כוכבים חלק א´:

כוכבים חלק א´:

מדורה על החוף, מול הים. גצים עפים ברוח. ילדה מרימה ראשה ומסתכלת בשמיים הסגולים, מציצה בכוכבים, המחייכים אליה. צבע השמיים משתנה מידי רגע, כשבכל רגע מאיר לו כוכב נוסף. ילדה מפנה מבטה פעם לשמיים פעם אל הים מרחיקה שערות שמתבדרות ברוח. גלים שוצפים בכוח אל החוף נשברים באנחה אל שובר הגלים. "מדוע?", היא שואלת. – הם לא עונים. "מדוע?", היא אינה מרפה – אין מענה, רק קול הגלים השוצפים. הם, שולחים קרניים כסופות, מלטפות... לא משאירות סימן, למי שלא מזהה. הוא, יושב קרוב מרחק נגיעה. לא מבוגר, לא צעיר, מבט בוהק נוגע לא נוגע, כאילו יודע, סוקר וסורק הכל, ממשש מידי רגע את זקנו האפור. מושיט יד לגלים, מושיט יד לצדפים, מתיישר - מושיט לעברה יד. ילדה לא נוגעת. הוא מחזיר את ידו חזרה לשום מקום, ושוב, וחוזר חלילה... ריקוד ללא מנגינה. ילדה יודעת, שהוא שם, היא יודעת, שכולם שם, מחכים לה, ממתינים, צופים בשקיקה. היא מביטה בים הגועש, משפשפת עיניים לחות. – מסתכלת לשמיים. הוא, מתקרב אליה ולוחש נעימה, שרק היא מבינה. ילדה מפנה מבטה: "שוב אתה כאן?, שוב מטריד?" והוא מרכין את ראשו ומהנהן בהסכמה: "כן, אני מחכה לך" "אולי תלך?" ילדה שואלת "אין סיכוי" הוא עונה,תוך התקרבות מהוססת וזהירה. ... והוא מתקרב פסיעה אחר פסיעה, החול סופג צעדיו, צעד אחר צעד, אחר צעד, אחר צעד ועוד אחד, עד שהם הופכים לאחד.... עצב שוב הגיע לביקור. הכוכבים מאירים וכבים חליפות. .../c רק טוב!!!
 
כוכבים חלק ב´:

היא, יושבת על החול, משחקת בצדפים הצבעוניים, כל אחד מהם מקבל יחס אישי, כאילו רק הוא לבדו קיים ביקום. היא ממששת את הצדפים, מקרבת אותם אל אפה שואפת מהם את חיותם ומניחה אותם חזרה על האדמה. היא לובשת מכנס שחור ארוך, רחב שוליים וחולצת בד שקופה עשויה קורי עכביש אפורים, שיערה השחור מתבדר ברוח. היא יושבת על החוף כבר שעות רבות, כשהיא ממתינה בסבלנות – יודעת, שהסבלנות משתלמת. ילדה מגיעה אל החוף, יורדת בשביל מלא הצדפים, שקועה במחשבות, לא שמה לב למתרחש, לא מבחינה בצדפים שאיבדו את צבעם. מתיישבת בפינה האהובה עליה ליד המזח ומסתכלת לעבר הים... ממתינה, ממתינה לכוכבים, החברים המאירים ... לא מבחינה בה, אבל היא, מבחינה בילדה. היא מתקרבת. "רוצה לשחק איתי?" "לא! אני לא רוצה – לכי מכאן" עונה ילדה. "אינני יכולה, בואי נשחק יחדיו, קחי צדף אחד" "רוצה להיות חברה שלי?" היא שואלת "לא! אינני רוצה להיות חברה שלך, יש לי מספיק חברים משלי" עונה ילדה. היא, צועדת בבטחה לעבר ילדה. "כדאי לך להיות חברה שלי, אני לעולם לא אפסיק לשחק אתך, גם כשתהיי גדולה... אני תמיד אהיה שם" "כן? באמת? מבטיחה?" נימת זלזול בקולה של ילדה "נסי ותראי" והיא מושיטה יד. "שלום אני בדידות, ולך קוראים?..." "ילדה, קוראים לי ילדה" והן - - - מתחברות. שלל צדפים חסרי גוון נשטפים אל החוף. חושך על פני האדמה. הכוכבים מאירים וכבים חליפות. .../c רק טוב!!!
 
