כואב..

[מיקי בת המקורית]

כואב..../images/Emo7.gif

לפני כשעה ישבה המשפחה שלי לאכול צוהריים, זאת הפעם האחרונה שאנחנו יושבים מסביב לשולחן כמשפחה אמא, אבא ושלשת ילדיהם, זהו היום היחיד בשבוע שאנחנו נפגשים לארוחה משפחתית מוזיקה לטינית ברקע, מרגישים את המתח באוויר מזוודה אחת, ושני תיקים מוכנים בחדר השינה שיבוא לאסוף אותם בערב המדף בארון ריק וכך גם שידת המגירות, הבגדים התלויים עדין שם, בטואלט כבר אין את הדאודורנט, הבושם והאפטר שייב, החדר הלך והתרוקן לאט לאט מדבריו, הכל לתוך המזוודה המוזיקה הלטינית, עוד מתנגנת ברקע שיר אהבה שיר סליחה גבר שר לאהובתו שתסלח, שתתן לו לחזור ולאהוב מחדש והוא מושך את תשומת ליבי למילים שארגיש כמה הוא כואב, כמה הוא רוצה להישאר דמעות עולות בעיני, כואבת את הכאב שלו ועוד יותר את הכאב שלי זהו יום קשה…

 

[איש המערות]

להתראות מתוק

להתראות מתוק, שמור על עצמך תן לשמיים לחבק אותך פעם ברוח, פעם בחום, אולי פעם תזכור איך אהבנו היום להתראות מתוק, שמור על עצמך תן לשמיים לכסות אותך פעם בגשם, פעם בטל, אולי פעם תחשוב אם אהבנו בכלל מתוק שלי, לא אשכח אותך הלב שלי פעם שכח פעימה בגללך להתראות מתוק, שמור על עצמך, איפה שתהיה יהיו שמיים בשבילך פעם בחושך, פעם באור אולי פעם תשכח, אולי תמיד תזכור אני יודעת שלא היה כמו שחשבנו ולא פעם אני נזכרת איך פעם אהבנו להתראות מתוק ועל חייך שמור, אולי פעם תשכח אולי פעם תחזור. מתוק שלי לא שכח אותך הלב שלי פעם שכח פעימה בגללך. ****************************************** נורית גלרון, מתוך האלבום "להתראות מתוק" מילים: מאיר גולדברג לחן: לאה שבת

 

[מיקי בת המקורית]

גרמת לי לבכות...

אך אחרי כל כך הרבה זמן, יודעת שעושה נכון זה כואב, הדמעות זולגות להן חופשי אך יודעת שאחרי יגיע סוף סוף החיוך והחופש שכל כך איחלתי לעצמי

 

[המיתבונן]

ביטוי נפלא של "אמוציות רציונאליות"

אודה על האמת, נגעו דבריך על ליבי עד מאוד, יש כאן מעין פראדוכס, "אמוציות רציונאליות", כלומר ההכרה הרציונאלית את התחושות בכל הסיטואציה הזו, שיש בה סממנים של סיום תקופה, סיום ולא הפסקה, ובתקופה שזה עתה הסתיימה היה בה גם טוב שעליו מצירים, והיה בה רע שעל העלמותו שמחים. ביטוי נפלא של המצב ואני מברך אותך עד מאוד שיהיה לך בהצלחה. כה לחי.

 

[אמריליס33]

מיקי יקרה../images/Emo142.gif

דברייך אכן יוצאים מהלב ונכנסים אל הלב, ונוגעים לי בדיוק במקום הכואב של החיבה העמוקה לעומת הרצון להיות "בעצמי". הרגע אותו תיארת הוא ללא ספק הקשה מכולם, הרגע בו ברור שזהו - התא המשפחתי כמו שהכרת אותו כבר איננו עוד, ומעתה זו מציאות חדשה. גם הידיעה שזהו הדבר הנכון לעשות לא מקלה על הכאב. נותר לי רק לשלוח לך חיבוק וירטואלי, אבל כזה שיוצא מהלב, ולומר לך שאת אישה אמיצה ונפלאה. ככזו אין ספק שהחיים יאירו לך פנים. אני איתך בליבי.

