כובע קסמים
כל הימים, כל הימים חולמת אני על כובע קסמים כובע קטן מקושט נוצה העושה כל מה שאני רוצה. מגיל 3 אהבתי את השיר הזה של לאה גולדברג. בהתחלה רק קסמו לי המלים "העושה כל מה שאני רוצה" איזה כיף שיש מישהו (או משהו) שעושה כל מה שאני רוצה. אני אוהבת להרגיש ככה, כמו נסיכה, או מלכה.. שכולם עושים כדבריה.. כך שיחקתי בילדותי. היום יש לזה משמעות נוספת, וזה בזכות צחי. לפני כמה שנים, חזרתי יום אחד מהאוניברסיטה עייפה. התפשטתי והתקלחתי. לא התלבשתי. תמיד אהבתי לשוטט עירומה בבית. הטלפון צלצל. "שלום, אפשר לדבר עם יואב?" שאל הגבר בצד השני "יואב כבר לא גר כאן יותר" עניתי ונתתי לו את מספר הטלפון החדש של יואב שגר בדירה הזו לפני. הבחור הודה לי וסגר את השיחה. אחרי שלוש דקות הטלפון צלצל שוב. "היי, זה אני הבחור שחיפש את יואב לפני רגע" אמר "הטלפון שנתתי לך לא בסדר?" שאלתי "לא, לא.. הכל בסדר" הוא ענה "רק שהקול שלך עשה לי משהו והייתי חייב לדבר איתך" שיט. לא היה לי כוח לשטויות האלה עכשיו. אני כבר מכירה את זה ´את נשמעת נחמדה, בת כמה את, איך את נראית, יש לך חבר, בא לך לרדת לאילת..´ כבר עבדתי כמה חודשים בטלמרקטינג, ולמדתי מה הקול שלי עושה לחלק מהגברים, ובהחלט השתמשתי בזה לצרכי מכירות, ולא סתם הוכתרתי כמלכת המכירות לא פעם. "תשמע בחור.." "קוראים לי צחי" הוא מיהר להגיד "תשמע צחי…" "ומי את?" השחיל שאלה "תקשיב לי טוב צחי" אמרתי באסרטיביות "רד לי מהגב, אין לי כוח לשטויות האלה או קיי?" וסגרתי את הטלפון. הוא צלצל שוב. "תשמעי, את חייבת לתת לי צ´אנס" היה איזשהו צליל של תחינה בקול שלו. "אתה מפריע לי, לא מעונינת, תודה." אמרתי ולא חיכיתי לתגובה שלו לפני שסגרתי את הטלפון. אחרי עוד חמישה נסיונות הוא כבר ממש עלה לי על כל העצבים "תקשיב לי טוב, אני סוגרת עכשיו את השפופרת, ואם אתה מחייג לכאן שוב, אני אטרוק בלי מילה ואתקשר מיד למשטרה." וסגרתי. חצי שעה אחר כך – "אה… אני לא מנסה להטריד אותך. אני מוכן לעשות כל מה שתרצי, בבקשה, דברי איתי" הוא נשמע כל כך מתחנן. התחלתי לצחוק. "כל מה שאני רוצה הא? טוב תשמע. אם אתה מצליח להצחיק אותי עכשיו, אני אדבר איתך חמש דקות. מובן?" "כן, תודה, את לא יודעת כמה אני מודה לך, את לא תתחרטי, תדעי לך שאני יכול לגרום לך הרבה אושר … " הוא ניסה להמשיך ואני רק אמרתי "זה פאתטי, ובכלל לא מצחיק." הוא שתק לרגע. תוך שניה הוא התחיל לירות צרורות של בדיחות. את כולן הכרתי כבר. שום דבר לא חדש (האמת? אני מכירה כמעט כל בדיחה אפשרית וקשה מאד להפתיע אותי) אבל הנסיון הזה שלו, הנואשות שלו, הצחיקו אותי. "בסדר" קטעתי אותו "יש לך חמש דקות לשכנע אותי שאתה שווה את היחס שלי בכלל" הוא לא התבלבל "אני לא שווה יחס, אבל אני יודע שאני יכול להביא לך הרבה אושר. כל מטרת חיי היא להיות כלי שרת בידי נשים כמוך. אני רוצה שתעשי בי כרצונך, אני מוכן לכל דבר." שוב צחקתי. "תגיד מאיפה נחתת?" שאלתי. "אתה הרי לא מכיר אותי. או שאולי הטלפון הזה ליואב היה בעצם מעין מלכודת.. " "לא, לא, לא, באמת אני נשבע" מיהר להגיב "בחיי, לא נעים לי להגיד לך, אבל