כואבת וחסרת אונים

[דניאלנה]

כואבת וחסרת אונים

היי,
אני נשואה ארבע שנים בת 29 עם שני ילדים קטנים ומדהימים , אין לי הורים אך יש לי שני ילדים מקסימים , העניין שאני ממורמרת עם בעלי , אני לא יודעת מה לעשות ? את כל התסכולים מוציא עליי , מאשים אותי בכל דבר אפשרי , יורד עליי אומר שאני אמא רעה שלמעשה את כל חיי אני מקדישה לילדים על חשבוני גם כדי שהוא יוכל לפתח את עצמו ... אומר שאני תיק בשבילו שאני טיפשה , לא יצא ממני כלום , עושה רושם טוב ואז אנשים מתרחקים ממני, בהיריונות היה מרביץ מדי פעם .... עד שבתקופה האחרונה התחיל להרביץ יותר ואתמול התכוננתי לריאיון עבודה כי אני לא עובדת ובמקום לעודד אותי והכניס בי אנרגייה הוא כעס שבגללי הוא אכל משהו קטן לפני הבדיקת דם והתחיל להרביץ לי העיף אותי על המיטה נתן לי בוקסים דפק לי את הראש בקיר משך אותי מהמיטה בעט בי סטר לי ועוד... כמובן שתוך כדי ירד עליי ואמר שהרסתי לו את החיים ואני עונש מאלוהים , זה היה שעתיים לפני הריאיון הייתי כולי אדומה וחבולה , החלטתי להודיע שלא אגיע לריאיון ואכן הודעתי ודחיתי אותו ליום רביעי , הוא שמע את זה ונתן לי עוד מכות והכריח אותי ללכת ואז נעל אותי בחדר לכמה דקות . ברחתי מהבית ביקשתי שיעזוב את הבית והוא הסכים , אחכ הלכתי להביא את הילדים וכשחזרתי הוא היה בבית וזה בכלל לא הפריע לו שהרביץ לי לא חשב להתנצל אפילו חשב שאכין לו אוכל...התנהג כאילו הכל כרגיל....יצא לפגישה אני נשארתי עם הילדים כאשר הכתף והגוף כואב בנוסף אני עם שפעת ...
הוא לקח לי את הכרטיס אשראי כי תמיד מאשים אותי שאני בזבזנית בזמן שאני כלום לא מוציאה על עצמי מפחד.... קניתי לאמא שלו מתנה והוא רק ירד על המתנ ואמר שאני כפויית טובה וקמצהית בזמן שהיא מוציאה עליי הרבה ... כשהבאתי לה את המתנ היא בכתה מאושר מעצם המחשבה וההשקעה במתנה המכתב ואמרה שזו המתנה הטובה שקיבלה מעולם....והוא גמגם...
אין לי עם מי לדבר את מי לשתף לדבר עם האחים שלי אני לא רוצה ...מה גם שתמיד בעלי מפחיד אותי שאם אספר אז הוא אכעס חברים אין לי כל כך ואני גם מתביישת..הורים אין לי.....
הוא מחליט הכל בשבילי ...
אני בעבודה מגבה אותו הוא החליט להיות עצמאי ואני תנכתי בו מהתחלה גם אם הפסדנו כסף ולא היתה הכנסה והשעות מחוץ לבית התסכול שיצא ממנו עליי .... האשמות שבגללי העסקת לא מצליח..... למרות שמאוד השתדלתי אני מכינה לו אוכל חם מטפלת בילדים במסירות דואגת לבית רק אני כמה בלילות לילדים....ועדיין מקטר שאני חא עושה כלום ואני מלוכלכת והוא לא צריך שאבשל לו מצידו לאכול במקדונלדס..
זה מדהים שכל דבר אני אשמה...
ולעומת זאת הוא מאוד אוהב אותי , ליד אנשים הוא מפרגן לי , יודע גם לתת מילים טובות לפעמים....אוהב את הסקס איתי ומפנק במיטה ואני באמת יודעת שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו...אם יש לי בעייה רפואית הוא דואג לי....ועוד......
הוא חייב תמיד לדעת אחפה אני נמצאת ומאוד קנאי....
אני אוהבת אותו...
אני לא יודעת מה לעשות ? אני כלואה לא באמת מאושרת , לא מפתחת את עצמי ויכולה להיות אני , ולא יודעת מי אני ומהם רצונותיי , מפחדת לומר מה מרגישה באמת ולהביע דעות...הוא מבטל אותי.
אני יושבת עכשיו לבד ולא יודעת מה לעשות....
אני רוצה לקבל פינוק שיהיה מישהו שיעריץ אותי ויחבק אותי שיעזור בבית ויהיה לבבי יותר שיקבל אותי כמו שאני.
אך מה יהיה עם הילדים? איך אעבור את זה לבד?
אין מצב שאפנה לרווחה או משהו ציבורי...
האם אוכל לנהל מערכת יחסים חדשה?
אני בחורה מאוד יפה חייכנית ונעימה מאוד. תמיד אומרים לבעלי כשאני איתו אנשים מכובדים מהמקצוע שאני משהו מיוחד והוא צריך להודות שיש לו מישהי כמוני ....
מתחילים איתי הרבה ברחוב.....
בא לי לנשום ......
אך בטח אני עוד מעט יתקרר ויחזור להיות בסדר עד הפעם הבאה....
מה אתם חושבים?

