יצירה, חירות ואמת אישית
ראשית, תודה על ההסבר וההבהרות. אני שותפה לרוח הפרשנות שלך, ואשמח אם תרחיב את היריעה אודות הנקודות שהעלית, ואודות ההשלכות שעשויות להיות להן לתיאוריה ולפרקטיקה הפמיניסטית. רבים מהעקרונות של האקזיסטנציאליזם אכן נלקחו ממשנתו של ניטשה, והסבר קצר עליהם ניתן למצוא בהודעה הזו. שתי הסתייגויות קטנות: א - הזרם האקזיסטנציאליסטי אינו מהווה את הבסיס הפילוסופי הבלעדי של הפמיניזם. בפמיניזם, כפי שציינו פעמים רבות, יש זרמים שונים, והזרם האקזיסטנציאלי הוא רק אחד מהם. עם זאת, נכון הוא הדבר, שמספר מעקרונותיו של זרם זה שימשו כבסיס פילוסופי לזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי/ פוסט-מודרני, ובעיני זרם זה הוא הפורה ביותר מבחינה פילוסופית. ב- אינני סבורה כי ניתן לזקוף באופן ישיר לזכות ניטשה, את טשטוש ההבדלים בין גברים ונשים. כאשר ניטשה מדבר על "בני אדם" הוא מתייחס בעיקר לגברים, וזו אחת הבעיות הפרשניות הסבוכות, מנקודת מבט פמיניסטית. דרך פשוטה לפתרון הבעיה היא קבלת ההחלטה, שאין צורך להתייחס אל הגותו (ולצורך העניין – הגות של כל פילוסופ/ית) כאל עסקת חבילה – כלומר, ניתן להסכים, לאמץ ולפתח חלקים מסוימים בתאוריה שלו, ובעת ובעונה אחת לדחות אחרים. עמדה זו למעשה מתיישבת לחלוטין עם תפיסתו של ניטשה, שטען שאסור לנו להיות תלמידות/ים צייתניות, מאחר ואם נאמץ במלואה את השקפתו/ה של איש/ה אחר/ת, אנו נמחק את אישיותינו הפרטית ונניח במקומה אמת ואישיות של איש/ה אחר: "טרם חיפשתם את עצמכם: והנה מצאתם אותי. זו דרכם של המאמינים כולם: על כן כה מעטה חשיבותה של אמונה כלשהי. על כן אני מצווכם לאבד אותי ולמצוא את עצמכם: ורק לאחר שהתכחשתם לי כולכם, אשוב אליכם." האמת איננה קיימת בעולם כישות עצמאית, הנחשפת על ידי א/נשים כדרך בה נחפש מטמון הקבור באדמה. אמת היא תמיד פרשנות אישית של העולם, כלומר, יצירה של צורת התבוננות ותפיסה חדשה, תוך מודעות לכך שישנן צורות פרשנות לגיטימיות אחרות. רק באמצעות היצירה הופכת האיש/ה לאקטיבית ומממש/ת את חירותה, ורק מתוך החירות נוצרת האמת. קבלה פסיבית של עמדותיהם של אחרים אינה יכולה ליצור אמת, משום שהיא איננה כרוכה בהתגברות עצמית של האיש/ה על כל שהוטמע בה מן החוץ משחר ילדותה. המשך יבוא...
ראשית, תודה על ההסבר וההבהרות. אני שותפה לרוח הפרשנות שלך, ואשמח אם תרחיב את היריעה אודות הנקודות שהעלית, ואודות ההשלכות שעשויות להיות להן לתיאוריה ולפרקטיקה הפמיניסטית. רבים מהעקרונות של האקזיסטנציאליזם אכן נלקחו ממשנתו של ניטשה, והסבר קצר עליהם ניתן למצוא בהודעה הזו. שתי הסתייגויות קטנות: א - הזרם האקזיסטנציאליסטי אינו מהווה את הבסיס הפילוסופי הבלעדי של הפמיניזם. בפמיניזם, כפי שציינו פעמים רבות, יש זרמים שונים, והזרם האקזיסטנציאלי הוא רק אחד מהם. עם זאת, נכון הוא הדבר, שמספר מעקרונותיו של זרם זה שימשו כבסיס פילוסופי לזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי/ פוסט-מודרני, ובעיני זרם זה הוא הפורה ביותר מבחינה פילוסופית. ב- אינני סבורה כי ניתן לזקוף באופן ישיר לזכות ניטשה, את טשטוש ההבדלים בין גברים ונשים. כאשר ניטשה מדבר על "בני אדם" הוא מתייחס בעיקר לגברים, וזו אחת הבעיות הפרשניות הסבוכות, מנקודת מבט פמיניסטית. דרך פשוטה לפתרון הבעיה היא קבלת ההחלטה, שאין צורך להתייחס אל הגותו (ולצורך העניין – הגות של כל פילוסופ/ית) כאל עסקת חבילה – כלומר, ניתן להסכים, לאמץ ולפתח חלקים מסוימים בתאוריה שלו, ובעת ובעונה אחת לדחות אחרים. עמדה זו למעשה מתיישבת לחלוטין עם תפיסתו של ניטשה, שטען שאסור לנו להיות תלמידות/ים צייתניות, מאחר ואם נאמץ במלואה את השקפתו/ה של איש/ה אחר/ת, אנו נמחק את אישיותינו הפרטית ונניח במקומה אמת ואישיות של איש/ה אחר: "טרם חיפשתם את עצמכם: והנה מצאתם אותי. זו דרכם של המאמינים כולם: על כן כה מעטה חשיבותה של אמונה כלשהי. על כן אני מצווכם לאבד אותי ולמצוא את עצמכם: ורק לאחר שהתכחשתם לי כולכם, אשוב אליכם." האמת איננה קיימת בעולם כישות עצמאית, הנחשפת על ידי א/נשים כדרך בה נחפש מטמון הקבור באדמה. אמת היא תמיד פרשנות אישית של העולם, כלומר, יצירה של צורת התבוננות ותפיסה חדשה, תוך מודעות לכך שישנן צורות פרשנות לגיטימיות אחרות. רק באמצעות היצירה הופכת האיש/ה לאקטיבית ומממש/ת את חירותה, ורק מתוך החירות נוצרת האמת. קבלה פסיבית של עמדותיהם של אחרים אינה יכולה ליצור אמת, משום שהיא איננה כרוכה בהתגברות עצמית של האיש/ה על כל שהוטמע בה מן החוץ משחר ילדותה. המשך יבוא...
