כותבת סמינריון בנושא גמגום וחינוך
אני סטודנטית שנה שלישית לפסיכולוגיה-חינוך, והחלטתי שנושא הסמינריון שלי בחינוך יהיה על גמגום. התכנון הוא להראות בעצם שילדים מגמגמים לא מקבלים תמיכה מגורמי בית הספר, ולמעשה די נופלים בין הכיסאות. מצד אחד, הם נורמטיביים לחלוטין מבחינת משרד החינוך (=אין השמה למסגרות חינוך מיוחדות, וטוב שכך...), מצד שני אנחנו לא כל כך נורמטיביים ויש ילדים שבאמת זקוקים לתמיכה במסגרת הבית ספרית ועלולים לחוות את בית הספר כמקום טראומתי. מעבר לכך, עוד לא בדקתי לעומק את העניין אך אני מניחה כרגע שהמורים אינם מונחים כיצד להתמודד עם ילדים בעלי "סטיות" קטנות מהנורמה כמו גמגום והדבר פותח פתח להרבה יד חופשית מצד המורה שאולי עלולה להזיק לילד. בגדול, מאחר והעבודה אינה מחקרית אלא איכותנית עם יד מאוד חופשייה וציפייה לאינפוט אישי, אני הולכת להביא את הסיפור שלי מבית הספר שהוא מאוד מאוד חיובי... ומנגד להביא סיפורים של אנשים אחרים, שחוו את בית הספר באופן אחר לחלוטין.
אם למישהי יש הערות, הארות, הצעות שיפור, תיקונים וכאלה אני יותר מאשמח!
העבודה עוד די בחיתוליה, אבל ישנה התקדמות וכל התקדמות מבורכת בעיניי
לדעתי רק מתבקש שאני אכתוב על הגמגום מאחר ואני לדעתי היחידה שמגמגמת במכללה שלי... אני מגמגמת מגיל צעיר והאמת אני חייבת לומר שלמרות שחשבתי שאני יודעת הרבה על הגמגום, העבודה הזו נורא מעשירה אותי ואני מגלה דברים שלא ידעתי קודם.
בגדול, אם מישהו רוצה להתראיין לעבודת הסמינריון שלי אני אשמח, אני אשאל שאלות בסגנון - "איך הסתדרת עם הגמגום בבית הספר", "איך הילדים התייחסו אליך", "האם מישהו מגורמי בית הספר דיבר איתך על הגמגום?" "האם מישהו מגורמי בית הספר עזר לך להתמודד עם הגמגום?", "האם הרגשת שאתה צריך עזרה אך לא היה לך למי לפנות".
אני עפולאית אך מבקרת קבוע בת"א- ראשל"צ, אז אם מישהו גר בסביבה, או מוכן לענות בכתב על השאלות הוא מוזמן ליצור איתי קשר...
אני סטודנטית שנה שלישית לפסיכולוגיה-חינוך, והחלטתי שנושא הסמינריון שלי בחינוך יהיה על גמגום. התכנון הוא להראות בעצם שילדים מגמגמים לא מקבלים תמיכה מגורמי בית הספר, ולמעשה די נופלים בין הכיסאות. מצד אחד, הם נורמטיביים לחלוטין מבחינת משרד החינוך (=אין השמה למסגרות חינוך מיוחדות, וטוב שכך...), מצד שני אנחנו לא כל כך נורמטיביים ויש ילדים שבאמת זקוקים לתמיכה במסגרת הבית ספרית ועלולים לחוות את בית הספר כמקום טראומתי. מעבר לכך, עוד לא בדקתי לעומק את העניין אך אני מניחה כרגע שהמורים אינם מונחים כיצד להתמודד עם ילדים בעלי "סטיות" קטנות מהנורמה כמו גמגום והדבר פותח פתח להרבה יד חופשית מצד המורה שאולי עלולה להזיק לילד. בגדול, מאחר והעבודה אינה מחקרית אלא איכותנית עם יד מאוד חופשייה וציפייה לאינפוט אישי, אני הולכת להביא את הסיפור שלי מבית הספר שהוא מאוד מאוד חיובי... ומנגד להביא סיפורים של אנשים אחרים, שחוו את בית הספר באופן אחר לחלוטין.
אם למישהי יש הערות, הארות, הצעות שיפור, תיקונים וכאלה אני יותר מאשמח!
העבודה עוד די בחיתוליה, אבל ישנה התקדמות וכל התקדמות מבורכת בעיניי
לדעתי רק מתבקש שאני אכתוב על הגמגום מאחר ואני לדעתי היחידה שמגמגמת במכללה שלי... אני מגמגמת מגיל צעיר והאמת אני חייבת לומר שלמרות שחשבתי שאני יודעת הרבה על הגמגום, העבודה הזו נורא מעשירה אותי ואני מגלה דברים שלא ידעתי קודם.
בגדול, אם מישהו רוצה להתראיין לעבודת הסמינריון שלי אני אשמח, אני אשאל שאלות בסגנון - "איך הסתדרת עם הגמגום בבית הספר", "איך הילדים התייחסו אליך", "האם מישהו מגורמי בית הספר דיבר איתך על הגמגום?" "האם מישהו מגורמי בית הספר עזר לך להתמודד עם הגמגום?", "האם הרגשת שאתה צריך עזרה אך לא היה לך למי לפנות".
אני עפולאית אך מבקרת קבוע בת"א- ראשל"צ, אז אם מישהו גר בסביבה, או מוכן לענות בכתב על השאלות הוא מוזמן ליצור איתי קשר...