להתנהל כפי שטוב לו, גם את תרוויחי (שקט ושלווה) וגם הוא אולי יתחיל לפרוח ולהשתמש בכנפיים שלו ללא עזרה ואז פתאום ה-3,000 ש"ח בחודש יראו כמו אוצר גדול (כי הרי לא הצ'ק בסוף החודש הוא שמפריע).

 

[מפלצת או ילדה]

אומרים

שמאחורי כל גבר "מצליח" עומדת אישה. אני תמיד מוסיפה שהצלחה היא תלויית יעד שנקבע. וזה האחרון הוא תולדה של פנטזיות אישיות <שלו, ורק אחר-כך שלה>. אני קוראת את שורותיך כך - אני בבלבלה עם החיים שלי, אין לי כבר מושג מי אני ומה אני, חוץ מזה שאני אישה "נשואה". בחרתי לי את הדגם הביתי הנוח כדי לפחות לחוש בטחון ויציבות כלשהי בחיי <רגיש - מבין - תומך - מכיל>. וגם יש לו פוטנציאל אישי לא מבוטל, יעני לכאורה תלויה שם באוויר סוג של "הבטחה" לבאז /אולי פרסום/ אולי אפילו גלאמור, ואז <אם רק היה מזיז את התחת הפאסיבי שלו> לא היה בכלל כל צורך לטרוח ולמצוא את עצמי, אלא רק להיות "אישתו של" - והוא כבר יעשה את כל העבודה <החיצונית הגדולה>, עם קצת <הרבה> דחיפה... אני לתומי חשבתי, איך שנתחתן הוא יירתם לעגלה, וידהר למרחוק, ובהפסקות שיעשה לנשום, יעשה גם אותי. הוא "יממש" את עצמו, ידפוק בן זונה של קריירה, ויוסיף על הדרך גם לי נוצות של "שווי" וגם של "ערך עצמי" שכרגע כל כך חסרים לי. אבל איפה, גם לא דוהר, וגם לא עושה. גורנישט, נאדה. תקוע לו בבית <איפה שגם אני תקועה>, ישן את שנת היופי שלו עד 12.00 <כמו איזה כוסית>, ובעיקר גורם לי לחוסר ביטחון הכי בסיסי. אני כל כך מאוכזבת שהוא נטול כל אמביציה, כל כך כועסת שהוא לא בכיוון, שאני צריכה לסחוט ממנו כל תזוזה בכיוון החלום שלי, שאני כבר לא יכולה לראות את הפרצוף שלו. אהבה ושאר מלמולים ונישנושים זה יופי טופי, אבל לא ממש תכננתי שינגן לי כל החיים סרנדות מושלמות באוהל. הכל אני צריכה לעשות, גם לדחוף ת'עגלה קדימה, וגם לאנוס אותו בחושך. אתם קולטים, הוא אפילו כבר לא מזיין אותי?! אז מה נשאר??? כן, יש שם כרגע פלישה לטריטוריה שלו והרבה לחץ מסרס שאת מפעילה. לחץ שנובע מחוסר בטחון שלך, וצרכים לא ממומשים שלך להישאר תלויה ונסמכת. את דוהרת "להבנות" אותו כך שיתאים לצורכי הבטחון הכי בסיסי שלך. מה שאת צריכה להבין זה מה יותר דחוף "לבטחון הכי בסיסי שלך" - בעל שעסוק "בקריירה מפוארת" <ולרוב גם הרבה פחות זמין להיות קשוב -מבין -רגיש כי הוא עסוק בלהיות כריש-פטיש, ואין לו סבלנות לייבבות בנוסח "אתה לא משקיע בי ובנו כמו פעם">, או בעל רגיש-מבין-תומך-מכיל, שמנהל חיים גמישים - "זורם" עם עצמו ועם החיים, מפרגן לעצמו <ולך> את החיפוש העצמי ואת חופש הבחירה, ולא לכוד באטרף הריצה לסימון הוויים החברתיים, שאצל מרבית בני האנוש הופך למרדף אחרי הזנב בניוטרל. וסקס לא יהיה שם עד שלא תחליטי מה את רוצה <ולמה> ממנו וממך, ותפסיקי לזלזל ולכעוס. פרצוף חמוץ של בוז וחוסר הערכה מולק את הוובוס יותר חלק מגיליוטינה...

