מותה של האפוקליפסה
New member
כולנו בדד- עזריאלי אחד! או-
הדיווח מ"פגישת הפורום" שלי. כן, כן לוינזון- לא עושים כל שבוע, אבל אני עוד אף פעם לא הייתי בכזה דבר. אז נרשם ביומן- 14:30, יום רביעי, מיהרנו לנו אני וידידי דור לתפוס רכבת לתל אביב. 14:30- איפה כולם איפה?! מתקשרים למיכל כעבור חצי שעה- באה המיכל. ואנחנו מחכים לנו בכייף למשך עשר דקות, כשאז פונות רגלינו במטרה למצוא משהו לאכול. "מי אכל את הירח?" (זה היה רוג´ר ווטרס). פתאום ראינו, יותר נכון- מיכל ראתה, שתי עלמות חן דשות לעברינו, או יותר נכון- לעבר הכיוון בו הלכנו. "היי!" אמרה מיכל "מה נשמע?" אני כשלעצמי כבר חשבתי- הו, מי יתן והן יהיו מהפורום..! "נעמה" קטעה מיכל את מחשבתי הענוגה "זו יעל" "איזו יעל?" תמהתני מפאתי שתי היעל האוחזות בפורום באהבה. "בלאק סטאר!" "הווו שלום שלום לך!, "רגע" הפסיקה יעל את שמחתי, "מי את" משהו כאן עוד לא הובהר. "אני נעמה!" לירולמית זה לא הספיק. "מותה של האפוקליפסה" שיננתי בלי רפה. לפעמים אני פשוט לא אוהבת לאמר את הכינוי שלי, במיוחד כשזה בא בכזו שמחה. "אה, היי!" פתאום יעל הצטרפה לשמחה. "מה נשמע" וכך המשכנו לנו לדבר, כשלבנו פועם בחוזקה- מזון! מזון! מזון!. אני- טהו שחיתות שכמותי, אכלתי לי מקדונלד´ס, עד שגמעתי משובע. אך מה- גמעתי משובע רק לאחר זמן מה, בינתיים מיכל ודור, שקיבלו על עצמם את האחריות לארח את אמריקה (הכל זה אמריקה) האיטלקית בבטנם הלכו להם לסבארו, ופגשו שם אי אילו אנשי במה חדשה, אני אחסוך זאת ממכם. ישבנו לנו כולנו בצוותא ואכלנו. יעל, למקרה שתהיתם- אכלה איתי את הצ´יפס שלי. (לזהכירך, יעל- אין צורך להתנצל, אני גרה בקיבוץ, אני מרשה לכווווווווולם!), ולחאר שהיא וחברתה הלכו להן נשארנו לנו בדד- אני, דור, ושלושת אנשי הבמה. גם הם היו צריכים ללכת. בקסטרו לא היה מה לעשות, כך גם לא בשאר המקומות, והמעבר חירום לגג היה נעול. הו, מה מר גורלינו! תפסנו רכבת מוקדם יחסית. איני יודעת כיצד נגמר גורלם של השניים, אך אני כן יודעת- שאחריי שבוע של טיולים בצפון, ואחריי מסע שכנועים שהעברתי על אמי- רק ברכבת חזרה הביתה היה חפץ חשוד. הו,- תחנת קריית גת! תחנת קריית גת! את כל חיי אקדיש כעת למען שיפוצך, ואילו רק בגלל החבלן הקטן (שכח לסגור הדלת) שבא- ופירק את התיק. אני בינתים דיברתי עם רבינוביץ´ ענר בטלפון. והיה נחמד, אתם קקות שלא באתם. ביום שאתם תארגנו מפגש..הו הו! מה שאני אעשה לכם. וזהו, לעת עתה. עד העונג הבא, נעמה. *אוהבת את מיכל ויעל הכוכב השחור/ סולחת לארז ואלנועל על הכל/ סולחת גם לשירה שרצתה אך לא יכלה/ ולא תסלח לכם- אף אם תבקשו חנינה. בה!