 

[מ י ס ט ר גונס]

יש לו דרך מוזרה להביע את אהבתו....

אחרי כל מה שכתבת בפתיח לא הצלחתי להבין איך את כותבת שהוא אוהב אותך ואת אותו.
&nbsp
מדובר באדם אלים שברור שלא מכבד אותך !
&nbsp
למרות שכתבת שאת לא רוצה לפנות לרווחה לדעתי את חייבת ייעוץ מקצועי כדי לצאת מהמצב שבו את נמצאת.
&nbsp
אסור לך להמשיך לחיות ככה, זה לא מקום לגדל בו ילדים...
&nbsp
מבין שאין לך הורים וכנראה שאין לך גב כלכלי
את צריכה לתכנן את צעדיך ולהביא אותך ואת הילדים למקום טוב יותר
&nbsp
את צעירה וכל החיים לפניך
זה לא הולך להיות קל אבל יחסית למצב הנוכחי אני מאמין שתוכלי להגיע למקומות טובים יותר וגם למצוא זוגיות בה יכבדו אותך
&nbsp
&nbsp

 

[דניאלנה]

שכחתי לציין

שאני מרגישה כלואה בבית....
מפחדת שאף אחד לא ירצה אותי וזו בעקבות דברים שהוא אומר לי שמי ירצה אותי....
שקר החן ואבל היופי כך הוא טוען....
אולי אני באמת לא בסדר???
אם הוא אומר משהו שלא נראה לי ואני מביעה התנגדות הוא לא מרפה ולא ירפה גם אם אתקן את עצמי עדיין הוא יכעס שחשבתי אחרת....
חושה שאני טיפשה כי אין לי מקצוע..... ואומר שבאף מקום עבודה לא יקבלו אותי ...
למרות שעבדתי במקומות ואף קיבלתי קידום לניהול והצטיינות וגם כשעבדתי איתו אמרו לו שבלעדיי לא היה מצליח ואם הוא מאשר היו חוטפים אותי לעבוד אצלם..
אך הטענה שזהו רושם ראשוני ולא יעבוד... יגלו מהר מאוד שאני רעה...
אין לי מילה לעיתים הוא מאפשר לי ואף מפרגן וזה בעצם נותן לי את מעט הכוח כדי להמשיך אך עם הזמן אני נגמרת...
מרגישה שאני נהיית חולה פיזית....
כלפיי חוץ אנחנו נראים זוג מדהים....
אני בן אדם מאוד מאוד חזק שכלפיי חוץ אני מושכת והרבה רוצים את קרבתי כי אני עגולה וחברותית חמה מפרגנת עם נתינה והייתי רוצה מישהו כמוני...
יש לי הרבה חפצים שאני רוצה לתרום אך הוא אומר מה את קוטפת כסף מהעצים ואלו דברים שלא ישתמש וגם אנחנו מבוססים כלכלית יש לנו בית שתי מכוניות מספיק כסף....
מישהי בפייסבוק הביעה מצוקה שהיא חד הורית עם ילדים והיא אוספת כסף חמישים שקלים כדי שלילדים שלה יהיה אוכל....
ישר חשבתי שיש לי מלא דברים לתת לה , אך ישר חשבתי שהוא לא יסכים לי ויצרח עליי ולא יעזוב אותי יומיים ואף יזכור לכל החיים ויזכיר לי שרציתי לתרום בזמן שמי היה עוזר לי אם הייתי צריכה ? .... טוב אז אמרתי לפחות אתרום 50 ₪ ואז סיפרתי לו וגם התחיל לצרוח.... ועשה את אותו סיפור....בזמן שהוא יכול סתם לקנות קפה וכריך ב50 ₪ ....
