כולם שונאים אותי...

[פרחיה2]

כולם שונאים אותי...

מה עושים? כל ילד אצלי שמגיע לגיל ה IN וה OUT . מתחיל לסבול. בעיקר הבנים שהם די חנונים. לא טובים בכדורגל...נכון, על כל הילדים צוחקים, לכולם יש שמות גנאי, ובכל מקום יש ילדים עם לשון חדה ויש ילדים שחוטפים. אבל בכל פעם בא לי לבכות מחדש. עכשיו הסנדוויץ' שלי בן 10. זה ימשך לסרוגין עוד שנתיים. {מנסיון} מה עושים? ולא, לגשת למורה לדבר על זה, לא עוזר, רק מחמיר את הבעיה.{גם זה מנסיון עם כמה וכמה הורים,מורים, בתי ספר וכדומה...}

 

[אמא של דפנה]

אצלני דווקא עזרה השיחה עם המורה

והמנהלת + היועצת כולם ביחד כולל אנחנו ההורים כולל הילדה. (אצלי זה ילדה) פתאום עכשיו יש שוב חברים, מזמינים אותה וכו' אין חרם ואין צחוקים והכל בטוב.

 

[פרחיה2]

תודה לך, לפי מספר התגובות אני מבינה

שהנושא הזה או כואב מדי כדי לדבר עליו, או שהוא לא כל כך נפוץ. אני מתפלאת, חשבתי שאזכה למבול של תגובות. בכל אופן אנסה לדבר עם הצוות שוב.

 

[KFIRB]

קראתי וחייכתי

פשוט נדירים בתי"ס האלו, תגשי למנהלת וליועצת, ותחבקי אותן בשמי, פשוט הן כנראה מזן נדיר ומחומר שלא רבים מקורצים בו במערכת החינוך... פשוט חסרים במערכת אנשים ובתי"ס כמו שהיה לבתך -זהו מזל מהשמיים!!!

 

[חיוך נצחי]

האם חשבת בכיוון של קבוצת תמיכה

לילדים, אשר תוכל לתת לו תמיכה וכלים להתמודדות, כמו גם הבנת הסביבה החברתית?

 

[רונושקי]

אני חושבת

שאת צריכה לתת לילד כלים להתמודד. כלים מכל הסוגים הדרכות שלו , לכם וכל מיני דברים נוספים. אין ספק שהמצב הזה לא נעים בכלל .כמעט כל הילדים חוויים לצערנו תסכולים מן הסוג הזה. לדעתי אנו חייבים להקנות להם כלים. עולם המבוגרים הוא הרבה יותר אכזרי.... כמו כן מניסיוני , לא תוכלי לשנות את האחרים או את הסביבה , וכן הפתרון הכי קשה , הכי איטי אבל לדעתי הכי תורם לילד הוא פשוט ללמד אותו להתמודד. למשל אצל הילד שלי , יש כמה ילדים בכיתה שיודעים להקניט אותו בדברים מעליבים "חבל על הזמן" ומכיוון שהוא ADHD הוא מגיב גם "חבל על הזמן". אחרי הרבה תסכולים שלנו ושלו הבנתי שהדרך היחידה היא ללמד אותו להתמודד. זה לוקח המון זמן וסבלנות אבל בסוף הוא ירכוש את הכלים ויוכל בעזרתם להתמודד גם בחזיתות אחרות. מקווה שקצת עזרתי

 

[אביבה לה]

רונושקי, לדוגמא?

כיצד לימדתם את בנכם להתמודד? אילו הדרכות?