 

[מיקי בת המקורית]

זהו...

לפני מספר דקות יצא מהבית, הילדים עוזרים לו עם המזוודה והתיקים נסעו איתו כדי לעזור לאבא שלהם להתארגן (אוףףףףףףףףףףףףף כל כך כואב לי עליהם) לא יודעת עם זה טוב או רע שהם כל כך מעורים בתהליך הזה אבל... מאושרת שהגענו לשלב הזה כששנינו מודעים שהדבר הנכון לעשות הוא להיות חברים טובים כדי שהילדים בשלב זה שכל כך כואב יהיו רגועים וכמו שכתבתי הדבר שהכי רוצה שהסיום יהיה יפה כמו ההתחלה תודה לאמריליס ולמתבונן על התגובות החמות שלכם

 

[חזקוש]

התרגשתי

אבל לפחות הפרוד תרבותי ולא מכוער

 

[8534]

לך אשה יקרה

לא הייתי פה יומיים ופתאום אני קוראת על הרגשים הכואבים,עצובים שעברת .רגעים שבודאי דמיינת לא אחת, רגעים שפחדת מהם וחיכית להם כאחד. התכוננתי לכתוב לך פה ציטוט של השיר להתראות מתוק שלי . של נורית גלרון, אשר מלווה אותי בימים האחרונים ומאפשר לי לעבור בתחנות האבל והעצב . אך ראיתי שאיש המערות כבר ציטט אותו. אז כל שנשאר לי לומר לך. האמיני שמגיע לך טוב....וכך יהיה. ואם תרצי לדבר....אפילו שאני זרה...לעיתים זה יותר קל. (ואני גם במצב דומה) שלחי לי מייל ואצור אתך קשר. [email protected]

 

[מיקי בת המקורית]

תודה על תגובתך ../images/Emo141.gif

אמת, חיכיתי לרגע שבו יעזוב את הבית, כמו שפחדתי ממנו, עברתי יום קשה ויודעת שהשלבים שיבואו אחרי עד הפרידה הסופית לא תהיה קלה עוד יהיו ימים כואבים, אך אלו שלבים שעלינו לעבור כדי שבסופו של תהליך יהיה לנו חיים טובים יותר רק היום אמא שלי אמרה לי: "כשנסגרת דלת אחת שתי חלונות נפתחים" מקווה שיהיה כך...

 

[פאולה1]

נקרע לי הלב............../images/Emo151.gif

קראתי וכאבתי ואמרתי לי בליבי ש"לא נדע"........ זו נראית לי סוג של פרידה איומה דווקא בגלל הילדים אני שולחת לך את מיטב החיזוקים ושיהיו לך ימים יפים.

 

[מיקי בת המקורית]

פרידה איומה ??

ממש לא... כשחזרו הילדים אחרי שליוו את אביהם לביתו החדש, ידעתי שלא טעיתי... שזה היה נכון שהיו נוכחים ברגע העזיבה שהיו איתו במקום בו יגור ויהפוך בקרוב לביתם השני

 

[יואל4]

איזו טעות איומה...

כמה עצוב לקרוא על פרידה כ"כ מאורגנת "תרבותית"... זה אפילו אקט חינוכי. הנה אבא ואמא נפרדים, בשקט, בעדינות. אבא הולך לדרכו ואמא נשארת. תראו ילדים. תלמדו איך להתנהג... (אני ציני. למי שטרם הבין) פרידות צריכים לקרוא רק כאשר כלו כל הקיצים. כאשר לב בני הזוג קרוע ומורתח. נסיונותיהם לגשר , להתגבר על המצוקות כשלו כולם. והנה לפנינו זוג "תרבותי" so called, סועד את סעודתו האחרונה מול ילדיהם האומללים. מה יכול לעלות בדעת ילדים מסכנים אלה שרואים איך ב"תרבותיות" חרב עליהם עולמם. האם ההסבר "אבא ואמא לא אוהבים..." מתקבל? כמה האצבע קלה על ההדק. ואני בטוח שהגברת עשתה מאמצים והשתדלה, אך פשוט זה לא עבד. נו.. היא צריכה להתקדם. מחכים לה שם בחוץ. יתכן שאני נוטה לתיאור פשטני. בטוח שהכל מורכב הרבה יותר. אבל, צר לי, אני מגנה בכל תוקף את הפרידות המעושות/מאוסות האלה שהכל בהן כל כך חלק ו"מבין". קשה לי להבין את האווירה הדביקה כל כך של המגיבים/תומכים. תעבדו על עצמכם יותר. תתרכזו בבני הזוג. תתחילו מחדש. אך עם מי שאתם איתו. Love the one you with....