כוכבים חלק ג:

ברקים ורעמים, גשם ניתך על האדמה, מרעיד את רגביה נספג לתוכה. ילדה צועדת על קו החוף, מהורהרת, מנסה להסתתר מהטיפות הכבדות, מחייכת לעצמה, מבט מצועף בעיניה, יודעת שהוא שם. הוא,ממתין לה כבר כמה ימים, משדר אליה רמזים ואותות, אולי סימנים.... הגיע הזמן! הוא, יושב מאחורי גבעה קטנה וצחיחה, מזיל דמעות מעיניו. זקן, מותש, זו הפגישה האחרונה שלו היום, אולי בכלל... הוא ביקש לעזוב לפני, הם, לא נתנו הסכמתם. הוא, כועס. צבע עיניו כחול, סגול עמוק, כצבע גלי הסערה בים. הוא נושף בכבדות. בצעירותו היה גבר חזק, מרשים, יפה מראה. שולח את ידיו הארוכות ומלטף דג שהוא משה מהמים, לאט, לאט הוא מבתר אותו לחלקיקים, מכניס כל פעם חתיכה אחרת לפיו... יורק את העצמות. הוא שומע צעדים, יודע שהגיע הרגע, כמה הוא מתעב את השליחות הזו, היו צריכים להקשיב לבקשתו ולהחליפו לפני שהוא יוצא לפנסיה, לתת לו שליחות קלה יותר.... הגשם פסק. המשימה הושלמה... ילדה מפנה את ראשה, יודעת שהוא כאן, קרוב. היא מועדת ונופלת אפים ארצה על האדמה הלחה, שכמו מחבקת אותה ומצמידה אותה אליה בחום. הוא, מתקרב בצעדים חרישיים כמו גנב הבא לתבוע את המגיע לו – מתייצב לפניה. ילדה מרימה ראשה ומציצה לתוך עיניו: "אני שונאת אותך" "אני יודע. הביני, לא הייתה לי ברירה" הוא ממלמל. "תמיד יש ברירה ואתה יודע זאת" השמיים נסוגים לאחור, הגלים שוצפים וגועשים שוטפים אל החוף דגיגים קטנים. הוא, נשכב על החול הקר לצידה מתמקם באדמה הלחה. האדמה זזה, סדקים נפערים בה. הוא, מחבק את ילדה בגובה רב גלי, מחבק חזק, לא משחרר, סופג אותה אל תוכו, לוחש באוזניה: "שלום ילדה, אני כאב, לעולם לא אעזוב אותך" "תודה, תודה לך, באמת תודה, בדיוק מזה כל כך חששתי, אולי תלך לאכול עוד דג?" "מצטער ילדה, אין סיכוי, אני כבר שבע – אין להשיב את הנעשה" האדמה סופגת את השניים ברקים ורעמים בשמיים. וחושך על פני האדמה, הכוכבים מאירים וכבים חליפות. ...c רק טוב!!!
 

חן (*_*)

New member
מדהים! הרשי לי להמשיך-כוכבים חלק ד-

היא יושבת לבד על החוף, מבטה הכבוי נעוץ בגלים הלוחכים את החוף , נשברים ושבים בקצף אל הים, צרה בחול עוגות וארמונות מחול, רגע מתנוססים הם לתפארה ובמישניהו, נמוגים במי הים. פניה עצובות, ובעיניה דימעה, שיערה הארוך המתבדר ברוח, כמו לוטף את גבה לנחמה. קודרים השמיים, מכוסים עננים, מסתירים חליפות את הכוכבים הזורחים בעייפות מה. תרה בעיניה את החוף, כמו מחפשת דבר מה. הכוכבים בשמיים כבים אט אט, דוהים ונמוגים בהדרגה, השמיים נצבעים בגווני השחור- אפור. מעבר להרים, מקום בו מתאחדים השמיים והארץ, צועדת מרחפת לה דמות מרהיבה, לבושה צהוב ולבן,שמלתה הזוהרת מתבדרת קלות ברוח, פניה היפות זורחות, ובת שחוק על פניה. מרחפת וקרבה אט אט לילדה, מעירה את הנמים בדרכה. עייפה קמעה, מלחמה קשה ניהלה שם בשמיים עם דורשי רעתה, הם ניסו לעצור ולכלוא אותה, אך היא לא אבתה, משימתה חשובה מכדי להיכנע. נושאת הילדה את פניה אל האופק, שם, רחוק רואה היא אותה, זוהרת ביופי, אור וטוב. " למה כה התמהמהת?" שואלת הילדה בכאב. מצטערת יקירה, רק עתה הצלחתי להחלץ מהרוע, היאוש הבדידות והכאב אשר ניסו לכלוא אותי, לבל אצליח לצאת." השמיים נצבעים אט אט אפור בהיר מקושט בזהוב, היא אט אט מתקרבת אל הילדה, מפיצה חום ואהבה, לוטפת רכות את פניה, מוחה את הדמעות מעיניה, נספגת בה אט אט, ואומרת "שלום ילדה, אני התקווה, לעולם לא אעזוב אותך". השמיים מתבהרים, הים רוגע וגליו הקטנים מתנפצים קלות אל החוף לספר על חברות מופלאה אשר כאן צמחה, חברות בין ילדה לתקווה. שמש כתומה מחייכת ממעל מפיצה חום נעים ומעירה את העולם ליום חדש של תקווה. אם הכל נראה כה נורא...וקשה ומשאיר לכם טעם מריר בפה כלום לא הולך,רק,מלא טענות והדרך קשה ורצופת כישלונות וחשבתם... ועשיתם... וניסיתם עד בלי די ופתאום נדמה שכל זה לא כדאי זכרו- לא להתייאש לעולם כי סודם של הגלים- בהתמדתם! רק טוב
 