 

[רונושקי]

דרכי תגובה

למשל להתעלם (זה מאד קשה לילדי ADHD) , להגיד לעצמו משפט בלב שיחזק אותו , להתרחק מאותם ילדים , אצלנו הוא לא היה פונה למורה - אז למדנו אותו לפנות למורה , להתקשר הביתה , ללכת למקום שקט ולהרגע וכדומה. כל אחת מהדרכים היא קשה לו מאד, כי הוא ADHD. אנו גם מזכירים את זה כל יום לפני בית הספר ולפעמים הוא זוכר להשתמש בכלים אילו ולפעמים לא.לכן צריך המון סבלנות. אנו גם אומרים לו שילדים כאלה יהיו בכל מקום ואנחנו צריכים ללמוד להסתדר איתם ולהתעלם מהם. את זה אנחנו אומרים המון. או למשל אומרים לו שלא נחכה שהשני יעשה משהו אלא אנחנו/הוא צריכים לעשות משהו על מנת להמנע , להתרחק וכדומה. כלומר להעביר את השליטה והאחריות אלינו. כמו כן כל פעם שהוא משתמש בכלים הוא מקבל חיזוק חיובי- זה מאד מאד חשוב !!! כי יש המון תסכולים בדרך !! בשלבים יותר מאוחרים , לאחר שאראה שהכלים האלו הם בשימוש רב אני חושבת שאתחיל ללמד אותו דרכי מחאה לדוגמא לכתוב מכתב לאותו ילד , לכתוב מכתב למורה , להעלות את הנושא בשיעור חברה וכו. זה כי אני חושבת שאנשים צריכים להביע את דעתם וליצור שיח על מה שמציק להם . בשביל זה צריך גם להיות מוכן שתקבל "לא" או שיעמדו מולך אנשים שיסבירו אחרת . כרגע אנחנו עוד לא שם.... בנתים כשאני כותבת תגובה לכתבה, לשרות לקוי , או הרבה פעמים לשרות טוב אני מראה את זה לילדים... מקווה שעזרתי

 

[אביבה לה]

תודה, ועוד שאלה לכולם

תודה על תשובתך המהירה והמפורטת. הייתי שמחה אם בני היה משתף אותי בחוויותיו ורגשותיו כדי שאוכל לנסות לעזור לו במידת הצורך. כיצד לעודד ילד לרצות לשתף בלי להפעיל עליו לחץ? (הנטיה למופנמות היא תורשתית, לכן זה מוכר לי גם מהצד שלו)

 

[05 מיכל]

הדרך שלי היא לשתף אותם

אני משתפת את ילדיי בענייני כמה שרק אפשר, ובכל גיל. אני מספרת מה שימח אותי היום, מה עצבן אותי, במה לא הצלחתי (חשוב!), ומשתפת את הגדולים יותר בהברקות של אחיהם הצעירים, וגם מתייעצת איתם במה שאפשר. ככה הם מרגישים יותר קרוב, יותר בעלי ערך (כי דעתם חשובה לי) וגם לומדים לשתף. חוץ מזה, ככ"ערוצי תקשורת" פתוחים, אז גם ילד שמשתף טיפין-טיפין ימצא את הרגעים שלו. למדתי את זה בחוג הורים לפני יותר משתים-עשרה שנה, וזה עובד מעולה.

 

[פרחיה2]

בודאי שאני מלמדת להתמודד

אך לפי נסיוני ההתעלמות דוקא מחמירה את המצב. הילדים ה"רעים" מרגישים שבתוכו הוא נפגע וממשיכים במעשיהם. אני עושה סימולציות בבית. אני הילד ה"מציק" והבן יקיר לומד לענות. אנחנו מכינים משפטי תשובה {הבעיה היא בעיקר לעג} והוא חוזר עליהם עד שהמשפט שגור על פיו. למחרת הוא חוזר עם חיוך שהמשפט עזר או שלא היה צריך להשתמש בו בכלל כי כלום לא קרה. {שפת הגוף שלו שידרה: "זהירות יש לי נשק בכיס..."}. הבעיה לדעתי היא יותר התחושה הקשה שלי מהענין , נראה לי שהוא היה דוקא מסתדר אם אמא שלו לא היתה לוקחת את זה כל כך קשה... סבלתי בילדותי מלעג קשה, הורי אמרו לי כל הזמן להתעלם, זה לא עזר ... רק נהיה יותר גרוע. וכל פעם שילד שלי מגיע לשלב הזה בחיים אני רוצה לבכות...