כל דבר שהוא מתעצבן אז הוא לא שוכח וגם לוקח לו מלא זמן להרגע עד הדבר הבא.
אומר שכל הנשים של חבריו קרייריסטיות עם תארים ואני אפסית לא עושה כלום.... רק שוכח שאם לא אני הוא לא היה מצליח לפתח עסק מצליח...:
וגם זו בושה שאמי אוהבת את ילדיי ואת הביית ורוצה לעבוד כרגע חצי משרה כדי לגדל אותם באושר? אם אני מאושרת מזה ולילדים טוב וגם לו זה במקום מסויים נוח....? אז מה איכפת לו?
אני כן רוצה לפתח את עצמי אך נכון לעכשיו חשוב לי להיות עם הילדים כי הם ממש קטנים מתחת לגיל שלוש....
אין לנו הרבה בייביסיטר והוא גם מתעצבן שאני מביאה מנקה כי אני צריכה לנקות וחבל על הכסף למרות שהבית מתבלגן בשנייה מהילדים והוא לא מבין את זה....
פעם אחת סך הכל יצא לו להשאר עם הילדים שעתיים בערב כי היה לי תור בקופת חולים וכשחזרתי הביתה הבית היה הפוך הילדים לא מקולחים אפילו לא במיטה והטענה היתה שהם התגעגעו אליי ...זה הרגיז...
אתם יודעים חש עוד כל כך הרבה שאתם לא מבינים .....
הוא הרבה יוצא ומבלה ועצמאי וישן אצל חברים צדי פעם , היה בחול עם חברים , יוצא בערבים חוגים לימודים סדנאות ועוד...
ועל זה הוא אומר שאני כולאת... למה כי אם מדי פעם אני אומרת שאני צריכה עזרה ומבקשת שלא ייצאש אז אומר הנה את עושה לי את המוות ואת רואה שאת אישה כולאת ? ואני אומרת לו אני כל הזמן מפרגנת לך אני קצת עייפה וצריכה את העזרה שלך.... והוא בשלו.

 

[V i n a]

חשוב לי שתקראי עד הסוף.

את כותבת פוסט על בעל שמכה אותך, מבודד אותך, משפיל אותך ורוצח את ההערכה העצמית שלך.
את מספרת על המכות הנוראיות שאת מקבלת בצורה יבשה, כמעט מנותקת, ומסיימת ב- "תיכף אתקרר והכל יחזור להיות בסדר".
זה משפט מזעזע בעיניי.

את המקרה הקלאסי של אישה מוכה.
אישה שאיבדה את הכח להתנגד, את הכח להילחם.. אישה שאולפה להאמין שאין בה שום ערך.

בואי ואגלה לך מספר עובדות על גברים מתעללים וגם על הקורבנות שלהם.

*הכלי החשוב ביותר שיש למתעלל הוא בידוד.
המתעלל מבודד את הקורבן שלו מכל מעגל תמיכה אפשרי (משפחה, חברים, שכנים וכ'ו).
הסיבה לבידוד היא יכולת שליטה מלאה והאפשרות לבצע שטיפות מוח ללא אנשים מהצד שיעירו את תשומת לב הקורבן
לכך שמשהו לא בסדר ושלא כך נראית אהבה.

*המתעלל בדרך כלל גם ימנע מהקורבן גישה לכסף או גישה חופשית לטלפון, עוד סוג של בידוד וביסוס שליטה מוחלטת.