הדיווח מ"פגישת הפורום" שלי. כן, כן לוינזון- לא עושים כל שבוע, אבל אני עוד אף פעם לא הייתי בכזה דבר. אז נרשם ביומן- 14:30, יום רביעי, מיהרנו לנו אני וידידי דור לתפוס רכבת לתל אביב. 14:30- איפה כולם איפה?! מתקשרים למיכל כעבור חצי שעה- באה המיכל. ואנחנו מחכים לנו בכייף למשך עשר דקות, כשאז פונות רגלינו במטרה למצוא משהו לאכול. "מי אכל את הירח?" (זה היה רוג´ר ווטרס). פתאום ראינו, יותר נכון- מיכל ראתה, שתי עלמות חן דשות לעברינו, או יותר נכון- לעבר הכיוון בו הלכנו. "היי!" אמרה מיכל "מה נשמע?" אני כשלעצמי כבר חשבתי- הו, מי יתן והן יהיו מהפורום..! "נעמה" קטעה מיכל את מחשבתי הענוגה "זו יעל" "איזו יעל?" תמהתני מפאתי שתי היעל האוחזות בפורום באהבה. "בלאק סטאר!" "הווו שלום שלום לך!, "רגע" הפסיקה יעל את שמחתי, "מי את" משהו כאן עוד לא הובהר. "אני נעמה!" לירולמית זה לא הספיק. "מותה של האפוקליפסה" שיננתי בלי רפה. לפעמים אני פשוט לא אוהבת לאמר את הכינוי שלי, במיוחד כשזה בא בכזו שמחה. "אה, היי!" פתאום יעל הצטרפה לשמחה. "מה נשמע" וכך המשכנו לנו לדבר, כשלבנו פועם בחוזקה- מזון! מזון! מזון!. אני- טהו שחיתות שכמותי, אכלתי לי מקדונלד´ס, עד שגמעתי משובע. אך מה- גמעתי משובע רק לאחר זמן מה, בינתיים מיכל ודור, שקיבלו על עצמם את האחריות לארח את אמריקה (הכל זה אמריקה) האיטלקית בבטנם הלכו להם לסבארו, ופגשו שם אי אילו אנשי במה חדשה, אני אחסוך זאת ממכם. ישבנו לנו כולנו בצוותא ואכלנו. יעל, למקרה שתהיתם- אכלה איתי את הצ´יפס שלי. (לזהכירך, יעל- אין צורך להתנצל, אני גרה בקיבוץ, אני מרשה לכווווווווולם!), ולחאר שהיא וחברתה הלכו להן נשארנו לנו בדד- אני, דור, ושלושת אנשי הבמה. גם הם היו צריכים ללכת. בקסטרו לא היה מה לעשות, כך גם לא בשאר המקומות, והמעבר חירום לגג היה נעול. הו, מה מר גורלינו! תפסנו רכבת מוקדם יחסית. איני יודעת כיצד נגמר גורלם של השניים, אך אני כן יודעת- שאחריי שבוע של טיולים בצפון, ואחריי מסע שכנועים שהעברתי על אמי- רק ברכבת חזרה הביתה היה חפץ חשוד. הו,- תחנת קריית גת! תחנת קריית גת! את כל חיי אקדיש כעת למען שיפוצך, ואילו רק בגלל החבלן הקטן (שכח לסגור הדלת) שבא- ופירק את התיק. אני בינתים דיברתי עם רבינוביץ´ ענר בטלפון. והיה נחמד, אתם קקות שלא באתם. ביום שאתם תארגנו מפגש..הו הו! מה שאני אעשה לכם. וזהו, לעת עתה. עד העונג הבא, נעמה. *אוהבת את מיכל ויעל הכוכב השחור/ סולחת לארז ואלנועל על הכל/ סולחת גם לשירה שרצתה אך לא יכלה/ ולא תסלח לכם- אף אם תבקשו חנינה. בה!
flame שהוסיפה עוד הודעה אידיוטית, חסרת פואנטה וטעם, לאוסף.