כולנו היינו שם.

[קטי30]

../images/Emo12.gif"רק המוות יוציא אותנו../images/Emo35.gif"

אלוהים אדירים, גייסס קרייס, ואללה הוא אכבר

לא, לא , לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

הלו??? להכנס לפרופרציות ומהר נכון כולנו עוברים מצבים לא קלים בחיים ונכון שישנם רגעים כלו שהכל נראה שחור ולא נראת שום קרן אור ו ב כ ל - ז א ת עם כל העצבות והכאב "ובחרת בחיים" עם כל הנסיונות והקשיים חשובה מאוד הדרך והגישה ובמיוחד המחשבה את רואה בעצמך שמחשבות כאלו מחלישות אותך מורידות אותך לכי משם ומהר מלאי את עצמך במחשבות חיוביות תבני לעצמך שאיפות רצונות שני מוטו שני גישה שני ומהרררררררררר צורת חשיבה השתדלי תמיד להראות טוב לעצמך למדי לפנק את עצמך כל ירידה היא לצורך עליה הפיקי לקחים מסקנות ותגדלי תפרחי ותצמחי מתוך הכאב מתוך העצב מתוך המשבר זה יהפוך אותך לחזקה ומחושלת יותר תגלי בך כוחות עצומים שלא תיארת לעמך שהם בך טמונים רק ככה תוכלי לצאת מהחשכה שלך פתחי חלון הסיטי את הוילון מואר שם בחוץ תני לכל האור הזה הכנס אליך. "הצלחה היא כמה גבוה את/ה קופצ/ת כשאת/ה פוגע/ת בתחתית" [גנרל ג'ורג' פאטון] ותחשבי על זה

לך ושבוע מואר

 

[ערסlight]

איך יוצאים

מתחילים בזה... שרוצים לצאת. כבר פגשתי המוני אנשים שמספרים כמה הם רוצים ובזה מסתכמים כל המאמצים. כדאי להתחיל מלזהות את ה"רווחים" שבגללם בא לנו להשאר.

 

[d a n i e l s 5]

רק יכולה לחייך

הכי נכון.

 

[shefil]

../images/Emo4.gif תחתית הבאר

כמה וכמה פעמים מצאתי את עצמי שם וגם היום שוב מתחילה לתפס מעלה מהתחתית... ואיך? חושבת וחושבת עד שהראש כואב וכך היה ליל אמש עד 4 וחצי בבוקר ששעתיים קודם לכן מיררתי בבכי נוראי ואז ההתחלתי לחשוב ובשעה 4 וחצי בבוקר שמעת מין קול שקורא לי קול מתוק ונעים "א מ א,בואי " "מה קרה ליאורי?" "חלמתי חלום בואיתישני איתי אני אוהבת אותך" אנימסתכלת על הילדה שלי ומבינה את אותן אנרגיות שאני משקיעה בכדי לעמוד בתחתית הבאר עלי להשקיע על מנת לצאת ולברוח מאותה באר ולהיות שם בשביל אנשים שכן אוהבים אותי וכן רוצים בחברתי : ילדי הורי אחיי מחזרי וחברותיי וכן שעה אחר שעה עולה עוד קצת במעלה הבאר עד שאגיע לקרקע בטוחה. אך מבטיחה שהפעם כבר לאאגיע לאותה הבאר . שיהיה בהצלחה יצא קצת ארוך

 

[איילת נהדרת]

איך יוצאים משם ?

