אסי שחר המדהימה
New member
המשך על חיידקים:
כאשר רוצים להגדיר מין צמח או בעל-חיים מסויים, עושים זאת בעזרת זיהוי צרופי תכונות אופייניות, תכונות שהן בעיקר מתיחסות לצורת חלקי גוף ואברים. בחיידקים המצב שונה כפי שראינו מגוון צורות החיידקים הוא מוגבל מאוד. הצורות הנפוצות ביותר הן צורת המתג, צורה מעגלית וצורה סלילית. גם ההבדלים בכושר ובדרכי התנועה של חיידקים אינם מספיקים כדי לקבוע לאיזה מין שייך חיידק מסויים. רוב החיידקים יוצרים מושבות לבנות. אך ישנם מינים היוצרים צבעים צהובים, אדומים, ירוקים או כתומים, כך שגם את צבען של המושבות ניתן לנצל כתכונה בעלת חשיבות במיון חיידקים. כמו כן הכושר להיצבע או לא להיצבע בסגול בצביעת גראם מאפשר מיון לשתי קבוצות גדולות, אבל עדיין אינו מאפשר את זיהוי החיידק. עיקר האפיון והמיון של החיידקים מבוסס על התכונות הפיסיולוגיות שלהם, תכונות המצביעות על צורת חייהם של החיידקים ועל התפקידים שהם ממלאים בטבע. לצרכי המיון בודקים אפוא באילו מצעים מסוגל החיידק לגדול, באילו חומרים הוא יכול להשתמש כמקור אנרגיה, כמקור פחמן או חנקן. בוחנים גם אם החיידק צריך חמצן לגידולו או אם הוא מעוכב על-ידי חמצן, ובאילו טמפרטורות הוא מסוגל לגדול. בכל התכונות האלה ובתכונות רבות נוספות משתמשים לאפיון והגדרה של חיידקים. מיון החיידקים והגדרת מין מסויים של חיידקים קשורים אפוא בביצוע בדיקת פעילויותיהם של החיידקים ולא בהסתכלות בצורתם או בצורת המושבות שהם יוצרים בלבד. תפוצת החיידקים ותפקידם במחזור החומרים בטבע ֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽ אין כמעט מקום על פני כדור הארץ בו לא מצויים חיידקים. הם כה קטנים שהרוח והמים מפזרים אותם לכל מקום ומגוון המינים כה גדול שכמעט בכל סביבה נמצאו חיידקים המסוגלים לחיות בה. חיידקים מצויים בקוטב הדרומי, במעמקי האוקיאנוסים, על פסגות ההרים הגבוהים ביותר, ובאגמים רוויי מלח. צפיפות אוכלוסיות החיידקים ומיני החיידקים השולטים באוכלוסיה שונים כמובן ממקום למקום, ובית גידול לבית גידול. ואפילו בסביבה כה קיצונית כמו ים המלח )ים המוות( מתרחשת מידי פעם התרבות המונית של חיידקים. האורגניזמים הפרוקריוטיים )איתם נמנים החיידקים( הם בדרך כלל הרבה יותר עמידים לתנאי סביבה קיצוניים של טמפרטורה, מליחות ורמת חומציות מאשר יצורים אויקריוטיים, וניתן למצוא אותם גם במקומות בהם שום יצור אויקריוטי לא יכול להתקיים. כך, למשל, הטמפרטורה המירבית אשר עוד מאפשרת קיום יצורים אויקריוטיים כלשהם היא 63 מעלות צלסיוס, במעיינות חמים בהם הטמפרטורה גבוהה יותר, כמו לדוגמה במעיינות החמים בגן הלאומי "ילווסטון" שבארצות הברית, לא נמצאו יצורים אויקריוטיים אלא יצורים פרוקריוטיים בלבד - חיידקים וציאנובקטריה. לאחרונה נתגלו חיידקים בקרקעית הים בהן הטמפרטורה מגיעה ל-105 מעלות צלסיוס ואולי אף יותר. יש חיידקים היכולים להתרבות בתמיסות מלח רוויות ואף זקוקים לריכוזי מלח גבוהים לקיומם )אך חייבים לציין כאן שקיימים גם מספר יצורים אויקריוטיים המסוגלים לחיות בתנאים כאלה,( קיימים אף חיידקים החיים ומתרבים בנוכחות 5 אחוז חומצה גפריתנית - סביבה בה רמת החומציות שואפת לאפס.
