יש לי יותר מידי רגשות אשמה.
אני אדם קצת נוראי. לא באשמתי. אך מיכן אשם? קראתי את מה שכתב למעלה. אולי יום אחד אני גם יוכל להגיע להישג כזה. יש לנו קצת במשותף. אני מנסה לחבק את הילדה הקטנה. לפעמים אני עושה את זה. ולפעמים אני עם סלט ירקות בבלנדר, בתוך הראש..וקשה לי לסלוח. יש מקום נחמד שגרתי בו תקופה. אך הייתי ילדה רעה וקילקלתי לי גם אותו, ועכשיו כבר לא נוח לי לגור בו. וכנראה אצטרך לברוח שוב. כי אני ילדה רעה ומגעילה. ככה זה עם רגשות אשמה. בלתי נשלט. ואמרה לי משהו שמעטים הדברים שבהם אני אשמה. ואני לא יכולה לפגוע בזבוב. אבל אולי בעצם אני כן, בעצם קיומי עלי קרקע, גרועה או טובה שהיא? תקווה. תקווה זה להיות בתוך עצמך ולא לרצות לצאת ממך. אני קצת במריבות עם כולם. עם הכולם שבי. כשאני בטיפול, אני מוצאת מנוח, כי המטפלת שלי מראה לי שאני לא אשמה. אך כשאני בבית אני חשה רעה ואשמה. שבת שלום. שם ים.