הסמכותיות בקול שלך ממש מגרה אותי" "איך מגרה?" שאלתי למרות שידעתי בדיוק למה הוא התכוון. "הזין שלי עומד בדום מתוח מלכתי" הוא ענה. מלכתי. מה זה הדבר הזה? אני לא יכולה להגיד שזה לא מצא חן בעיני, אבל לא ידעתי איך לאכול את זה. הוא שמע את ההתלבטות הפנימית הזו שלי ולחש "אני אעשה כל מה שתרצי". "תתקשר אלי בעשר וחצי בלילה" אמרתי ולא חיכיתי לתשובה שלו. 10:32 הטלפון צלצל. "איחרת" אמרתי. "אני מצטער מלכתי, השכנה שלי היתה פה, בקושי הצלחתי להעיף אותה מכאן" אמר "אין לי כוח לתירוצים, לא יהיה לך צ´אנס נוסף. לעולם אל תאחר, מובן?" לא יודעת מאיפה היה לי טון הדיבור הזה "כן מלכתי" אמר. נדלקתי על ה"מלכתי" הזה.. מגניב, לא? דיברנו כל הלילה. הוא התגלה כאיש מדליק, מצחיק, חכם מאד, עמוק מחשבה ואיש שיחה נעים בהחלט, הוא החמיא לי מאד כל הזמן. למחרת כל היום באוניברסיטה וגם בעבודה, ריחפתי. הגעתי הביתה ובדיוק כשיצאתי מהמקלחת הטלפון צלצל. שרפנו עוד לילה. ולמחרת עוד לילה. אין לי מושג על איזו אנרגיה תפקדתי. בכל מקרה, האיש הקסים אותי, אבל שיחקתי אותה קשוחה. בלילה הרביעי כבר לא החזקתי מעמד ונרדמתי. "אני רוצה לראות אותך" אמרתי לו למחרת. "זה לא כזה קל" הוא ענה "אני גר רחוק". "אתה נוהג?" שאלתי "נוהג" הוא ענה "אבל אין לי אוטו" "אם כך אין קל מזה." אמרתי "תשכור רכב וביום שישי, עשר בלילה אתה כאן, ואתה יודע שאני לא סובלת איחורים" "אני אמור לעבוד ביום שישי" הוא אמר בשקט "אז תחליף משמרת. אמרת שתעשה כל שארצה" אמרתי ושוב - לא חיכיתי לתגובה.
כל הימים, כל הימים חולמת אני על כובע קסמים כובע קטן מקושט נוצה העושה כל מה שאני רוצה. מגיל 3 אהבתי את השיר הזה של לאה גולדברג. בהתחלה רק קסמו לי המלים "העושה כל מה שאני רוצה" איזה כיף שיש מישהו (או משהו) שעושה כל מה שאני רוצה. אני אוהבת להרגיש ככה, כמו נסיכה, או מלכה.. שכולם עושים כדבריה.. כך שיחקתי בילדותי. היום יש לזה משמעות נוספת, וזה בזכות צחי. לפני כמה שנים, חזרתי יום אחד מהאוניברסיטה עייפה. התפשטתי והתקלחתי. לא התלבשתי. תמיד אהבתי לשוטט עירומה בבית. הטלפון צלצל. "שלום, אפשר לדבר עם יואב?" שאל הגבר בצד השני "יואב כבר לא גר כאן יותר" עניתי ונתתי לו את מספר הטלפון החדש של יואב שגר בדירה הזו לפני. הבחור הודה לי וסגר את השיחה. אחרי שלוש דקות הטלפון צלצל שוב. "היי, זה אני הבחור שחיפש את יואב לפני רגע" אמר "הטלפון שנתתי לך לא בסדר?" שאלתי "לא, לא.. הכל בסדר" הוא ענה "רק שהקול שלך עשה לי משהו והייתי חייב לדבר איתך" שיט. לא היה לי כוח לשטויות האלה עכשיו. אני כבר מכירה את זה ´את נשמעת נחמדה, בת כמה את, איך את נראית, יש לך חבר, בא לך לרדת לאילת..