כוחם של תהילים
כוחם של תהילים. . הרגשתי שהסיפור הזה חייב לעבור בין הרבה אנשים. שמי רינה(שם בדוי) ואני מתגוררת בגוש עציון. לפני מספר חודשים אני נוסעת ברכבי לכיוון גוש עציון. הכביש היה עמוס. אני מגיעה לגוש, והנה הסיבה לעומס- בכביש ארעה תאונה וכל המעכוניות עומדות במקום. מתוך סקרנות הצצתי לראות מה קרה, ונחרדתי לראות כי רכב מעוך חוסם את הכביש, וגופה מוטלת על הכביש, מכוסה בסדין. לך תדע מיהו ההרוג האומלל- חשבתי לעצמי- האם זה רווק או נשוי, בעל משפחה או אדם בודד, גבר או אישה, מי הולכים להיות יתומים או אולי הורים שקולים ועדיין לא יודעים את זה?ירדתי מרכבי , הוצאתי ספר תהילים וקראתי בכוונה ענקית לבורא עולם שירחם על מי שמוטל שם. התפללתי, התפללתי עם דמעות וכוונה גדולה. לאחר זמן מה השתחרר הפקק. נכנסתי לרכב ויצאתי בלב דואב הביתה. לאחר כשבועיים, אני יושבת בביתי, ומצלצל הטלפון. מעברו השני של הקו נשמע קולה של בחורה בלתי מוכרת. "האם היית זאת את שעצרה ביום שלישי לפני שבועיים לצד הדרך וקראת תהילים?" שאלה הצעירה. "אכן כן" השבתי, כשאני תמהה לפשר השאלה. הצעירה המשיכה בקול חנוק מדמעות: " תשמעי, אני הבחורה שהייתה מוטלת על הכביש. כולם היו בטוחים שאני מתה, לכן כיסו אותי בסדין, וחיכו לאמבולנס. שכבתי שם ועברתי מה שנקרא 'מוות קליני'. נשמתי כאילו פרחה מגופי והתחלתי לראות את כל הנעשה במבט על. ראיתי את מכוניתי המעוכה, את האנשים המתרוצצים מסביב, את טור המכוניות הארוך. אפילו את גופי שלי , המכוסה בסדין, ראיתי שוכב לו שם על הכביש. ברגעים שאת קראת תהילים, כל האותיות מהספר עפו לי סביב העיניים, עירפלו, וכאילו משכו אותי למטה. באותו הרגע הגיע אמבולנס של "מגן דוד אדום", ואנשיו החליטו לנסות לתת לי סיכוי נוסף. הם טיפלו בי שוב ושוב, וניסו להנשים אותי ולעסות את ליבי כך שיחל לפעום מחדש. כל אותו הזמן אני חשה כיצד אותיות התהילים עוטפות אותי באור נעים ומשיבות את רוחי. בזכות התהילים של הצלת את חיי, ועכשיו אני מתקשרת להגיד לך תודה!". המילים נעתקו מפי. הייתי בהלם. לא דימיתי בנפשי עד כמה מגיעה כחה של תפילה ושל קרית התהילים שלי. וגם עדיין לא הבנתי מניין יודעת אותה בחורה אלמונית את מס' הטלפון שלי. מסתבר שהצעירה הייתה בחורה חילונית לחלוטיןץ לאחר האירוע המרגש הזה, היא חזרה בתשובה(אלא מה?!)ומאז היא לא מפסיקה להמליץ לכולם לקרוא תהילים וכמובן לקרוא בעצמה. היא ניסתה לברר ושאלה הרבה מכרים אם הם היו במקום התאונה, ואם ראו מי קרא שם תהילים, וכך הגיעה איכשהו אל השם שלי, ומכאן הדרך לבירור פרטי הנוספים ומס' הטלפון שלי כבר הייתה קצרה. אני בכל אופן נושאת איתי את המסר המרגש והחשוב הזה. לך תדע את מי מצילים הפרקים האלה. בואו נקרא כולנו תהילים, חמש דקות ביום. הבורא יושב למעלה, מחכה לנו, הילדים שלו, שנבקש ממנו כל מה שחסר לנו, והוא- האב הרחום והחנון, תמיד מוכן לתת ובעיקר לסלוח. אני התרגשתי מאוד כששמעתי את הסיפור. אף פעם אנחנו לא מודעים לכוחה עצום של התפילה ולכוחם של פרקי תהילים. אז אולי כדאי שנאמץ כולנו את ההמלצה ונשתדל לקרוא כל יום פרקי תהילים, אפילו 2-3. זה עוזר המון.
כוחם של תהילים. . הרגשתי שהסיפור הזה חייב לעבור בין הרבה אנשים. שמי רינה(שם בדוי) ואני מתגוררת בגוש עציון. לפני מספר חודשים אני נוסעת ברכבי לכיוון גוש עציון. הכביש היה עמוס. אני מגיעה לגוש, והנה הסיבה לעומס- בכביש ארעה תאונה וכל המעכוניות עומדות במקום. מתוך סקרנות הצצתי לראות מה קרה, ונחרדתי לראות כי רכב מעוך חוסם את הכביש, וגופה מוטלת על הכביש, מכוסה בסדין. לך תדע מיהו ההרוג האומלל- חשבתי לעצמי- האם זה רווק או נשוי, בעל משפחה או אדם בודד, גבר או אישה, מי הולכים להיות יתומים או אולי הורים שקולים ועדיין לא יודעים את זה?ירדתי מרכבי , הוצאתי ספר תהילים וקראתי בכוונה ענקית לבורא עולם שירחם על מי שמוטל שם. התפללתי, התפללתי עם דמעות וכוונה גדולה. לאחר זמן מה השתחרר הפקק. נכנסתי לרכב ויצאתי בלב דואב הביתה. לאחר כשבועיים, אני יושבת בביתי, ומצלצל הטלפון. מעברו השני של הקו נשמע קולה של בחורה בלתי מוכרת. "האם היית זאת את שעצרה ביום שלישי לפני שבועיים לצד הדרך וקראת תהילים?" שאלה הצעירה. "אכן כן" השבתי, כשאני תמהה לפשר השאלה. הצעירה המשיכה בקול חנוק מדמעות: " תשמעי, אני הבחורה שהייתה מוטלת על הכביש. כולם היו בטוחים שאני מתה, לכן כיסו אותי בסדין, וחיכו לאמבולנס. שכבתי שם ועברתי מה שנקרא 'מוות קליני'. נשמתי כאילו פרחה מגופי והתחלתי לראות את כל הנעשה במבט על. ראיתי את מכוניתי המעוכה, את האנשים המתרוצצים מסביב, את טור המכוניות הארוך. אפילו את גופי שלי , המכוסה בסדין, ראיתי שוכב לו שם על הכביש. ברגעים שאת קראת תהילים, כל האותיות מהספר עפו לי סביב העיניים, עירפלו, וכאילו משכו אותי למטה. באותו הרגע הגיע אמבולנס של "מגן דוד אדום", ואנשיו החליטו לנסות לתת לי סיכוי נוסף. הם טיפלו בי שוב ושוב, וניסו להנשים אותי ולעסות את ליבי כך שיחל לפעום מחדש. כל אותו הזמן אני חשה כיצד אותיות התהילים עוטפות אותי באור נעים ומשיבות את רוחי. בזכות התהילים של הצלת את חיי, ועכשיו אני מתקשרת להגיד לך תודה!". המילים נעתקו מפי. הייתי בהלם. לא דימיתי בנפשי עד כמה מגיעה כחה של תפילה ושל קרית התהילים שלי. וגם עדיין לא הבנתי מניין יודעת אותה בחורה אלמונית את מס' הטלפון שלי. מסתבר שהצעירה הייתה בחורה חילונית לחלוטיןץ לאחר האירוע המרגש הזה, היא חזרה בתשובה(אלא מה?!)ומאז היא לא מפסיקה להמליץ לכולם לקרוא תהילים וכמובן לקרוא בעצמה. היא ניסתה לברר ושאלה הרבה מכרים אם הם היו במקום התאונה, ואם ראו מי קרא שם תהילים, וכך הגיעה איכשהו אל השם שלי, ומכאן הדרך לבירור פרטי הנוספים ומס' הטלפון שלי כבר הייתה קצרה. אני בכל אופן נושאת איתי את המסר המרגש והחשוב הזה. לך תדע את מי מצילים הפרקים האלה. בואו נקרא כולנו תהילים, חמש דקות ביום. הבורא יושב למעלה, מחכה לנו, הילדים שלו, שנבקש ממנו כל מה שחסר לנו, והוא- האב הרחום והחנון, תמיד מוכן לתת ובעיקר לסלוח. אני התרגשתי מאוד כששמעתי את הסיפור. אף פעם אנחנו לא מודעים לכוחה עצום של התפילה ולכוחם של פרקי תהילים. אז אולי כדאי שנאמץ כולנו את ההמלצה ונשתדל לקרוא כל יום פרקי תהילים, אפילו 2-3. זה עוזר המון.
וסיפורים כאלה יש הרבה, הרי לפעמים מספיק מצוה אחת, רגע אחד כדי להפוך את הכף. אספר לך, שלפני שנתיים הבת שלי היתה מאושפזת במצב קשה, זיהום כללי וקריסת מערכות, קיבלה מנות דם וכו', לאחותה היתה צריכה להערך מסיבת סידור ונורא היה חשוב לה שאגיע, ביום המסיבה, כשהילדה היתה בתהליך התאוששות, הרופא בבוקר אמר לי שיש לנו עוד כמה ימים להיות שם , תקשיב טוב, הבת שלי שלא הפסיקה להתפלל שכן נגיע, באותו יום בצהריים אמרתי לאבא שלי בטלפון שאמרו שלא נשתחרר כי הילדה צריכה עוד לעבור בדיקות שונות , חצי שעה אח"כ הרופא חוזר ואומר שאפשר ללכת הביתה. מהבית חולים נסעתי הביתה, לא החלפתי בגדים והספקתי להגיע למסיבת סידור! עכשיו אתה תגיד על דרך הטבע, שהיה שיפור כנראה במצבה ולכן הוחלט לשחרר אותה למרות שחצי שעה קודם זה לא היה נראה ככה וכו' ואילו אני אגיד שזה כוחה של תפילה!