 

[chenby]

אני דווקא שמעתי חידוש - מאחורי כל גבר מצליח

עומדת אישה מופתעת

 

[מפלצת או ילדה]

 

[I C E M A N 7]

"מגיע לי יותר"

לפעמים יש תחושה שישראל בכלל לא מדינה, אלא נסיכות. פשוט כמות הפרינססות שיש פה זה משהו מטורף. דרייב, חיות, ניצוץ בעיניים - את כל זיוני השכל האלה אני שומע בדייטים שלי וזה מטריף אותי. במיוחד כשזה מגיע מפקידה או ממוכרת בחנות בגדים, שלא לדבר על "בין עבודות". צאו מהסרט שלכן, אף אחד לא נולד לשרת אתכן. בעלך מוסיקאי ויש לו אופי של מוסיקאי. הוא פאסיבי, הוא מונע ממוזות וחומריות היא לא הצד החזק שלו. בזה הוא דומה ל-90% מהמוסיקאים וזה חלק מהחבילה. את רוצה גם אמן רגיש ויצירתי וגם איש עסקים וזה לא הולך ביחד. בשביל זה יש אמרגנים. וזה לא קשור לזה שהוא לא עובד, כי לפני שנה קיטרת שהוא עובד המון ועדיין חסר אנרגיות. זה מה שבחרת. תתחילי לאהוב את הבחירה שלך במקום להגיע לכאן כל שלושה חודשים עם קיטורים חדשים-ישנים. אולי אז תתחילי לקבל יותר במיטה.

 

[אייבורי]

אולי

היא פשוט באה כי יש לה צורך שירדו עליה סוג של מזוכיזם לטנטי

 

[מפלצת או ילדה]

רוצה לאמר

שכמות הפרינססות לא תואמת את כמות השייכים הסעודיים? זאת בעצם בעיה דמוגרפית?

 

[Maja the Naked]

גאוגרפית

איפה כל הנפט, איפה ???

 

[chenby]

אותי לימדו

שאם אני מצפה ממישהו לעשות משהו, קודם כל לעשות אותו בעצמי. כלומר, אם זה כל כך קל, אז תראי לו את איך עושים את זה- ולא בדרך שבה את מפרסמת אותו - אלא בדרך שזה את מפרסמת את עצמך ומקדמת את עצמך ומגדילה בעצמך את ההכנסות. או-אז את רק יכולה להוות לו דוגמא. אבל להיות שבורה ומרוסקת וחושבת לפרק ומותשת - זה רק בגללך יקירתי. זה לא בגללו. הוא עושה כרגע יותר ממך - ולא משנה איך.. זו העובדה. לכי תמלצרי בינתיים, תעבדי במכירות, תעשי מה שאת יכולה בשביל גם לשמור על עצמך פעילה, גם להביא איזושהי הכנסה, גם להוות דוגמא (ממילא זה כל מה שאת יכולה לעשות) וגם לקדם את עצמך ולהיות בחברת עוד אנשים מאשר בבית. ועוד דבר. יום שישי בעלי נגע בי אחרי 3 שבועות. את אומרת את זה בעצב - כאשר את יכולה להגיד- אוקי, לא נגענו אחד בשניה 3 שבועות, אבל הוא נגע בי ביום שישי! האין זה התקדמות? במקום 3 שבועות, זה יומיים. ואם את עדיין רוצה מגע- אז תגעי. אותו הדבר. אם זה כל כךקל - תעשי את זה את בעצמך. ציפיות ציפיות ציפיות. מוכר אבל לא מוביל לשום מקום. בעיקר שהציפיות שלך הן לא באינטגריטי עם המעשים שלך. אגב, כל מה שכתבתי לרגע לא מוריד מהערך של מה שאת כן עושה חלילה. אני יודעת כמה קשה המרדף הזה, אני בעצמי מוצאת את הדרכים שלי לצאת מזה. אבל אני בינתיים ברמנית... כשאין זרימה של הכנסה - וכסף זה אנרגיה כן? (וכל מה שאני אומרת לך אני אומרת לעצמי כי זה נושא שמאתגר אותי מאוד) הדברים תקועים - אין זרימה.. אז אולי צריך להוציא כמה דברים (כמו כמה דפוסי חשיבה לא מקדמים) כדי לרוקן את הכוס- על מנת שתוכל להתמלא. וזה אותו דבר לגבי כל תחום. זה הכל אותה אנרגיה.