איך שאבל יוצא מאבלו . מתאבלים על הקשר מתאבלים על אובדן מערכת היחסים שהיתה ואיננה. הרבה מחשבות , הרבה זכרונות , הרבה כאב , הרבה דמעות , הרבה כתיבה שגורמת לך להוציא הכל החוצה מאותם חדרים נסתרים של הלב . לתת לו את הזמן שלו ( של הכאב ) להשתחרר אט אט להתפוגג עם הרוח . להיות לבד עם עצמך לתת לך להרקב מבפנים ( כמו הקומפוסט ) שנרקב ונרקב עד שנעשה חומר מזרז צמיחה. אח"כ בחלוף חודשים אתה חש עצמך חזק וסקרן לראות את מה שנעשה סביב. שם אתה חוזר לאהבות נעוריך ( ריקוד , טיולים , צילום ) ומשם מתחילים מחדש . |

לדעתי אילמלא המסלול הזה אתה עלול לחוש תמיד כואב וממורמר. יום טוב איילת

 

[א ש לי]

גם חוכמה לא חסר כאן../images/Emo8.gif

 

[ילוטייל]

לאט לאט ועם הרבה אופטימיות

וגם אהבה עזרה הרבה אהבה חדשה

 

[מצוטטת]

זה

שאת מבינה שיוצאים משם זה ~ה~צעד המשמעותי הראשון שלך בדרך החוצה , בלי שתרגישי את כבר בחוץ! את אפקט ה

את מכירה? זו הקונכיה הזותי החשוכה....ב'מת נעים שם שלא יספרו לך אחרת....לתקופה יש צורך אפילו מחייב לשכון בתוכה....שום ריצת מרתון לא תחליף את ה"כיף" של השהות בפנוכו! רק מה.........בטח כאן מגיע הא~ב~ל מתי אנחנו שם בפנים, משם לא ניתן לשמוע את ה

שמעורר לנו לקום..... אז איך יודעם שזמן לקום תשEלי... הגוף מאותת הנשמה זועקת לאור ה

הראות לאוויר נקי.....והלב או הוא תידלק כבר די כאב ודער חדר אחד שלו עמוס לעייייייפה עת לרהט את החדר ממול....... סיבה מספיק טובה לצאת מה

לא

 

[מגשימה1]

בסוף יוצאים מזה , אבל צריך

לעזור לעצמך ולהעזר אם אפשר וזה שאת/ה כותב כאן זה כבר צעד ראשון , אני הייתי כמה פעמים בעבר , אבל אז הבנתי שאני איפשרתי לעצמי להדרדר , לא עצרתי את זה בזמן , מה שלא יהיה בסוף מתאוששים ככה זה בני אדם , אפילו אנשים שיש להם דיכאון כרוני שזו מחלה , מתאוששים , לא כל הזמן הם מדוכאים . אבל המהירות שזה יקרה תלויה גם בך , אני יכולה להגיד לך שבתקופה הכי נוראית בחיים שלי , הלכתי המון , אמנם מזג האויר לא משהוא , אבל אם לא יורד גשם אפשר להתלבש טוב ולצעוד , הליכה מהירה לא טיול , אני עשיתי את זה לבד , לא היתה לי סבלנות לאנשים , כשהולכים או עושים ספורט משתחרר החומר הזה ששכחתי את שמו שעושה מצב רוח טוב ואז מתעודדים קצת ואם חוזרים לדיכאון שוב לעשות את זה כל יום . האמת שבאחת ההליכות הארוכות שלי פגשתי את אח שלי והוא הבין שאני בקנטים רק מלהסתכל עלי , בערב הוא בא ודיבר איתי שש שעות רצוף , קודם אני סיפרתי לו ואחר-כך סתם דיברנו על כל מיני דברים וגם הוא דיבר על עצמו ולמחרת בבוקר קמתי כמו בן אדם חדש וידעתי שאני כבר אהיה בסדר ואז גם עברתי דירה לשכונה כזאת שנראית קצת כמו קיבוץ שאפשר לצעוד למטה , כולם היו עושים את זה וכל היום הייתי צועדת עולה קצת למעלה נחה ועוד פעם ברגע שהייתי מרגישה טיפה מועקה יורדת לצעוד , בסוף זה עבר , פתאום התחברתי שם עם מישהיא והיינו יורדות למטה לגינה עם הבן שלה והיה כייף וזהו.... בקיצור אפשר להגיד שהתגברתי דרך הרגליים , זה היה לפני תשע שנים בערך , מאז לא נתתי לעצמי להגיע למצב כל-כך קשה . אבל יש עוד משהוא שעזר לי בזמנים אחרים כשהייתי יותר צעירה , כל פעם שהייתי נורא מדוכאת הייתי הולכת לסרט בקולנוע , אבל סרט עצוב שבוכים הרבה או סרט מתח ואחרי שהיה נגמר הסרט , הייתי יוצאת וקונה כרטיס לסרט אחר אבל הפעם קומדיה ואז הייתי צוחקת וצוחקת וזה היה תמיד עוזר , כי גם צחוק זה משהוא שמשחרר את החומר ההוא אה ניזכרתי סריטונין קוראים לזה וצחוק זה בריא , אבל קצת קשה לצחוק כשיש מועקה אז קודם מוציאים אותה ומייד עוברים לקומדיה . חוץ מזה לא להשאר לבד עם הדיכאון להעזר בכל מי שרק אפשר , אפילו קצת , קצת בפורום , קצת אולי בפורום אחר או באח או באחות , חבר חברה , אפילו סתם להתקלח להתלבש וללכת לקניון בשביל לקנות משהוא מסוים ספר או בגד או אפילו כמה דברים , דיסק למשל , אבל לא שירי דיכאון . אפשר לצאת מזה , אף אחד לא נשאר לנצח למטה , אבל אפשר לזרז את התהליך , בהצלחה !!!

