כולנו מזוכיסטים?

[mother cat]

המצוקה שלך נשמעת היטב מדבריך, אז חשבתי שאת אולי צריכה חיבוק.

וכן, הקשיים לפעמים בלתי אפשריים...
קשה לי הלגיד כמוך שהייתי פונה לדרך אחרת אם הייתי יכולה להתחיל מחדש, כי יש לי שני ילדים נפלאים שלא היו באים לעולם אחרת... וכי אני כן חושבת שהצלחתי להביא טוב לחיי ילדי החורגים, גם אם לא תמיד בדרך שרציתי וגם אם יש עוד המון קשיים... וכי אני יודעת שילדי הביולוגיים מקבלים המון מאחיהם הגדולים, ואני מקווה שגם נותנים להם המון.

אבל הנאיביות, אוי הנאיביות...

 

[יולאלית]

תודה על החיבוק !

 

[kisslali]

לא יודעת אם לקרוא לזה נאיביות

אבל בלי שום ספק היה לי ברור ב-100% שאצלי זה יהיה אחרת. אצלי זה לא היה נאיביות זה היה טפשות משולבת בעודף חשיבות עצמית, היה לי ברור כשמש שאני אעשה את זה נכון יותר וטוב יותר, אני אדע לתקן כל טעות מישהו אחר עשה... גיליתי בדרך הקשה שבדיוק כמו אצל כולם: I CAN DO MY BEST ולא יותר. בתחומים מסויימים ברור לי שזה לא היה מספיק ובאחרים אני יותר סלחנית כלפי עצמי.

דוקא באספקטים שקשורים בילדים של זוגי, ידעתי להשאר 'בחוץ' השארתי לו את התפקיד סולו. למזלי זוגי לא היה הורה סופר מעורב (שלו לבד) וזוגתו לא דרשה יותר מדי (רק כסף) אז נחסך ממני הרבה, אבל זה לא שלא הסכמתי או שהערמתי קשיים, נהפוך הוא.

עדיין מאמינה שעדיף שלכל אחד מבני הזוג יהיו ילדים מקשרים קודמים מאשר שאחד יהיה רווק, לחברה הייתי מייעצת להכנס למשפחה מורכבת רק אם היא לא רוצה/יכולה ילדים משלה (יש לי שתי חברות כאלה).

ללי

 

[מ י ר י 2 2]

כמו תמיד - זה תלוי

אולי במקרה שלנו זה עבד ממש טוב כי הילדים היו מאוד קטנים, ולמעשה היום לא זוכרים את החיים שהיו להם קודם.
אני חושבת שדווקא זה שהייתי אמא עזר לי מאוד להתמודד, כי הלב שלי היה איתם. הם היו קטנים, והיו להם קשיים, והם לא בחרו את זה. ועוד לא ידעו ממש לבטא את הקשיים האלה במילים, יותר בהשטתחויות על הרצפה, צרחות, והתעקשות על הדברים האלה שילדים נצמדים אליהם (נניח לישון תמיד עם אותם מצעים, אפילו שלפעמים הם צריכים להיות בכביסה...)
מבחנתי אין לי בכלל ספק, שהקשיים האקסטרה שבאים עם המשפחה המורכבת שווים את היתרונות - את הזוגיות הטובה, את המשפחה הגרעינית והמורחבת שהילדיום הרוויחו וגם את השיעור לחיים לילדים גם לגבי קשיים וגם לגבי איך נראית משפחה מתפקדת.

האם הייתי מייעצת לחברה להכנס למשפחה מורכבת? תלוי. אם לא מתכננים ילדים משותפים, אני חושבת שלא הייתי ממליצה לאחד מגורים. אבל אם כן מתכננים - בהחלט כן. ויחד עם זה, להיות מפוקחת לגבי הציפיות שלך מעצמך, מזוגך, ומכל הילדים. להבין את הקשיים המיוחדים שעוברים על הילדים האלה, ולגייס כל חמלה אפשרית אליהם.

 

[XמXלה]

לא הייתי קוראת לזה מאזוכיזם

הנטייה הטבעית שלנו זה לרצות להיות ביחד, לחזור למצב של One happy family ואז אנחנו קצת מאבדים שיקול דעת, כמו שמאוהבים ובטוחים שהאהבה תנצח הכל.

 

[chili3]

התגרשתי כדי לזכות להרדם לצד גבר שאני אוהבת

לפני שהתרגשתי חייתי חיים מאוד נוחים, בעיקר כלכלית ובכלל
אבל לא היתה זוגיות ולא אהבה ובעיקר הרבה בדידות בין קירות הבית (בחוץ תמיד היו לי המון חברות ואירועים חברתיים וכו')
משנה לשנה ישנתי במיטה הזוגית יותר ויותר בקצה, רגע לפני נגיעה ברצפה...
בסופו של דבר התגרשתי כדי לזכות בזוגיות טובה ואמיתית ולחיות לצד אהוב וחבר.
נכון שהחיים שלנו מורכבים ונכון שיש הרבה פחות יציבות כלכלית
אבל לדעת שאני מסיימת את היום לצידו, שווה מבחינתי את הכל.
כל עוד אנחנו מתמודדים עם הדברים ביחד ובתאום,
דואגים לחזק את הזוגיות שלנו ואת הרגעים שלנו ביחד, אין בי טיפה אחת של חרטה על המהלך.