 

[איש המערות]

מה אתה מציע?

את ההצעה להתרכז בבני הזוג ולנסות לשקם ולהתחיל מחדש הבנתי ואני מקבל. אבל כשמגיעים למסקנה שנדרש להיפרד, מה אתה מציע לעשות? כיצד לנהוג בעת הפרידה? להיעלם? ללכת מכות? לשלוח את הילדים לסבתא? מה אתה מציע במקרה של פרידה?

 

[אמריליס33]

ומה קורה כשאי אפשר

to love the one you are with? לשבור את הכלים תרתי משמע? ללכת אחרי נטיית הלב "הקרוע והמורתח", לפרוץ בבכי לנגד עיני הילדים ולהתנהג באופן אמוציונלי? זה נראה לך יותר הגיוני ונכון? הצלחתי לאבחן את הציניות שבדבריך מיד מהפסיק הראשון, יואל4, אבל בפרידות, במיוחד כאשר מעורבים בהן ילדים - אין מקום לציניות. ציניות מעצימה את המרירות שקיימת בכל מקרה בין בני זוג שמחליטים להפרד, ויוצרת אוירה קשה, רעה, חשדנית ונוקמנית. פרידה "תרבותית" היא זו שתבדיל בין ילדים לא-מאושרים-אך-משלימים-עם-המציאות, לבין ילדים שבגיל 20 יתקשו לבנות מערכת יחסים, כי בבטן תישמר התחושה הרעה שקיבלו בבית. האמירה הזו שלך "כמה האצבע קלה על ההדק. ואני בטוח שהגברת עשתה מאמצים והשתדלה, אך פשוט זה לא עבד. נו.. היא צריכה להתקדם. מחכים לה שם בחוץ" פוגעת ומעליבה, ומי שקרא את הודעותיה של מיקי יודע בבירור שהאצבע על ההדק אינה קלה כלל וכלל, ושכל תהליך הפרידה היה מייגע, מייסר וקשה. אנשים נפרדים בכל מיני צורות, ולאו דווקא מתוך שנאה תהומית שמובילה לפרידה כמו ב"קרמר נגד קרמר". בעיני עדיפה עשרות מונים פרידה תרבותית, אותה פרידה שאתה מכנה "מעושה/מאוסה", על פני פרידה אמוציונאלית שמרוקנת את הלב מכל שארית הרגשות ואת חשבון הבנק מהמעט שעוד נותר בו.

 

[חתלטולי]

אתה שופט?