 

[מגשימה1]

בקשר להליכה צריך ללכת שעתיים לפחות

 

[אדMה רוח ואש]

הרצון לא מספיק לפעמים

(ערסי) כי מאד רוצים לא להיות במקום כזה אבל המחשבות הMOOD משתלטים עלינו מחשבות טורדניות קשה מאד לצאת ולדעתי רק הזמן ...הוא שעוזר. כל יום כואב פחות עד שהכאב נסבל לעיתים הוא גם נעלם אם יתמזל מזלנו.

 

[d a n i e l s 5]

קיבוע ה-ז-מ-ן ....

קשור לרצון..... את יכולה להחליט לעצמך לרצות כל החיים להישאר קורבן/מיסכן ......ולהנות מהמצב.... את יכולה לרצות להפסיק את התחושה הזאת של הקורבנות/המסכנות בזמן מסויים ...... את מחליטה....כשאת רוצה באמת ! את קובעת לך את הזמן .

 

[אדMה רוח ואש]

דניאל,את מסכימה איתי

שלפחות בהתחלה,הכאב חזק מאיתנו? גם לאדם הקר ביותר,קשה לו החוויה. לרובנו יש תחושת חיות עצומה והיא שבעצם מעלה אותנו ועוזרת לנו להתגבר. אבל שום רצון לא יעזור ,שם...אז...בנקודת השבירה. לכל אחד מאיתנו יש את נקודת הזמן שלו,הטיימינג שבו אנחנו מודעים לכך "שיצאנו מזה" למי יותר ולמי פחות.

 

[הולכת לקראת]

ואפשר גם ככה

http://www.freehugs.org/

 

[מראה מראה שעל הקיר]

פשוט

מקסים מקסים מקסים גם לפה בארצ זה חדר... והשיר והמילים... פשוט מקסים.

 

[הולכת לקראת]

עושה לי חשק

לחבק ולחבק ולחבק וכמה שיותר

 

[פשוט ואמיתי1]

../images/Emo197.gif לצלול עד הסוף ../images/Emo197.gif

בדיוק כמו במערבולת .... אמנם אני לא איש ים אבל סיפרו לי שבמידה ונתפסתי במערבולת רצוי לצלול למטה עד לקרקעית ואז לצאת כי בתחתית הזרם ממש חלש ויש גם אופציה לתת קונטרא עם הרגליים בקרקע

 

[פשוט ואמיתי1]

רובנו מחפשים הסחת דיעה שכואב לנו

לפעמים טוב לצלול לתוך החושך על מנת לגלות ממה הוא מורכב וככה לאט לאט לגרום לו להתפוגג ... וכמו שנאמר בשיר של שרית חדד: "לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק לא לוותר להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר "