כוחה של נגיעה..
אני עובדת עם ילד בן 10 שאובחן כ-PDD, ולומד בכיתת תקשורת בבי"ס רגיל. הילד מתקשר עם הסביבה בעיקר באמצעות ג'סטות ודרך כתיבה על גבי מחשב בלבד, תוך נוכחות של אדם מוכר לצידו. יכולות הכתיבה שלו ובמקביל יכולות הביטוי באמצעות הכתיבה על גבי המחשב, הולכות ומשתפרות אך בעת הכתיבה הוא חייב לקבל סיוע על ידי נגיעה בידו מהאדם שיושב לצידו. איכות העבודה שלו יורדת ביותר מ-80 אחוזים כאשר הוא לא מקבל את הנגיעה הפיזית בגופו. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך לנסות להפחית את הצורך בנגיעה בעת הכתיבה במחשב ע"י ניסיון לשנות את מיקומו של האדם שיושב לצידו, כך שישב מול הילד עם הפנים אליו, בזווית שתאפשר נוכחות של האדם כל הזמן בשדה הראייה של הילד. חשבתי גם על האפשרות של "חיבוק" פיזי על ידי בובת פרווה או משהו מהסגנון שיעניק לילד תחושת Holding משמעותית. האם נתקלתם במקרה דומה ומצאתם פתרונות מיוחדיים שנוכל לנסות גם איתו?
אני עובדת עם ילד בן 10 שאובחן כ-PDD, ולומד בכיתת תקשורת בבי"ס רגיל. הילד מתקשר עם הסביבה בעיקר באמצעות ג'סטות ודרך כתיבה על גבי מחשב בלבד, תוך נוכחות של אדם מוכר לצידו. יכולות הכתיבה שלו ובמקביל יכולות הביטוי באמצעות הכתיבה על גבי המחשב, הולכות ומשתפרות אך בעת הכתיבה הוא חייב לקבל סיוע על ידי נגיעה בידו מהאדם שיושב לצידו. איכות העבודה שלו יורדת ביותר מ-80 אחוזים כאשר הוא לא מקבל את הנגיעה הפיזית בגופו. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך לנסות להפחית את הצורך בנגיעה בעת הכתיבה במחשב ע"י ניסיון לשנות את מיקומו של האדם שיושב לצידו, כך שישב מול הילד עם הפנים אליו, בזווית שתאפשר נוכחות של האדם כל הזמן בשדה הראייה של הילד. חשבתי גם על האפשרות של "חיבוק" פיזי על ידי בובת פרווה או משהו מהסגנון שיעניק לילד תחושת Holding משמעותית. האם נתקלתם במקרה דומה ומצאתם פתרונות מיוחדיים שנוכל לנסות גם איתו?