כואב
שוכב על המיטה. כואב כל כך. נושם בזהירות. אתה מתישב בשולי המיטה. אני מחניק גניחת כאב. אפילו התזוזה הקלה של המזרון מכאיבה. ״אתה יודע שתרגיש יותר טוב אחר כך״ אתה אומר ״אבל אני לא רוצה״ אני כמעט מתיפח ״כואב לי יותר מדי״ ״אל תהיה טפשון״ אתה אומר. עיניך שמיים צלולים של חמלה ואהבה. ״אתה בוטח בי, לא? אתה יודע שאני רוצה רק בטובתך״ אני נושם עמוק. כואבכואבכואבכואבכואב. אתה מלטף את מצחי וממתין בסבלנות. ״טוב״ אני אומר. קולי מייבב. אני שונא את הקול שלי כשאני נשבר ככה. ואז אתה מכניס אותו לחדר. מכין לו שולחן קטן לתיק עם הציוד שלו. אתה נשאר לידי. 45 דקות של יסורים. הדמעות זולגות כמעט בלי שליטה. אתה אוחז בידי כל הזמן, חוץ מכשזה מפריע לו. אבל צדקת, כמובן. אני מרגיש יותר טוב אחר כך. שוקע לתוך שינה לראשונה מכמה ימים. אתה מכסה אותי. מנשק אותי על מצחי המיוזע. כשאתם עוזבים את החדר אני שומע אותך משלם לו, עם טיפ של מאה דולר. ״תודה שבאת כל כך מהר״ אתה אומר לפיזיותרפיסט ״הוא כל כך סובל כשנתפס לו הגב״
שוכב על המיטה. כואב כל כך. נושם בזהירות. אתה מתישב בשולי המיטה. אני מחניק גניחת כאב. אפילו התזוזה הקלה של המזרון מכאיבה. ״אתה יודע שתרגיש יותר טוב אחר כך״ אתה אומר ״אבל אני לא רוצה״ אני כמעט מתיפח ״כואב לי יותר מדי״ ״אל תהיה טפשון״ אתה אומר. עיניך שמיים צלולים של חמלה ואהבה. ״אתה בוטח בי, לא? אתה יודע שאני רוצה רק בטובתך״ אני נושם עמוק. כואבכואבכואבכואבכואב. אתה מלטף את מצחי וממתין בסבלנות. ״טוב״ אני אומר. קולי מייבב. אני שונא את הקול שלי כשאני נשבר ככה. ואז אתה מכניס אותו לחדר. מכין לו שולחן קטן לתיק עם הציוד שלו. אתה נשאר לידי. 45 דקות של יסורים. הדמעות זולגות כמעט בלי שליטה. אתה אוחז בידי כל הזמן, חוץ מכשזה מפריע לו. אבל צדקת, כמובן. אני מרגיש יותר טוב אחר כך. שוקע לתוך שינה לראשונה מכמה ימים. אתה מכסה אותי. מנשק אותי על מצחי המיוזע. כשאתם עוזבים את החדר אני שומע אותך משלם לו, עם טיפ של מאה דולר. ״תודה שבאת כל כך מהר״ אתה אומר לפיזיותרפיסט ״הוא כל כך סובל כשנתפס לו הגב״