לא, רק חשבתי.......... מה שרואים מכאן, לא רואים משם. אני שומעת בעיקר את הפחד יוצא מגרונך ומגרונם של רבים וטובים שחונכו על ברכי "התא המשפחתי המקודש" וכל אופציה אחרת פסולה על הסף. מה לעשות? תתאמץ קצץ ואולי תצליח שיש אנשים שקצה נפשם בזוגיות שלהם והסיבות עימם, למה לך להתימר להיות המטיף בסף - סתם. במקום לנסות להבין שיש מקום לזוגיות אחרת, לשונות שבינינו, שאתה ואני לא חושבים ולא מרגישים באופן דומה שהילדים שלנו, שהאמונות שלנו שונות. חונכנו רובינו לחיות בזוגיות לנצח ובכל מחיר, לא הייתי רוצה להנחיל את החינוך הזה לילדיי. האם נשארים עם שותף עסקי בכל מחיר? האם נשארים חברים עם חבר בכל מחיר? לכל אלה יש מכנה משותף אחד והוא אותו קיבעון מחשבתי הנעוץ בחינוך. וכפי שהחיים עצמם הם לא לנצח, כך גם שום דבר בחיים לא אמור להיות לנצח. אני יכולה להעלות כאן רעיונות בלי סוף לגבי העתיד, אפוקליפסיים עד פנטסטיים...אז מה? כשהבאתי את ילדיי לעולם, הבטיחו לי שיהיה כאן שלום ואני האמנתי והייתי בטוחה שעד אז.........אוהו, ועוד איך יהיה כאן שלום. ובעוד 20\30 שנים, "אני מאמינה" שהנכדים שלי כבר לא יקריבו את חייהם על האדמה " הקדושה". החיים הם הערך הקדוש שיש לנו - היום.

 

[הזאתי]

ציניות שאינה במקומה

הדבר הראשון שמשך את העין בתגובתך הוא המשפט: "ואני בטוח שהגברת עשתה מאמצים והשתדלה, אך פשוט זה לא עבד." ברור מהניסוח שאתה בכלל לא בטוח. כנראה לזה אתה מתכוון כשאתה מדבר על ציניות. אני חושבת שפספסת משהו. לדעתי ה-"גברת" (רק מהמילה הזאת נודף ריח סרקסטי) באמת עשתה את כל המאמצים והשתדלה. לי זה ברור כשמש. מרגישים את זה בין השורות, בעצב, בתסכול, בייאוש שבו היא כותבת, איך היא באמת השתדלה וניסתה מכל הכוונים אבל פשוט לא הצליחה. אולי בגלל שבמקרה זה, ה-"אדון" לא שיתף פעולה, ולא עשה את כל המאמצים ולא השתדל. היתה לו את האג'נדה שלו, ולא היה נראה לו ששווה להתאמץ. וכן, גם אני מחזקת את ידייך מיקי, וגם את ידי בן זוגך (לשעבר) ששיתף אתך לפחות בכך פעולה, להקפיד לשמור על חזות נקיה ותרבותית, ולמזער את הנזק בשביל הילדים. השינוי קשה וכואב, אבל אני מאחלת לך שיום יבוא (בקרוב!) ותביני בשלימות שעשית את המעשה הנכון. שלך באהבה,

 

[רואה עתיד]

פרידה נכונה

קשה לי להבין מה מסתתר מאחורי הרעיון שלך. מיקי עשתה את כל הנדרש ממנה ואפילו הרבה מעבר בכדי לשמר את הנישואין שלה. היא אפילו הגיעה לקצה המדרגה העליונה של הרבנות וחזרה בה. חיפשה בכל זאת את היעוץ המגשר. ועכשיו כשהפרידה בכל זאת בלתי נמנעת, מה אתה מציע? אתה מחפש בכח את המלחמות? למי זה יועיל? ולמה זה טוב? אני חושב שפרידה ליד השולחן עדיפה לעין שיעור מכל חלופה אחרת.

בהצלחה לך מיקי.

 

[מיקי בת המקורית]

../images/Emo51.gif ../images/Emo140.gif

התרגשתי לקרוא את התגובות שלכם ושוב תודה

 

[מיקי בת המקורית]

אולי אתה צודק...

טעות איומה.... שלא עשיתי את הצעד הזה לפני שנים אחורה, כשידעתי בתוך תוכי שזה נגמר כבר, ובכל זאת עשיתי הכל כדי לשמור על המסגרת אבל... מצאתי ציטוט של קראל יונג המתייחס בדיוק לנושא זה "אין דבר בעל השפעה פסיכולוגית חזקה על הסביבה ובמיוחד על ילדים יותר מאשר חיי הוריהם שלא נחיו" בטוחה אני כשהכאב יעבור ונחזור כולם למסלול החיים הרגילים גם הם עצמם (ילדי) יהיו מאושרים