*המתעלל חייב לדעת איפה הקורבן בכל זמן נתון, עם מי היא מדברת, על מה היא מדברת והוא בד"כ קנאי אובססיבי.
*המתעלל יעשה כל מה שביכולתו על מנת לגרום לקורבן להאמין שאף אחד לא ירצה בה, שהיא לא שווה כלום, שהיא אפס.
*המתעלל יתאמץ לגרום לקורבן להרגיש שהוא היחיד שאי פעם יאהב אותה, שהוא היחיד בעולם שאכפת לו ממנה.
*המתעלל יניח עלייך את ידיו, ישתמש בכוחו הפיזי כדי להכניעך וגם ישתמש במגוון של תירוצים שנועדו לגרום לך להרגיש אשמה.

"אם לא היית מביאה אותי למצב הזה, זה לא היה קורה".
"את יודעת בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ כדי לגרום לי להתנהג ככה".
"אם רק היית מקשיבה לי, כל זה יכול היה להימנע".
"גם את מתעללת בי, את לא קורבן".

*המתעלל חי בפחד מתמיד שהקורבן תעזוב אותו, ולכן ינסה להביא אותה למצב שהיא מאמינה בלב שלם שאין לה לאן לברוח.
הוא יביא אותה למצב שהיא מאמינה שאיש לא יאהב אותה מלבדו ושהחיים האלה מגיעים לה באיזשהו מקום.
הוא יביא אותה למצב שהיא תשכח מי היא ומה ערך חייה, ובכך הוא מחזק את האפשרות שהיא לעולם לא תעז לעזוב.

לגבי הקורבן..

*הקורבן מגיעה, בד"כ, ממקומות נמוכים.
*לעיתים קרובות הקורבן היא אישה שכבר חוותה התעללות בחייה בשלבים מוקדמים יותר.
*הקורבן תמיד תנסה לרצות (מלשון ריצוי) את המתעלל כדי לקבל ממנו פירורים של תשומת לב חיובית.
*עם הזמן, הקורבן תאבד את מעגל התמיכה שלה ותמצא את עצמה בודדה במערכה מול המתעלל שלה, חפה ממקורות עזרה חיצוניים.

*הקורבן תמצא דרכים להאשים את עצמה במתרחש, היא תנסה להתנגד אך המתעלל יכה ממנה את רוח הלחימה עד שיגמור אותה.
*לבסוף הקורבן תמצא את עצמה מתרצת (גם אם זה בינה לבין עצמה) את התנהגות המתעלל שלה ואף תמציא לה צידוקים.
*הקורבן תתרפק על זמנים טובים מהעבר או על הרגעים בהם המתעלל שלה רגוע ונחמד.

"הוא לא תמיד ככה."
"כשהוא לא עצבני הוא הגבר הכי מקסים שיש".
"לפעמים אני מביאה אותו לאיבוד שליטה"
"כולם מכבדים אותו ורוצים בחברתו"
"אני אוהבת אותו"

ולא פחות חשוב - מה לגבי הילדים של הקורבן והמתעלל?

ילדים שגדלים בבית אלים ורואים את אימא שלהם מוכה ומושפלת, מפתחים המון תסביכים משלהם.
*יש להם הרבה יותר סיכויים להיות ילדים בעייתיים בביה"ס.
*יש להם הרבה יותר סיכויים להיות ילדים עם בעיות חברתיות.
*יש להם הרבה יותר סיכויים להשתמש בסמים.
*יש להם הרבה יותר סיכויים להיכנס להריונות מוקדמים מאוד.
*יש להם הרבה יותר סיכויים להפוך לאנשים אלימים או כאלה שיקבלו אלימות על עצמם כשיגדלו.

אם אין בך כוחות להילחם בשביל עצמך, עשי זאת בשביל הילדים שלך.
את כרגע משנה את מי שהם אמורים להיות כאנשים בוגרים לעתיד, את מעוותת את התפיסה שלהם.

הזמן המסוכן ביותר במערכות יחסים מתעללות הוא הזמן שבו הקורבן מנסה להתנתק ולעזוב את המתעלל.
זה השלב בו המתעלל מרגיש שהנה עוד רגע הוא מאבד שליטה, וזה הזמן בו הרבה מהפציעות הרציניות ואפילו מקרי מוות מתרחשים.

