כן קורה, בטח שקורה!
אבל הרי זה כבר קורה, מתרחש ממש כאן מתחת לאפינו ולנגד ענינו! כאן בפורומים שנוגעים בסקס!!! מסכים עם פיונת, למרות שלא חושב שצריך להרחיב את הנקודה, הפירוט הרציונאלי הזה רק מדכא ומייבש את הדמיון! מספיק רק לציין - שאכן הגבולות האלו, לא סתם, ושלא ממש היינו רוצים לוותר עליהם... ודי! אבל בשביל זה אלוהים נתן לנו את הדמיון. בשביל זה אלוהים נתן לנו את האינטרנט ואת הפורומים האלו. מצחיק, היום בבוקר בדרכי מפה לשם הרהרתי בזה: (מצחיק כי זו לא פעם ראשונה שבה אני חושב על משהו, ובסמוך לכך, הנושא הזה עולה מאליו באחד הפורומים... אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת) הרהרתי בזה שאני מפתה את אהובתי להיכנס לכאן. אני מספר לה על פלאי המקום: (סליחה מראש על הבנאליות של חלק מדברי) על הטבעיות שבה מדברים כאן על זיונים ועל תשוקות, על הפנטזיות הכי אפלות, ולא מדובר בחבורת סוטים! אלא על "אנשים מן היישוב", אנשים (ונשים - כמובן לשם נוחיות, למרות השוביניזם של השפה העברית, לא אתחיל להסתבך עם זה...) שעובדים, משלמים מיסים, עושים מילואים... חלק נשואים, חלק נשואים באהבה, חלק "בוגדים" וחלק לא. לחלק יש ילדים... בקיצור "אנשים מן היישוב" והרי מין הוא חלק כל-כך טבעי וממשי בחיינו. אין צורך להרחיב על זה, בטח שלא כאן. ובכל זאת בעולם ה-"אמיתי" כמעט שלא מדברים על "זה". לא ברצינות, לא בלי איזה גיחוך של מבוכה.... זה די נדיר שיש איזה חבר שאפשר לחלוק איתו את כל הדברים האלו - התשוקות, הפנטזיות, את מה שקרה "מהצד" או מה שהיינו רוצים שיקרה מהצד... לי אישית, כרגע אין אף אדם שיכול לחלוק איתו את כל או אפילו מקצת הדברים האלו... והנה מה שביקשת (לשאול את הגברת שאיתך תור לכספומט...) מתקיים בפועל כאן. כאן אתה יכול לפנות אל מי שבא לך (תלוי כמובן איך אתה עושה את זה) ופשוט לבקש. כאן (בדרך-כלל) זה יחשב כמחמאה ולא הטרדה (שוב - תלוי כמובן איך אתה עושה את זה) וכאן סירוב, לא יחשב כעלבון או דחיה, אלא כמו שאמרת: כמו ששואלים "מה השעה?" ועונים לך "אין לי שעון!" וכאן גם קיימת ההגנה של מסכת הוירטואליה. (סליחה שאני נגרר לתיאורים הרצונליים המייבשים) באותו עולם אידאי שלך, אין כוונות זדון. "לא" הוא "לא!", ו-"די" הוא "די"... ולא כך בעולם ה-"אמיתי". לולא הגבולות ב-"מציאות", לולא צעיף הוירטואליה, איך היית מוריד מעליך מחזרת דוחה (בעינייך) עקשנית ואולי גם אלימה? אז בואו נהנה לנו מהעולמות שפרושים בפנינו כאן. מהדמיון הקודח במוחינו, ובין רגלינו. שאולי לפעמים גולשים להם, זולגים, ומטבלים לנו את החיים העבר השני... ולסיכום - עלה בזכרוני הדבר הזה, של המשוררת הנפלאה מכולן: על ערוגות הגן בנוף טלול וחם פרחי-אולי גדלו רעננים; כטוב בגננים ידעתי לטפחם, כטוב בגננים! ולילה בלילו – זקיף על המשמר בשערי הגן ללא לאות סבותי על ציצי בפני רוחה הקר, רוחה של ודאות, אך היא מצאה סודי ותערים עלי אך היא שקדה מאוד על גזר הדין: לתת כבית עלמין את גן שעשועי, לתת כבית עלמין
