'המואזין היהודי של ערפאת'
>>>>>>>>>>>>>> המואזין היהודי מותו של ערפאת מסיים גם את מפעל חייו של אורי אבנרי, שהיה כל חייו המואזין היהודי של העניין הפלשתיני, כתועמלן נצחי ומסבירן עקבי של ערפאת הלוחמני (מוסף "הארץ" 12.11). אבנרי נלחם בחירוף נפש לא רציונלי לטובת ערפאת, כחסיד עיוור העובד את אלוהיו. עבור אבנרי היה ערפאת ונותר אחד בדורו, שאין שני לו בגדולתו. ערפאת כדבריו היה נשוי למהפכה הפלשתינית, ואילו אבנרי היהודי היה נשוי לערפאת המוסלמי בנישואים קתוליים שרק המוות הפריד ביניהם. אבנרי היה גדול משתפי הפעולה היהודים עם גדול אויביה של ישראל. הוא היה ונותר חריג קיצוני בנוף הציבורי והפוליטי הישראלי, שזכה בחייו לבמה תקשורתית אוהדת בלתי מובנת, אותה הוא ניצל בכישרון ובהתמדה; לטובתו של ערפאת, וכספק חומר תעמולתי למסע האנטי ציוני בדעת הקהל העולמית האנטי ישראלית. אבנרי אומר: "אני אוהב פטריוטים, אני שונא בוגדים. העובדה שערפאת הוא פטריוט פלשתיני גדול קבעה במידה רבה מאוד את היחס שלי אליו". אמירה זו של אבנרי מאלצת ומחייבת כל פטריוט ישראלי רציונלי, לשאול ולהשיב לעצמו אם אבנרי הוא רק פטריוט פלשתיני או אולי גם בוגד ישראלי. אבנרי גם סבור שבוש ושרון הם אנשים בורים ופרימיטיווים, ואילו אהוד ברק הוא ארכי אידיוט וארכי פושע גרוע משרון. המסקנה מ"דיאגנוזה" זו היא שערפאת ואבנרי הם מאור הדור של תבונה, חוכמה וקידמה בעיני עצמם, כאשר כל שאר העולם רואה אותם בעליבותם וכישלונם. מתי דוד רמת אפעל <<<<<<<<<<<<<<<<< והשקרן ששכתב את הביוגרפיה של עצמו: >>>>>>>>>>>>>>>>>> אבנרי? באצ"ל? אורי אבנרי מספר בכל הזדמנות רצויה לו כי הוא היה "חבר הארגון הצבאי הלאומי", וכשחוזרים על דבר מסוים שוב ושוב, ברור מה קורה: ארי שביט כותב בתמימות כי "הוא היה לוחם באצ"ל" (מוסף "הארץ" 12.11). ובכן, אבנרי לא היה לוחם באצ"ל. כשהיה בן 15 (כפי שהוא מספר בספרו "מלחמת היום השביעי", עמ' 14), הוא נשבע אמונים לארגון, השתתף במצעדים, שר שירי מלחמה, למד לפרק ולהרכיב אקדח "פרבלום" בעיניים קשורות וחילק כרוזים (חילק, לא הדביק בסתר). כשהיה בן 16, פרש. הוא לא הסכים לדברים שהשמיע בבי"ס ביל"ו אחד הנואמים ("מאנשי שטרן", הוא מדגיש), ובאותו לילה "ידעתי שאקדיש את חיי לפוליטיקה". ראוי להוסיף שאבנרי גויס ב-1948 לצה"ל על פי חוק, לא כלוחם מחתרת, ולכן אין כל דמיון מבחינה זאת בינו לבין יאסר ערפאת. אגב, מי שרוצה לדעת את כל האמת וחצאי-האמיתות בדבריו, דיווחיו, ומניעיו הגלויים והכמוסים של אבנרי, כדאי שיקרא שני ספרים שכתבו שני עיתונאים (עליהם השלום) שהכירו את האיש מקרוב: אהרון בכר ("הנדון: אורי אבנרי") ושלום כהן ("העולם הזה"). טלי יוחננוב תל אביב <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/LiArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=20&sbSubContrassID=0