יש דרך לא נכונה לעזוב, ויש דרך נכונה לעזוב.
את מוכרחה להתייעץ עם גורמי רווחה ולתכנן את העזיבה שלך בצורה הבטוחה ביותר.
נכון שאין לך הורים, אך לא חסרים מקורות עזרה לנשים במצב שלך, את רק צריכה לאזור אומץ ולהאמין שמגיע לך יותר.
שלילדים שלך מגיע יותר.

בשלב כלשהו אם תחליטי לעזוב, לאחר שהדברים יירגעו, אני ממליצה לך בחום להשקיע בעצמך טיפול פסיכולוגי רציני וארוך טווח.
את חייבת לשאול את עצמך מה קרה לך בעבר שגרם לך להאמין שזה בסדר, שגרם לך לקבל התנהגות שכזו מבן זוגך.
כך גם תוכלי למנוע מצב שבו תמצאי את עצמך שוב במערכת יחסים מהסוג הזה עם גבר אחר.

מאחלת לך את הכח להילחם על עצמך ועל ילדייך.

 

[V i n a]

אגב, קבלי את הדוגמה הכי טובה

לכך שאת המקרה הקלאסי..

.."אני באמת יודעת שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו...אם יש לי בעייה רפואית הוא דואג לי."

אמרה האישה שמקבלת "קצת" מכות בזמן שהיא בהריון, ומקבלת הרבה מכות כשהיא עם שפעת.

את מוכרחה להתעורר.

 

[דניאלנה]

תודה על התגובה

היי התגובה נותנת להרגיש הזדהות ובאמת עברתי דברים מאוד קשים בחיים שגם על זה הוא דורך שאם הוא לא היה אז הייתי מתה ואני חייבת לו את חיי....
יש לי קרוב שמטפל בנשים אך אני חוששת לגשת אליו כי אני מפחדת לעשות צעד כזה......
אני מתביישת.....
האם באמת אוכל לצאת מהמעגל הזה?
אני אתכנן זה בטוח....
מבחינה כלכלית אני מסודרת אז אוכל להשאר בבית... רק צריך לראות מה יהיה איתו.... שיעוף ממני...
ואני מקווה להתאושש מהר כי עברתי הרבה דברים קשים בחיי כך שגם את זה אעבור...
רק אין לי כוח לסביבה כל מי שסביבי נמצא בזוגיות ותמיד מהצד זה נראה שגרושים הם ממורמרים ולא יציבים.
וכן אני רוצה שיהיה לידי האחד שיוכל לתת לי חיבוק אמיתי שישקשיב לי באמת שאם אני בוכה יראה הזדהות....
האם זה אפשרי שיהיה לי עוד גבר בחיי???
אתם מכירים מקרים דומים לאלה ???

 

[רואה 6 6]

את בסכנת חיים ואת דואגת לזוגיות?!

תגידי,איך תיהיה זוגיות אחרת אם לא תיהיי בחיים?חוטפת מכות בהריון ושותקת...!!
אם לא תקחי את הילדים ותעופי משם סיכוי שלא תישאר להם אמא.כזה אבא את רוצה שיישאר להם?
את יודעת מי אלו שלקחו עצמן בידיים? אלו שהבינו פתאום שתוחלת החיים שלהן הופכת קצרה מדי.

 

[דניאלנה]

את/ה כל כך צודקת

אני עייפה ואני לא מבינה למה .... אני מרזה ואני לא מבינה למה...
אני חולה הרבה ולא מבינה ולמה.....
אך עכשיו אני באמת מתחילה להשלים עם המציאות ולראות אותה כפי שהיא למרות שנורא קשה.....
אני מרגישה בחלום.... גם על זה הוא היה אומר שאני דרמטית ומסלפת את המציאות.... הייתכן שאני מסלפת ואולי מגזימה?