 

[05 מיכל]

את אומרת דבר מאוד חשוב

אם את חושבת שהוא היה יכשאת סוחבת איתך, אז א. כל הכבוד לתובנה הלא-פשוטה הזו. ב. זה מאוד חשוב שתעשי את מה שדרוש לך כדי לנתק את הלינק הזה גם בתוכך, כי הוא עלול להשפיע לרעה על יכולת ההתמודדות של הילד. השאלה היא כמובן איך לנתק. אז אני מציעה לך לנסות דבר כזה: תני את דעתך היטב לכושר ההתמודדות של הילד, שהוא כנראה יותר חזק מזה שהיה לך בגילו, וטפחי בלבך את האמון שלך ביכולת הזו. אחר כך תתחילי גם לתת ביטוי לאמון הזה, כך שהוא יקלוט גם שאת מאוד סומכת עליו בנקודה הזו, וגם שאת מעריכה את היכולת הזו אצלו. זה יגביר את המוטיבציה שלו להתמודד, וישפר את ההערכה העצמית שלו (אין כמו הערכה של אמא!). חוץ מזה, דברי עם מישהו על חוויות הילדות שלך - עם חברה, או איתנו, או אם את מרגישה צורך עם מישהו מקצועי, כדי לחזק את היכולת שלך להפריד בין חוויותיך שלך לאלו שלו. ואז תוכלי גם לספר לילד שעברת חוויות דומות, אבל ההתמודדות שלך היתה פחות טובה משלו. ואז הוא יצא מנצח אמיתי! בהצלחה!

 

[פרחיה2]

ממש תודה ! נתת לי נקודת ראות חדשה

אני אשן על זה בלילה, נראה מה יצא מזה בבוקר. זה אומר גם שאני צריכה לשנות את ההסתכלות על כך. אני לא יכולתי להתמודד ועד היום יש לי נטיה לנתק מגע עם גורם ההפרעה ולא להתמודד. מכיוון שהוא יותר חזק ממני, בהרבה וגם אין לו ADD, אז אין לו טעויות בהבנת המציאות {כמו לאחיו הגדול} אז אין כל סיבה שלא יוכל להתמודד . טוב לעבודה... ממש תודה.

 

[שרון אמא1]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gifאמהות מדהימות

אני קוראת את ההתלבטויות שלכן שהן בעצם גם שלי יום יום ופשוט חושבת איזה אמהות מדהימות יש לילדים הללו!!! פשוט יש להם מזל שאנחנו כל כך קשובות ורוצות רק לעזור ולפתוח את הלב רק כדי לתת להם הילדים שלנו את המיטב שאנחנו יכולות, כולל לטפל בעצמנו בשבילם. תודה על הפתיחות אין כמוכן.

 

[רונושקי]

אמהות מדהימות

מבכרותי עם הרבה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים , האנשים מדהימים. הם רגישים מאד לזולת , מוכנים לעזור , חולקים אינפורמציה בנדיבות ומודעים לעצמם ובשעת צרה תמיד תמיד יתנו כתף. גם כאן בפורום ניתן להבחין בכך. מי יתן וזה יקרין קצת יותר על הורים לילדים ללא קושי שלעיתים אינם אמפטיים.

 

[רונושקי]

מבכרותי=מהכרותי

 

[zivadina]

קשרים וקשיים חברתיים

חברות יקרות, מה אפשר להגיד אחרי שרשור מחכים כזה? כמובן שהוא נכנס לספריה שלנו, במדור קשרים וקשיים חברתיים - טיפולים ואתן מוזמנות לקרוא בכל הקישורים והמאמרים ששם. תודה לכל האמהות האכפתיות שלנו.