ולמעשה, זה אפילו לא שעצרנו איזו מחשבה.
זה לא באמת עניין של מחשבות.
משהו התעורר בקרבנו.
איזו שהיא נוכחות שקטה, גרעינית, חמקמקה, שתמיד היתה כאן ותמיד הסתכלה מבעד לכל הדברים, פתאום כמו "התעוררה", הזדקפה, מצאה את עצמה ושופכת אור חדש על כל מה שקורה כאן בתוך האורגניזם ומחוצה לו... בתור התחלה...
וכן, יש לה שליטה במחשבות, היא רואה אותן... אך השליטה הזאת שונה מאד מהשליטה שיש למחשבות במחשבות אחרות... זה משהו אחר לגמרי... כאילו בנוכחותה, המחשבות רגועות יותר... ומסתדרות לבד בשורה... והופכות ממושמעות יותר... ואנחת רווחה עצומה נשמעת בתוך העולם הפנימי הזה... היא רק צריכה להסתכל ותו לא... עיניה גדולות כמו העולם כולו... צליל המשרוקית של המאמן מפלח את האוויר וכל השחקנים עוצרים, זוקפים אזניים ונשמעים לה... משהו חדש באוויר...
והמשהו הזה מודע את עצמו...
ואז מתגלה שה"אני" הקודם היה סוג של "מחליף" או גרוע מכך...
אור חודר את המערכת... הצללים רוקדים ונעלמים... השמש עולה...
משהו עמוק מאד, שקט מאד, רגוע מאד, שיודע הכל, עולה בעדינות בתוך המערכת האנושית כמו זריחה...