 

[Another Girl]

הגעת לכאן כדי לקבל אמפתיה, או כדי להבין מה לעשות

עם עצמך?
&nbsp
כי את הראשון - קיבלת. אבל מה שצריך להעסיק אותך עכשיו וברגע זה זה דווקא הנושא השני. ולצערי לפי איך שאת מתנסחת לא נראה שבאמת התעוררת על עצמך. אני מסיקה את זה מהשאלה שחתמה את ההודעה שלך. אם יש לך ספקות לגבי עצמך והפרשנות שלך את המצב, הדרך עוד ארוכה. ואם יש לך ספק: גם את וגם שני הילדים שלך בסכנת חיים מיידית. בלי הגזמה, בלי סילוף.
&nbsp
עשי טובה ובתור צעד ראשוני ולא מחייב צרי קשר טלפוני בהקדם האפשרי עם איגוד מרכזי הסיוע ב-1202. יש להם גם ניסיון עם מקרים מהסוג הזה, והם יוכלו לתת לך עצה טובה לגבי מה הלאה. כי גם אם תחליטי לעשות מעשה, את לא יכולה בשום אופן לפעול כרגע על דעת עצמך ("אוכל להישאר בבית ורק שהוא יעוף ממני"... אלוהים אדירים. לא, פשוט לא. ההודעה של V i n a מסבירה למה).
&nbsp

 

[אמרלדה]

"הייתכן שאני מסלפת ואולי מגזימה"? תגידי, מה את רוצה?

תגדירי "מגזימה". מגזימה זה אומר שרק פעם אחת קיבלת ממנו איזה שתי מכות מסכנות?
&nbsp
אז גם אם את מגזימה את צריכה לפרק את החבילה.
&nbsp
אבל ! שימי לב: כל מה שכתבו לך, ועדיין את שואלת אם את מגזימה. כל מי שענה לך, כבר היה קם והולך לפני עידן ועידנים.
השאלה שלך מוכיחה שאת במקום אחר לגמרי מאתנו, או במקום אחר לגמרי מכפי שהיית רוצה. אז אין לי דרך לשכנע אותך
חוץ מאשר להגיד לך כך:
&nbsp
1. את בסכנה. את לא מגזימה, את ממעיטה.
2. שינוי מהסוג שאת צריכה לעשות מחייב - מחייב! - מערכת תמיכה. את לא יכולה ולא תוכלי לבד.
3. מערכת תמיכה כדי שתחזק אותך ותעזור לך באמת צריכה לבוא משני כיוונים.
א.: הרווחה. כן, אני יודעת, את לא רוצה. אבל את חייבת. המערכת המקצועית יודעת מה לעשות, איך לעשות, איך לבדוק, איך למדוד, היא יודעת לאן את יכולה ללכת, היא יודעת לאן את יכולה לעבור, והיא תעביר אותך, היא תעזור לך ללמוד מקצוע ולהתחזק מכל הבחינות. היא תעזור לך לדעת שאת לא מסלפת ולא מגזימה ולא לא בסדר, ולא כל מה שהוא אומר. את חייבת את מוסדות הרווחה. זה יכול להיות להיות כל אופציה שהוזכרה כאן למעלה או אופציה אחרת שקל לך למצוא.
4. מערכת התמיכה השנייה שאת צריכה, במקביל, לא אחרי, היא המשפחתית. האחים שלך. כן, אני זוכרת שאת לא רוצה. אבל שוב, את חייבת. מערכות הרווחה פועלות לאט. מה שאת צריכה הוא תמיכה ועזרה מהירה, אם אפשר איזשהו סוג של הגנה, אם אי אפשר - מישהו שידבר אתך בטלפון כל יום ויבדוק מה שלומך. אין לך ברירה. פני אל האחים שלך, קבעי אתם בבית קפה, תספרי להם ביחד.
5. הכי חשוב: ממה את מתביישת? גנבת? אנסת? רצחת מישהו? רימית מישהו? איפה את חיה שאת מתביישת מכך שהגבר שלך מרביץ לך? שהוא יתבייש!
6. חמודה, את חייבת לזוז. זוזי. זוזי, ובואי לספר לנו כאן מה עשית ואיך התקדמת. אני מחכה לך פה.