כאשר רוצים להגדיר מין צמח או בעל-חיים מסויים, עושים זאת בעזרת זיהוי צרופי תכונות אופייניות, תכונות שהן בעיקר מתיחסות לצורת חלקי גוף ואברים. בחיידקים המצב שונה כפי שראינו מגוון צורות החיידקים הוא מוגבל מאוד. הצורות הנפוצות ביותר הן צורת המתג, צורה מעגלית וצורה סלילית. גם ההבדלים בכושר ובדרכי התנועה של חיידקים אינם מספיקים כדי לקבוע לאיזה מין שייך חיידק מסויים. רוב החיידקים יוצרים מושבות לבנות. אך ישנם מינים היוצרים צבעים צהובים, אדומים, ירוקים או כתומים, כך שגם את צבען של המושבות ניתן לנצל כתכונה בעלת חשיבות במיון חיידקים. כמו כן הכושר להיצבע או לא להיצבע בסגול בצביעת גראם מאפשר מיון לשתי קבוצות גדולות, אבל עדיין אינו מאפשר את זיהוי החיידק. עיקר האפיון והמיון של החיידקים מבוסס על התכונות הפיסיולוגיות שלהם, תכונות המצביעות על צורת חייהם של החיידקים ועל התפקידים שהם ממלאים בטבע. לצרכי המיון בודקים אפוא באילו מצעים מסוגל החיידק לגדול, באילו חומרים הוא יכול להשתמש כמקור אנרגיה, כמקור פחמן או חנקן. בוחנים גם אם החיידק צריך חמצן לגידולו או אם הוא מעוכב על-ידי חמצן, ובאילו טמפרטורות הוא מסוגל לגדול. בכל התכונות האלה ובתכונות רבות נוספות משתמשים לאפיון והגדרה של חיידקים. מיון החיידקים והגדרת מין מסויים של חיידקים קשורים אפוא בביצוע בדיקת פעילויותיהם של החיידקים ולא בהסתכלות בצורתם או בצורת המושבות שהם יוצרים בלבד. תפוצת החיידקים ותפקידם במחזור החומרים בטבע ֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽֽ אין כמעט מקום על פני כדור הארץ בו לא מצויים חיידקים. הם כה קטנים שהרוח והמים מפזרים אותם לכל מקום ומגוון המינים כה גדול שכמעט בכל סביבה נמצאו חיידקים המסוגלים לחיות בה. חיידקים מצויים בקוטב הדרומי, במעמקי האוקיאנוסים, על פסגות ההרים הגבוהים ביותר, ובאגמים רוויי מלח. צפיפות אוכלוסיות החיידקים ומיני החיידקים השולטים באוכלוסיה שונים כמובן ממקום למקום, ובית גידול לבית גידול. ואפילו בסביבה כה קיצונית כמו ים המלח )ים המוות( מתרחשת מידי פעם התרבות המונית של חיידקים. האורגניזמים הפרוקריוטיים )איתם נמנים החיידקים( הם בדרך כלל הרבה יותר עמידים לתנאי סביבה קיצוניים של טמפרטורה, מליחות ורמת חומציות מאשר יצורים אויקריוטיים, וניתן למצוא אותם גם במקומות בהם שום יצור אויקריוטי לא יכול להתקיים. כך, למשל, הטמפרטורה המירבית אשר עוד מאפשרת קיום יצורים אויקריוטיים כלשהם היא 63 מעלות צלסיוס, במעיינות חמים בהם הטמפרטורה גבוהה יותר, כמו לדוגמה במעיינות החמים בגן הלאומי "ילווסטון" שבארצות הברית, לא נמצאו יצורים אויקריוטיים אלא יצורים פרוקריוטיים בלבד - חיידקים וציאנובקטריה. לאחרונה נתגלו חיידקים בקרקעית הים בהן הטמפרטורה מגיעה ל-105 מעלות צלסיוס ואולי אף יותר. יש חיידקים היכולים להתרבות בתמיסות מלח רוויות ואף זקוקים לריכוזי מלח גבוהים לקיומם )אך חייבים לציין כאן שקיימים גם מספר יצורים אויקריוטיים המסוגלים לחיות בתנאים כאלה,( קיימים אף חיידקים החיים ומתרבים בנוכחות 5 אחוז חומצה גפריתנית - סביבה בה רמת החומציות שואפת לאפס.
אני שכנתי את אבא שלי ככה