וכמובן מממנים יועצת זוגית ומשפחתית
לדעתי חובה בכל זוגיות/משפחה מורכבת
אנחנו יוצאים מהמפגשים מחוזקים ועם הרבה טיפים חשובים להתמודדות עם הילדים

 

[Jen74]

בגיל 20 התחתנתי רווקה עם גרוש +ילדה

במידה מסויימת היא גדלה אצלי עד גיל 12 מאחר ואבא שלה היה לוקח אותה לעיתים קרובות.
אני הפכתי מיד בתחילת הנישואים לאמא לתאומות וגם כשהייתי עסוקה עם הילדות הפרטיות שלי תמיד היה לי את הזמן הכח והסבלנות גם לבת שלו שמבחינתי הייתה אחות לכל דבר לבנות שלי.

אחרי שהתגרשנו נכנסתי ויצאתי לקשרים עם גברים גרושים עם ילדים, גברים גרושים בלי ילדים, רווקים בלי ילדים, כשאני בעצמי גרושה ואמא לארבע.

היו מי שברחו ממני כמו מאש והיו שאמרו שהילדים לא מהווים בעיה (הצהרה בעייתית לכשעצמה מבחינתי שמעידה על ההתפכחות של בן הזוג במוקדם או במאוחר).

כיום אני בזוגיות מזה כשנה+ עם גבר גרוש +2 שלצערנו לא כל כך פוגש בילדיו כבר כמה שנים ואני מאוד הייתי רוצה שיהיו חלק מהמשפחה שלנו, עם כל הקשיים זה יכול להביא.
בן זוגי מסתדר יפה מאוד עם הקטנה שלי ודווקא עם הבוגרות יותר שהן אפילו לא קטינות, הקשר קצת יותר מסובך ומורכב.

האהבה בינינו היא בלתי ניתנת לתיאור, יש לנו ילדה משותפת בדרך וקיבלנו תגובות חמות ומתלהבות מהילדות שלי וגם מהגדולה שלו שדווקא שמחות על עוד אח או אחות קטנים (בהתחלה קצת הסתייגו מהרעיון אבל מהר מאוד התרגשו ביחד איתנו) והן די מתעניינו במה שקורה סביב ההריון שלי.

זה מאוד אינדיבידואלי, לא לכל אחד ואחת מתאים קשר מורכב שכזה.
זה לא מזוכיזם - לדעתי, זאת פשוט מאוד אהבה, עד כמה שזה נשמע קלישאתי.

אם באמת רוצים שזה יעבוד, זה יצליח!

 

[זהב טה ו ר]

אה... הגענו לראשי...

 

[Jen74]

קודם כל, נכון... דבר שני - זאת בעיה בשבילך?

אני קוראת מדי פעם בפורום אבל כמעט אין לי מה להגיב.
אז עכשיו הגבתי אז צריך לכתוב לי הודעה כזאת שלא אומרת בעצם כלום?
לא הבנתי מה הבעיה.

 

[זהב טה ו ר]

ממש לא בעיה

אני הרי מכירה אותך כבר שנים (מאיזו קומונה לפני 8 שנים אולי?) ורואה אותך ממשיכה לכתוב לאורך השנים.
לצערי את לא כותבת פה מספיק, למרות שיש לך מה לתרום.
לכן התפלאתי לרגע שכתבת.

לא היתה פה שום כוונה להעליב!!!

 

[Jen74]

לא שאתי בגלל שנעלבתי, סתם התפלאתי

אני לא כותבת הרבה כי זה נושא בגדר "לדרוך על היבלות"

ובטח כולם כאן מרגישים ככה.
קצת חוששת לחשוף, יש לי נטייה להיות הכי כנה ואמיתית וכשאני כותבת, אני לא מסננת.
מה שאני כותבת על עצמי זה דבר אחד, אבל כשאני עלולה לחשוף דברים שקשורים באנשים אחרים (הילדים של בעלי, האבא של הילדות שלי, הילדות שלי שכבר לא קטינות ומתפדחות כשאני כותבת על החיים הפרטיים שלי) - זה מתחיל להיות בעייתי ואז קשה לי לכתוב קולח.

אז אני קוראת וכשיש משהו שממש בוער לי להגיב, אני מגיבה

 

[mother cat]

דווקא נחמד להגיע לראשי אם זה מביא תגובות

נחמדות.

חבל שאת לא כותבת פה יותר. נשמע שיש לך הרבה נסיון לשתף בו...