כותבת לכם מישראל...
שלום לכולכם....לא כתבתי כאן כבר יותר משבוע וחצי ואני חושבת שהגיע הזמן לעדכן... אני נמצאת בישראל בדירה ריקה של קרובת משפחה שלנו שאין בה כלום. אין טלויזיה, אין מחשב, השירותים מתפרקים, אין מזגן, בקיצור, ממש חורבה. המזל היחידי הוא שבני דודים שלי גרים פה קרוב ולהם יש מחשב, אז משם אני יכולה להתחבר. בכל מקרה, המפגש עם הארץ היה דיי מרגש... בהתחלה התלהבתי להיות שוב פעם במחיצת הישראלים ולחוות את כל האווירה הישראלית והמנטאליות הישראלית, לשמוע עברית כל הזמן ובקיצור 'להיות בבית'. הסתובבתי בקניון רמת גן שעות עד שהכרתי אותו בעל פה וכל בעל חנות כבר הכיר אותי בשם...
בעיקר הייתי בסטימצקי המון ובחנתי את הספרים החדשים ואפילו אני קוראת שם ספר בהמשכים...כן, במקום לקנות את הספר (מה אתם רוצים, ספרים בישראל כיום עולים המון!) אני יושבת בחנות וקוראת כל פעם קצת...יש בו בערך 400 עמודים וכרגע אני בעמוד 260, אז אנ מניחה שאני אסיים אותו בקרוב... בכל מקרה, עם כל הדברים הטובים שיש בישראל, גיליתי שלא הכל מושלם והרבה מחשבות שהיו לי בראש לגבי ישראל דיי התנפצו. כי זה לא שלא ידעתי שיש בישראל את כל החסרונות האלה, אבל נראה לי שפשוט השנאה שלי לאנגליה דיי גרמה לי לראות דברים בצורה סוייקטיבית ולזכור את האנשים בארץ בתור אנשים הרבה יותר חביבים ואינטליגנטים ממה שהם. כי, בעצם, יש פה המון סוגי אנשים. נכון שבאופן כללי האנשים באמת יותר חמים ודברנים ופתוחים וכל זה, אבל מצד שני יש פה המון סוגי אישיות. גם פה יש שטחיים ויש תחמנים ויש לא הכי אינטליגנטים ולא הכי נחמדים ויש מכל הסוגים. וישראל זה לא מקום מושלם (טוב, זה ברור) אבל גם מבחינת האנשים, זה לא מושלם. גם פה יש המון שטויות בטלויזיה, וגם פה מעשנים ולוקחים סמים ויש ערסים ופרחות ברחוב ויש מכל הסוגים. למרות שבאופן כללי יש פה יותר אנשים לרוחי מאשר באנגליה, כי פה האנשים הם פתוחים ואמיתיים וסחבקים כאלה, גם פה לא כולם כאלה ויש המון שלא. טוב, אני נשמעת מבולבלת כזאת, כי למען האמת זה מה שאני כרגע... אני לא יודעת אם הייתי קופצת על ההזדמנות של להישאר בישראל אם הייתה ניתנת כזאת היזדמנות ופשוט אני חושבת שאם הגורל שלי הוא להיות באנגליה ולהמשיך את החיים שלי באנגליה לפחות לשנים הקורובת, אז זה כנראה שיש לזה סיבה וזה מה שאני אעשה ואני מקווה שדברים יראו שונה שנה הבאה. אה, גם הגעתי למסקנה שאם אני רוצה ממש להתאקלם באנגליה, אז אני חייבת לשכוח את ישראל, (טוב נו, זה בלתי אפשרי) או לפחות לנסות לחשוב עליה כמה שפחות בזמן שאני באנגליה. כי רק כך אני הוכל באמת להתאקלם בחברה הבריטית. טוב, כתבתי מספיק להפעם... ביי בינתיים
שלום לכולכם....לא כתבתי כאן כבר יותר משבוע וחצי ואני חושבת שהגיע הזמן לעדכן... אני נמצאת בישראל בדירה ריקה של קרובת משפחה שלנו שאין בה כלום. אין טלויזיה, אין מחשב, השירותים מתפרקים, אין מזגן, בקיצור, ממש חורבה. המזל היחידי הוא שבני דודים שלי גרים פה קרוב ולהם יש מחשב, אז משם אני יכולה להתחבר. בכל מקרה, המפגש עם הארץ היה דיי מרגש... בהתחלה התלהבתי להיות שוב פעם במחיצת הישראלים ולחוות את כל האווירה הישראלית והמנטאליות הישראלית, לשמוע עברית כל הזמן ובקיצור 'להיות בבית'. הסתובבתי בקניון רמת גן שעות עד שהכרתי אותו בעל פה וכל בעל חנות כבר הכיר אותי בשם...