כואב מאוד (ארוך)
הגעתי אליכן דרך פורום פוריות. 13 שנה אני מתייסרת מכאבי תופת במחזור, סובלת מכאבים בקיום יחסים, כאבי גב, כאבים במתן שתן וכאבי אגן מטורפים לא רק בימי המחזור. 12 רופאים ראיתי (9 בארבע השנים האחרונות) ואף אחד מהם לא חשד אפילו שאולי מדובר באנדומטריוזיס. איפשהוא שם בגיל 16 אני אומרת לרופא שאני סובלת מכאבי מחזור קשים ביותר שמלווים בצמרמורות ורעד בלתי נשלט בכל חלקי הגוף. הרופא: "מחזור זה כואב, את לא היחידה..." כל החיים שמעתי מרופאים שאני מפונקת, לא מסוגלת להתמודד עם כאב שלא רק אני מקבלת מחזור בבית תמיד אמרו לי שאני עושה סיפור גדול מהמחזור. שנים רבות של סבל ושל אטימות בקרב הרופאים. היום אני משלמת את מחיר הבורות :אנדומטריוזיס בדרגה 4, כאבי אגן עזים שמונעים ממני לתפקד כמו בחורה נורמלית, מוערבות של המעי, הרקטום ושלפוחית השתן ואי פריון. יש בי הרבה כעס שאני לא יודעת איך להתמודד איתו. תמיד גרמו לי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. עברתי 3 טיפולי IUI (עם איקקלומין) בהם לא הושג הריון. מיותר לציין עד כמה קשות היו הווסתות שאחרי כל הזרעה. רק לאחרונה התברר לי שאסור היה לי לקבל איקקלומין. לפני חודשיים וחצי עברתי לפרוסקופיה בתה"ש. הוציאו את הציסטות וניסו לשקם את השחלות שהיו במצב קשה ונדבקו אחת לשניה. אחרי הניתוח שוחחרתי הביתה לנסות להשיג הריון בדרך הטבעית.(???????????) כל זאת למרות שידעו שם שאני עם אנדומטריוזיס חמור מאוד. עם מעורבות של איברים נוספים. אחרי הניתוח נאמר לי שנמצאו מאות מוקדים באזור הדוגלס ולא הצליחו לצרוב את כולם. אבל עדיין התעקשו שיש לי סיכוי להריון ספונטני. הייתי תמימה, האמנתי שאם הגעתי למרפאה היחידה בארץ לאנדומטריוזיס מן הסתם הרופאים שיושבים שם גם מבינים במחלה. שלא יתנו לי סתם לסבול מווסתות קשות אלא אם כן באמת קיים סיכוי להריון טבעי. חודשיים אחרי הניתוח וכבר יש לי 2 ציסטות בשתי השחלות בגודל של 3 ס"מ. מה גם שהניתוח לא הביא כלל להקלה בכאבים. אני עדיין סובלת. 2 ווסתות קיבלתי אחרי הניתוח בהן הייתי על סף עלפון. אני כועסת רק על עצמי. למה מיהרתי ללכת לניתוח? למה לא התייעצתי קודם עם רופא פריון? לפני מס' ימים קיבלתי זריקה להפסקת הווסת (לוקרין). הייתי במרפאת פוריות ברמת מרפא ושם אמרו לי שמכיוון שהחצוצרות פתוחות אין סיכוי שיאשרו לי IVF. הם רוצים שאעבור מס' טיפולי IUI. אמרתי לרופא שם שאני סובלת מכאבי מחזור קשים מאוד, שכל וסת היא גיהנום עבורי ושאני לא רוצה לבזבז זמן יקר על הזרעות שרוב הסיכויים שלא יועילו. לא עניין אותו במיוחד מה שאמרתי. האם עלי לדרוש IVF? מה עושים? איך משכנעים את הרופאים האטומים שאני סובלת מאוד? אשמח לכל עצה, תגובה או רעיון שיעזרו לי להתקדם הלאה בדרך הנכונה. אני מצטערת על ההשתפכות אבל אני ממש מיואשת עד שהגעתי לפורום הזה הייתי בטוחה שאני היחידה שסובלת כך.