 

[דניאלנה]

היי לכולם

תודה על התגובות .....
פניתי למוקד והציעו לי לבוא לפגישה ואני עדיין שוקלת זאת....
אחהצ התקשרו אליי להציע לי עבודה ומחר יש לי ריאיון עבודה ובעלי הגיע הביתה וביקשתי ממנו שהוא יקח את הילדים בבוקר לגן כדי שאוכל להספיק לריאיון ואז הוא אמר שהוא לא יכול כי יש לו פגישה חשובה ... עכשיו הפגישה החשובה היא בשעה מאוחרת כך שיספיק אך הוא אומר שהוא יהיה בלחץ ובשביל זה יש לי אוטו כדי שאוכל לקחת אותם... אומר מצידי תבטלי את הריאיון עבודה..... אמר למה ביטלת את הריאיון אתמול שהיה ממש חשוב וממש כעס על כך אז השבתי לו מפני שהרבצת לי והוא אמר שזה תרוץ... ואפילו לא מצטער שהרביץ לי כי הוא טוען שאני מתעללת בו נפשית והרסתי לו את החיים ואם היה עם מישהי אחרת היה יותר מצליח.... שאני כל הזמן מציקה לו ושאני חולה ומספרת לעצמי סיפורים ומסלפת ושהוא לא מאמין לי ולא בוטח בי...
היו עוד דברים מכוערים והוא דיבר עם אביו שהוא רוצה שנתגרש וסיפרתי לאביו שהוא מרביץ לי אז הוא שאל למה ? ואני אמרתי ומה זה חשוב למה ? וזה לא רק זה.... הוא עושה עוד המון דברים... ואז כרגיל הוא אוהב אותך רוצה לפרנס אתכם בכבוד תביני הוא בלחץ מהעבודה אתם אוהבים מאוד ....
ואני השבתי.. תמיד יש סיבה למה הוא מתנהג כך.
איך שאתם כותבים זה מרגיש שאולי אתם מגזימים? אולי אני הלא בסדר ושסתם ממציאה סיפורים או שמעצימה ומביאה לקצה....
בכל אופן נראה לי שחפרתי לכם מספיק.....

 

[אמרלדה]

אז את עושה ככה:

1. לוקחת את הילדים לגן מוקדם במיוחד. ברגע שהגן נפתח. ואם זה יגרום לך לאחר לראיון,
תתקשרי אליהם ותאמרי שאת מאחרת (אם זה יותר מרבע שעה) בגלל משהו לא צפוי.
&nbsp
2. מה זה "אני שוקלת זאת"? סליחה, אבל מה עשינו פה, את ואנחנו, כל היום? שיחקנו?
מה יש לך לשקול לעזאזל? איך אמרה לך החובטת? תזיזי את התחת.
&nbsp
3. מספיק לספר לנו עליו, מה הוא אמר, מה הוא עשה, וכמה שאבא שלו אמר שאתם אוהבים.
לא לאבא שלו את צריכה לספר, אלא לאחייך. בכל אופן, חפרת לנו מספיק עליו. אנחנו לא צריכים
לשמוע יותר כלום כדי לדעת שאת צריכה לעוף משם. מה שלא חפרת לנו מספיק, זה מה
את עושה עם זה. זה מה שצריך לשמוע ממך עכשיו. מיד אחרי הראיון רוצי למוקד ותפסיקי
לשקול. ותחזרי לספר, אנחנו פה.

 

[אמרלדה]

אגב, עשי כל מה שאת יכולה כדי להגיע לראיון הזה.

תהפכי עולמות. תתקשרי לחברה או שכנה בשבע בבוקר ותבקשי עזרה, בלי שהוא ישמע.
&nbsp
כי הא"ב בעזיבת הבית בצורה מסודרת היא למצוא עבודה. גם אם יש לך כסף. זה בעיקר
כדי לצאת מהבית, למצוא חברים, להיות בחברת אנשים ולהתחיל להאמין בעצמך ולבנות
את עצמך מחדש, במקום להקשיב לו. עבודה - חובה.

 

[חובטת שטיחים]

גם אם את מגזימה "רק" ב-50%

ה-50% הנותרים מספיק גרועים בשביל שתתחילי להזיז את התחת (סליחה על ההתבטאות) ולהוציא את עצמך ואת הילדים שלך מהמקום הזה.

 

[סערה קטנה]

את ממש לא מגזימה.