kessem

New member
איזה יופי,בנות../images/Emo45.gifעל אף שאינני

חושבת שהתקוה באה מאותו מקום שבאה הבדידות או היאוש או הכאב. אבל איך אומרת חן.......סודם של הגלים בהתמדתם. המשכנה לכתוב. נהניתי מכל מילה.
 

חן (*_*)

New member
מתנצלת על שנדחפתי לסיפורך

רק רציתי להוסיף גם מעט תקווה לרגשות הכבדים של בדידות כאב ועצב. סליחה.
 
גחלילית היקרה../images/Emo24.gif

קראתי אותך וקראתי את חן. אני מנסה לברר לעצמי מה קורה איתי פה. אין ספק שזו היא זכות ומתנה שהכרתי את כתיבתך. יש שם חלק שמאוד טוב לי איתו, ויש חלק שלא טוב לי איתו. אני לא מצליח לשים את היד על זה. התחושה שלי היא שאם אני אזהה את הדברים המנוגדים האלה, משהו מרגש יקרה לי. את כל הזמן, וגם חן, כותבות באותו הסגנון. הייתכן בגלל הכתיבה האופטימית מדי, אבל זאת לא הייתה כתיבה אופטימית כל כך. הייתכן שאת אומרת אופטימיות תתקן הכל, אבל את לא אומרת את זה, כמו שאת רואה, הכתיבה שלך לא פעם שמה אותי במקום מאוד מתלבט. אני רוצה לנסות לכתוב משהו כמוכן ולראות מה יקרה. אל מול הים לקחתי את עצמי, כי שם מצאתי את הצדפות, אשר שריקותין סללו בפני את יופיי את תקוותי. הייתי בין הדגים, והם ליטפו את פניי האחרים. לא הצלחתי כל כך להבין, אולי בגלל שלא הצלחתי לכתוב כמוכן. הייתכן,שאת מכסה את הכאב בערימות של חול וצדפים ???? לא נכון, כי עובדה שכן אני חש את הכאב, המהומה, האכזבה, בתוך הכתיבה שלך. לגחלילית הגחלאוויה, כתיבתך יש בה ערך רב עבורי, ויש לי מה ללמוד, אני לא מליח לשים את היד על זה, אני גאה בהכרות שלי איתך ובפנינים שלך. אצטרך לקרוא עוד פנינים וכוכבים משלך כדי להבין מה כל כך משמעותי לי פה. מול הים חושב עלייך פנינה יחד עם פנינות טיפה יחד עם ימות מול הים הייתי יחף בגופי בכאבי הייתי צבעוני הייתי את.
 

יודע ש...

New member
גחלוליתי וסייח

כמה שאהבתי את הסיפור שלך אבל כמה עצב יש שם אוהו כמו שאבא שלי אומר אוהוהו! יש שם משהו נאיבי עם זקן עם טיפה של תקווה אבל לא ממש וכאב אלוהים מאיפה זה בא??? ואהלן וסהלן סייח באת למקום טוב וגחלולית היא משהו מיוחד!
 
חול וצדפים

הים שזור בצדפים וכך גם בכוכבים הגלים מלטפים את החוף אך תמיד עוזבים אותו - לא לפני שמשאירים בו משהו. הכתביה שלך מדהימה בפני עצמה וכל איש מוצא בין המילים את ההשתקפות שלו. תודההההההההההה לך על המילים. רק טוב!!!
 

danistar

New member
גחלילית .. יפיפה .. פשוט יפיפה ../images/Emo140.gif

את וחן יכולות לכתוב ספר שלם ביחד ..
 

*pank

New member
../images/Emo41.gif רגע קסום

רגע קצר ופיוטי, שביל בריחה פסעתי בו מלאת תיקווה אהבתי כל פסיק ומילה לאור הכוכבים הייתי שם מה אפשר לומר יותר.
 

kessem

New member
חני,מותק -נו,נו,נו,תעמדי בפינה

בתור עונש......חברי 3 פרקים ראשונים משלך.
 

חן (*_*)

New member
חחח........... עוד רגע ../images/Emo6.gif

מחפשת את הפינה בחדר העגול גם בזה- לא מאבדת את התקווה
 
למעלה