הגעתי אליכן דרך פורום פוריות. 13 שנה אני מתייסרת מכאבי תופת במחזור, סובלת מכאבים בקיום יחסים, כאבי גב, כאבים במתן שתן וכאבי אגן מטורפים לא רק בימי המחזור. 12 רופאים ראיתי (9 בארבע השנים האחרונות) ואף אחד מהם לא חשד אפילו שאולי מדובר באנדומטריוזיס. איפשהוא שם בגיל 16 אני אומרת לרופא שאני סובלת מכאבי מחזור קשים ביותר שמלווים בצמרמורות ורעד בלתי נשלט בכל חלקי הגוף. הרופא: "מחזור זה כואב, את לא היחידה..." כל החיים שמעתי מרופאים שאני מפונקת, לא מסוגלת להתמודד עם כאב שלא רק אני מקבלת מחזור בבית תמיד אמרו לי שאני עושה סיפור גדול מהמחזור. שנים רבות של סבל ושל אטימות בקרב הרופאים. היום אני משלמת את מחיר הבורות :אנדומטריוזיס בדרגה 4, כאבי אגן עזים שמונעים ממני לתפקד כמו בחורה נורמלית, מוערבות של המעי, הרקטום ושלפוחית השתן ואי פריון. יש בי הרבה כעס שאני לא יודעת איך להתמודד איתו. תמיד גרמו לי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. עברתי 3 טיפולי IUI (עם איקקלומין) בהם לא הושג הריון. מיותר לציין עד כמה קשות היו הווסתות שאחרי כל הזרעה. רק לאחרונה התברר לי שאסור היה לי לקבל איקקלומין. לפני חודשיים וחצי עברתי לפרוסקופיה בתה"ש. הוציאו את הציסטות וניסו לשקם את השחלות שהיו במצב קשה ונדבקו אחת לשניה. אחרי הניתוח שוחחרתי הביתה לנסות להשיג הריון בדרך הטבעית.(???????????) כל זאת למרות שידעו שם שאני עם אנדומטריוזיס חמור מאוד. עם מעורבות של איברים נוספים. אחרי הניתוח נאמר לי שנמצאו מאות מוקדים באזור הדוגלס ולא הצליחו לצרוב את כולם. אבל עדיין התעקשו שיש לי סיכוי להריון ספונטני. הייתי תמימה, האמנתי שאם הגעתי למרפאה היחידה בארץ לאנדומטריוזיס מן הסתם הרופאים שיושבים שם גם מבינים במחלה. שלא יתנו לי סתם לסבול מווסתות קשות אלא אם כן באמת קיים סיכוי להריון טבעי. חודשיים אחרי הניתוח וכבר יש לי 2 ציסטות בשתי השחלות בגודל של 3 ס"מ. מה גם שהניתוח לא הביא כלל להקלה בכאבים. אני עדיין סובלת. 2 ווסתות קיבלתי אחרי הניתוח בהן הייתי על סף עלפון. אני כועסת רק על עצמי. למה מיהרתי ללכת לניתוח? למה לא התייעצתי קודם עם רופא פריון? לפני מס' ימים קיבלתי זריקה להפסקת הווסת (לוקרין). הייתי במרפאת פוריות ברמת מרפא ושם אמרו לי שמכיוון שהחצוצרות פתוחות אין סיכוי שיאשרו לי IVF. הם רוצים שאעבור מס' טיפולי IUI. אמרתי לרופא שם שאני סובלת מכאבי מחזור קשים מאוד, שכל וסת היא גיהנום עבורי ושאני לא רוצה לבזבז זמן יקר על הזרעות שרוב הסיכויים שלא יועילו. לא עניין אותו במיוחד מה שאמרתי. האם עלי לדרוש IVF? מה עושים? איך משכנעים את הרופאים האטומים שאני סובלת מאוד? אשמח לכל עצה, תגובה או רעיון שיעזרו לי להתקדם הלאה בדרך הנכונה. אני מצטערת על ההשתפכות אבל אני ממש מיואשת עד שהגעתי לפורום הזה הייתי בטוחה שאני היחידה שסובלת כך.
