אוקיי, אני משנה את השאלה שלי
תקראו שוב, בעיון > כולנו חרא, בהגדרה, כולנו חרא. גם הבן אדם הטוב ביותר, נמשך אחרי > החרא עד שהוא גם הופך לחרא. > אין פרט אחד בחברה שהוא לא חרא עכשיו תגידו לי, למה המשפט הזה, וכל מה שכתבתי בהקשר אליו, נראים פסימיים לחלוטין, אבל בדיעבד מביעים מתחת לפני השטח ראיית מצב אופטימית?