´ כבר עבדתי כמה חודשים בטלמרקטינג, ולמדתי מה הקול שלי עושה לחלק מהגברים, ובהחלט השתמשתי בזה לצרכי מכירות, ולא סתם הוכתרתי כמלכת המכירות לא פעם. "תשמע בחור.." "קוראים לי צחי" הוא מיהר להגיד "תשמע צחי…" "ומי את?" השחיל שאלה "תקשיב לי טוב צחי" אמרתי באסרטיביות "רד לי מהגב, אין לי כוח לשטויות האלה או קיי?" וסגרתי את הטלפון. הוא צלצל שוב. "תשמעי, את חייבת לתת לי צ´אנס" היה איזשהו צליל של תחינה בקול שלו. "אתה מפריע לי, לא מעונינת, תודה." אמרתי ולא חיכיתי לתגובה שלו לפני שסגרתי את הטלפון. אחרי עוד חמישה נסיונות הוא כבר ממש עלה לי על כל העצבים "תקשיב לי טוב, אני סוגרת עכשיו את השפופרת, ואם אתה מחייג לכאן שוב, אני אטרוק בלי מילה ואתקשר מיד למשטרה." וסגרתי. חצי שעה אחר כך – "אה… אני לא מנסה להטריד אותך. אני מוכן לעשות כל מה שתרצי, בבקשה, דברי איתי" הוא נשמע כל כך מתחנן. התחלתי לצחוק. "כל מה שאני רוצה הא? טוב תשמע. אם אתה מצליח להצחיק אותי עכשיו, אני אדבר איתך חמש דקות. מובן?" "כן, תודה, את לא יודעת כמה אני מודה לך, את לא תתחרטי, תדעי לך שאני יכול לגרום לך הרבה אושר … " הוא ניסה להמשיך ואני רק אמרתי "זה פאתטי, ובכלל לא מצחיק." הוא שתק לרגע. תוך שניה הוא התחיל לירות צרורות של בדיחות. את כולן הכרתי כבר. שום דבר לא חדש (האמת? אני מכירה כמעט כל בדיחה אפשרית וקשה מאד להפתיע אותי) אבל הנסיון הזה שלו, הנואשות שלו, הצחיקו אותי. "בסדר" קטעתי אותו "יש לך חמש דקות לשכנע אותי שאתה שווה את היחס שלי בכלל" הוא לא התבלבל "אני לא שווה יחס, אבל אני יודע שאני יכול להביא לך הרבה אושר. כל מטרת חיי היא להיות כלי שרת בידי נשים כמוך. אני רוצה שתעשי בי כרצונך, אני מוכן לכל דבר." שוב צחקתי. "תגיד מאיפה נחתת?" שאלתי. "אתה הרי לא מכיר אותי. או שאולי הטלפון הזה ליואב היה בעצם מעין מלכודת.. " "לא, לא, לא, באמת אני נשבע" מיהר להגיב "בחיי, לא נעים לי להגיד לך, אבל הסמכותיות בקול שלך ממש מגרה אותי" "איך מגרה?" שאלתי למרות שידעתי בדיוק למה הוא התכוון. "הזין שלי עומד בדום מתוח מלכתי" הוא ענה. מלכתי. מה זה הדבר הזה? אני לא יכולה להגיד שזה לא מצא חן בעיני, אבל לא ידעתי איך לאכול את זה. הוא שמע את ההתלבטות הפנימית הזו שלי ולחש "אני אעשה כל מה שתרצי". "תתקשר אלי בעשר וחצי בלילה" אמרתי ולא חיכיתי לתשובה שלו. 10:32 הטלפון צלצל. "איחרת" אמרתי. "אני מצטער מלכתי, השכנה שלי היתה פה, בקושי הצלחתי להעיף אותה מכאן" אמר "אין לי כוח לתירוצים, לא יהיה לך צ´אנס נוסף. לעולם אל תאחר, מובן?" לא יודעת מאיפה היה לי טון הדיבור הזה "כן מלכתי" אמר. נדלקתי על ה"מלכתי" הזה.. מגניב, לא? דיברנו כל הלילה. הוא התגלה כאיש מדליק, מצחיק, חכם מאד, עמוק מחשבה ואיש שיחה נעים בהחלט, הוא החמיא לי מאד כל הזמן. למחרת כל היום באוניברסיטה וגם בעבודה, ריחפתי. הגעתי הביתה ובדיוק כשיצאתי מהמקלחת הטלפון צלצל. שרפנו עוד לילה. ולמחרת עוד לילה. אין לי מושג על איזו אנרגיה תפקדתי. בכל מקרה, האיש הקסים אותי, אבל שיחקתי אותה קשוחה. בלילה הרביעי כבר לא החזקתי מעמד ונרדמתי. "אני רוצה לראות אותך" אמרתי לו למחרת. "זה לא כזה קל" הוא ענה "אני גר רחוק". "אתה נוהג?" שאלתי "נוהג" הוא ענה "אבל אין לי אוטו" "אם כך אין קל מזה." אמרתי "תשכור רכב וביום שישי, עשר בלילה אתה כאן, ואתה יודע שאני לא סובלת איחורים" "אני אמור לעבוד ביום שישי" הוא אמר בשקט "אז תחליף משמרת. אמרת שתעשה כל שארצה" אמרתי ושוב - לא חיכיתי לתגובה.
תמשיכי להפציץ אישה אני.