לא טוב לך ואת לא צריכה להיות שם, הגוף שלך אומר לך שלא טוב לך באלפי דרכים שונות, את עייפה כל הזמן, את מרזה, את חולה, הגוף שלך אומר לך ללכת משם ואת לא מקשיבה לו. את לא צריכה להשלים עם המציאות, את צריכה לברוח משם. קחי את עצמך ואת הילדים ולכי לאחד האחים שלך.
ואל תחזרי !!!
כי בפעם הבאה שאת תחזרי את לא תוכלי לצאת משם ואת תהיי תקועה שם לכל שארית החיים שלך
זה מה שאת רוצה?
בעלך לא אוהב אותך, הוא אוהב בעיקר את עצמו, לא רואה אותך או מה שאת צריכה. ואגב, התירוצים שהוא נותן לך שהוא הולך לישון אצל חברים ולנסוע לחו"ל? איזה מן בן אדם נשוי הולך לישון אצל חברים כשיש לו מיטה חמה ואישה בבית? תחשבי על זה שיש מצב שהוא בוגד בך, אני מבינה שזה קשה לעזוב, אבל קחי את עצמך ועופי משם ותפסיקי להתנתק מעצמך ולנסות לקבל את המצב, זה לא מועיל לכלום.

 

[מריוס זכריה]

תגובה מדהימה. באמת.

אני באמת מקווה שיהיה לה טוויסט בראש והיא תעשה שינוי.

 

[V i n a]

אין לי ספק שהיא לא תעשה שום דבר.

לפי התגובות שלה זה די ברור שהיא הבינה בערך 12% ממה שנאמר לה כאן.
נו שוין

 

[תמרה 448]

פני דחוף לעזרה

את יכולה לפנות למשטרה או ללשכת הרווחה באיזור מגורייך. אפשרות נוספת לפנות למוקד העירוני, יעבירו אותך לעובדת סוציאלית.
את באמת חייבת סיוע, זה הרבה יותר ממה שאפשר לתת בתגובה בפורום. לפחות תפעלי למען הילדים, אם לא למען עצמך. דברי אפילו עם מוקד חירום טלפוני כמו ער"ן שינחו אותך, רק אל תשמרי לעצמך את הסבל הזה.
בהצלחה יקירה.

 

[שילה1]

גשי מיד למשטרה,הגישי תלונ הוקחי על כך אישור.

בקשיע שידאגו לך ולילדים למקלט במקלט לנשים מוכות.
שם יעזרו לך להוציא ו-כדי לשא יתקרב אלייך.משם-ויצ"ו או נעמ"ת-כדי להתחיל הליך גירושין.
בעלך איש אלים.מתעלל בך פיזית וכלכלית.אלו כל התסמינים הנכונים לאישה הנרצחת הבאה!
אם חייך וחיי הילדים יקרים לך-קומי ועשי מעשה ויאש"ק!

 

[מריוס זכריה]

דעה הפוכה, וכנראה מרגיזה במיוחד

אני חושב שאת בהחלט אשמה במצב.
&nbsp
רוב הכותבים כאן ראו את האישה המוכה. ואין שום ספק שאת אישה מוכה. ואין ספק שלפי החוק ולפי הצדק מקומו של בעלך הוא בכלא. הכל נכון.
&nbsp
הבעיה היא שגם את תכשיט מסוג מיוחד. לכל מה שהציעו לך כאן יש לך תשובה. את נורא מסכנה, אבל...
את מתמחה בלעורר רחמים מהציבור, ואת כל כך טובה בזה כי את מתמחה בלעורר רחמים לעצמך כלפי עצמך.
ברור שאת מסכנה עם תעודות. את יתומה. את אישה מוכה. הכל נכון ועצוב. אוקיי.
אבל את לוקחת את זה כנכס. את פיתחת את זה לסגנון חיים. זה מה שאת טובה בו: בלהיות מסכנה.
לכל עצה שיתנו לך כאן יהיה אבל.
את תתקשרי למרכז סיוע אבל...
&nbsp
אני לא מתכוון לשתף פעולה עם זה.
&nbsp
ביום שתוותרי על המילה "אבל", יש סיכוי לשינוי בחייך.
כרגע זו אוננות מנטלית.
&nbsp