כה אמר זרטוסטרא......

hypatia

New member
יצירה, חירות ואמת אישית

ראשית, תודה על ההסבר וההבהרות. אני שותפה לרוח הפרשנות שלך, ואשמח אם תרחיב את היריעה אודות הנקודות שהעלית, ואודות ההשלכות שעשויות להיות להן לתיאוריה ולפרקטיקה הפמיניסטית. רבים מהעקרונות של האקזיסטנציאליזם אכן נלקחו ממשנתו של ניטשה, והסבר קצר עליהם ניתן למצוא בהודעה הזו. שתי הסתייגויות קטנות: א - הזרם האקזיסטנציאליסטי אינו מהווה את הבסיס הפילוסופי הבלעדי של הפמיניזם. בפמיניזם, כפי שציינו פעמים רבות, יש זרמים שונים, והזרם האקזיסטנציאלי הוא רק אחד מהם. עם זאת, נכון הוא הדבר, שמספר מעקרונותיו של זרם זה שימשו כבסיס פילוסופי לזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי/ פוסט-מודרני, ובעיני זרם זה הוא הפורה ביותר מבחינה פילוסופית. ב- אינני סבורה כי ניתן לזקוף באופן ישיר לזכות ניטשה, את טשטוש ההבדלים בין גברים ונשים. כאשר ניטשה מדבר על "בני אדם" הוא מתייחס בעיקר לגברים, וזו אחת הבעיות הפרשניות הסבוכות, מנקודת מבט פמיניסטית. דרך פשוטה לפתרון הבעיה היא קבלת ההחלטה, שאין צורך להתייחס אל הגותו (ולצורך העניין – הגות של כל פילוסופ/ית) כאל עסקת חבילה – כלומר, ניתן להסכים, לאמץ ולפתח חלקים מסוימים בתאוריה שלו, ובעת ובעונה אחת לדחות אחרים. עמדה זו למעשה מתיישבת לחלוטין עם תפיסתו של ניטשה, שטען שאסור לנו להיות תלמידות/ים צייתניות, מאחר ואם נאמץ במלואה את השקפתו/ה של איש/ה אחר/ת, אנו נמחק את אישיותינו הפרטית ונניח במקומה אמת ואישיות של איש/ה אחר: "טרם חיפשתם את עצמכם: והנה מצאתם אותי. זו דרכם של המאמינים כולם: על כן כה מעטה חשיבותה של אמונה כלשהי. על כן אני מצווכם לאבד אותי ולמצוא את עצמכם: ורק לאחר שהתכחשתם לי כולכם, אשוב אליכם." האמת איננה קיימת בעולם כישות עצמאית, הנחשפת על ידי א/נשים כדרך בה נחפש מטמון הקבור באדמה. אמת היא תמיד פרשנות אישית של העולם, כלומר, יצירה של צורת התבוננות ותפיסה חדשה, תוך מודעות לכך שישנן צורות פרשנות לגיטימיות אחרות. רק באמצעות היצירה הופכת האיש/ה לאקטיבית ומממש/ת את חירותה, ורק מתוך החירות נוצרת האמת. קבלה פסיבית של עמדותיהם של אחרים אינה יכולה ליצור אמת, משום שהיא איננה כרוכה בהתגברות עצמית של האיש/ה על כל שהוטמע בה מן החוץ משחר ילדותה. המשך יבוא...
 

