כואב לי בלב...

[MeWithoutU]

כואב לי בלב...

אמא שלי ניפטרה מטרשת נפוצה... קראתי על המחלה...וזאת לא מחלה שמתים ממנה...רק אם הטיפול לא טוב אפשר למות... או רק מקרים ממש בודדים קורה שמתים מזה... והיא סבלה מזה כמה שנים... לצערי הרפואה בארגנטינה ממש חרא...ככה שהם בכלל לא ידעו איך מטפלים בזה... כשבאנו לארץ היה מאוחר מדי... יום אחד היא התמוטטה...שלחו אותה לבית חולים ואחרי 3 ימים היא נפטרה! ואני לא יכולה להיתמודד עם העובדה שהיא מתה כי הרופאים היו אידיוטים!וכי היה מאוחר מדי... אם היו מטפלים בה קודם רופאים טובים יותר היא יכלה לחיות עכשיו...להיות כאן לידי... אני לא יודעת אם מה שהרג אותה היה חוסר הטיפול הטוב שהיא הייתה צריכה לקבל באמת או פשוט המחלה הפכה לקטלנית... אבל כנראה שאני אחייה עם התשובה הזאת בלי תשובה לעולמים... אני לא יכולה לסבול את המחשבה הזאתי בראש שלי... אמא שלי יכלה להיות פה עכשיו...מחבקת אותי...מייעצת לי...מדברת איתי...צוחקת איתי...אבל היא לא כאן! לא עוד...

מגיל 7 אני בלעדיה... בלי מישהי שתדבר איתי על אהבה...תסביר לי על בנים...על מחזור...יחסי מין...חתונה... פשוט כלום...הכול צריך לילמוד לבד... בלי מישהי שתראה לי את הדרך או לפחות תהיה שם לצידי... מישהי שתשמש לי מודל לחיקוי...

אני פה...והיא שם...

אני כל כך צריכה אותה... הלב שלי נשבר... עוד חודש 11 שנים בלעדיה... איך הזמן עובר...ותמיד נשאר אותו כאב! אותו געגוע שנמשך תמיד...

 

[cate71]

מאמי תהיה חזקה....

אני מכירה את ההרגשה..הזאתתת יש לי חברה מאוד קרובה שגם אמא שלה ז''ל נפטרה לפני 5שנים בערך כשהיא היתה בת 12 ואני יודעת איך זה לא ל"חיות בלי אמא"..למרותת שאמא שלי כאן איתי.....אני היתי כמו האמא הקטנה שלה..היתי כל הזמן איתה היא לא עזבה אותי לשניה..היא ספרה לי את כל הסודות שלה.....בקשה ממני לתת לה עצות ותשובות לשאלות שונות[ היא גדולה ממני בשנה]....היא כל הזמן שאלה אותי שאלות על נושאים שהזכרת....היא פשוט היתי כמו ה"בת" שלי!!!!! אזזזזז מאמי תהיה חזקה..אני יודעת שזה מאוד כואב...... תמיד איתך קייטוש

 

[פרח75]

כל כך מבינה אותך...

הזמן לא מרפא. הוא רק משנה את צורת ההתמודדות. הגעגוע תמיד קיים ותוקף בגלים. אבל אנחנו כאן, שורדות, ותומכות זו בזו. תמשיכי לכתוב, להביע את הכאב, להיעזר באנשים בפורום ומחוצה לו ולקבל תמיכה. ואל תשכחי שאמא שלך אהבה אותך...

 

[S u n n y 1]

היי מתוקה

תשמעי אמא שלי נפטרה גם היא מטרשת נפוצה. אני יכולה להגיד לך שהיא קיבלה את הטיפול הכי טוב שהרפואה בארץ העמידה, אבא שלי אפילו הטיס רופאים מחו"ל שיבדקו אותה, ניסה רפואה לא קונבנציונלית [דבר שלא היה מקובל עדיין בארץ בשנות השמונים כמו היום], ואפילו הסכים לנסות תרופה נסיונית [שלימים אושרה כתרופה לטיפול במחלה] ובעדיין כל זאת ועוד לא מנע את העובדה שהיא הייתה חולה במשך 8 שנים, שאת רובן העבירה בביתי חולים, ולבסוף גם נפטרה.אולי התחושה ש"יכולתי לעשות יותר" היא חלק בלתי נפרד מהאובדן והאבל אבל אנחנו בסך הכל בני אדם, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו באותו רגע נתון.

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo201.gif

"בלי מישהי שתדבר איתי על אהבה...תסביר לי על בנים...על מחזור...יחסי מין...חתונה... פשוט כלום...הכול צריך לילמוד לבד... בלי מישהי שתראה לי את הדרך או לפחות תהיה שם לצידי... מישהי שתשמש לי מודל לחיקוי..."

בלי הרבה מילים.. מצטערת...

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo201.gif