רון סי

New member
מבחינה פורמלית

לא רק שניטשה לא מדבר על נשים, הוא לא מדבר גם על גברים. לאורך כל תולדות הפילוסופיה פילוסופים כיוונו את הגותם אל אנשים מיוחדים, לא אל ההמון. הפילוסוף של אפלטון, בעל דרגת הההכרה הגבוהה של שפינוזה, האדם העליון של ניטשה, האדם האותנטי של היידגר, הם אנשים מיוחדים ונדירים. אנחנו, "פשוטי העם", נגזר עלינו לציית לכללי החברה והמדינה, "רוח ההסטוריה" ו"כוחות הכלכלה". בענין זה אין שום ויכוח אמיתי בין האקזיסטנציאליזם להיגל למשל (והנסיונות לבנות פילוסופיה אקזיטנציאליסטית להמונים הופרכו בקלות ע"י מתקפה פילוסופית פשוטה). אם כך, ניתן לומר שעל פניו אכן אין לפילוסופים האלה שום דבר לתרום, לא רק לפמיניזם, אלא לאדם בכלל. אבל, כמו אצל משוררים גדולים וסופרים גדולים, גם אצל פילוסופים גדולים חשוב יותר מה שאמרו למעשה, מאשר מה שהתכוונו לומר. ומה שהפילוסופים האלה אמרו למעשה, זה (כמו שכתבתי למעלה) שהאדם (דהיינו גבר, אשה, שחור, לבן, נמוך, גבוה) הוא מרכז ההוויה, יוצר המציאות והערכים, "אלוהים" בורא יקומים פרטיים אינסופיים. מי הוא האדם המיוחד והנדיר, האדם העליון? לא ידוע לי שמי מהפילוסופים האלה הטיל מגבלות פיזיות כלשהן על מי זה יכול להיות. לכן זו יכולה כל אשה, כמו כל גבר.
 

four seasons

New member
אני נוטה להסכים

הפילופיה היא הדרגה הגבוה ביותר האפשרית לאדם, הטוב ע"פ אפלטון, כאשר מדובר בפילוסופיה אין הבדל בין המינים, דיוטימה (הפילוסופית) היתה השפעה מכרעת על סוקרטס, עצם היותה אישה לא מנה ממנה לעסוק בפילוסופיה, (באותה תקופה הזכויות ניתנו למי שיש להם ממון או מי שנתמך ע"י בעל/ת ממון). אפלטון דימה את הנפש כמחולקת לשלושה חלקים, סוס שחור (תשוקות) סוס אציל (רגישות, אגו) ויש את הרכב/ת (שכל) שמנסה לווסת בינהם בכדי להגיע לטוב (פילוסופ/ית). יש פה דיון על תופעות או על הגדרות ולא על מין זה או אחר/ת.
 
וכבר תודה.

אני אקרא עוד ושוב, וכמובן מצפה להמשך, בזמנו ובזמנך
 
נשים נשים נשים -

גברים ונשים מבחינה רגשית - זהים ? כישורי אישה וכישורי גבר- בגידול ילד בשנותיו הממש מוקדמות - מבחינה רגשית מולדת - זהים ?
 

אפרת_ח

New member
מעלה אחת לאם על האב

האם יכולה להניק. למרבה המזל, בימינו ניתן לגדל את רוב הילדים היטב גם בלי להניק אותם. לגבי יתר הכישורים, יש הבדלים עצומים בין נשים שונות ובכל זאת הרוב יכולות לגדל ילדים רכים. אין סיבה להניח שגברים לא יצליחו בכך אם יירצו - ויש כאן אב גאה אחד שמגדל תינוק יחד עם גבר נוסף.
 

hypatia

New member
המתודה הגניאולוגית של ניטשה- חלק א´

"רעים מבקש לו היוצר, אבל כאלה היודעים להשחיז את מגליהם. הם יכונו מהרסיהם ומבזיהם של הטוב והרע. ואולם המה הקוצרים, המה החוגגים." "האם אנו מכירים/ות את עצמנו?" שואל ניטשה בפתח ספרו, "לגניאולוגיה של המוסר". "לא", הוא משיב בפסקנות. אנו אמנם משלות/ים את עצמנו לחשוב, כי אנו מעוניינות במפגש עם דמותנו, אולם בפועל איננו פוסעות בנתיב שיביא אותנו עדי מטרתנו המבוקשת – הוויתנו. אי-הרצון להכיר את עצמנו, הוא המפתח לטעויותינו בהבנת תולדות והווית המוסר, סבור ניטשה. האימה העולה מקרבה של איש/ה בעמידתה הנכוחה מול עצמה והחיים בעירומם, הובילה אותו/ה לכיסוי פניו/ה במעטה הערכיות והמוסר – חרירי ההסתכלות מאפשרים התרגעות למראה החלקים הנחשפים. אין הם עוד מבעיתים כתמונה כולה. המתודה שבה השתמשו חוקרי/ות תופעות חברתיות, ואף חוקרי/ות אמנות, דת ומדע, הניחה מספר הנחות מוקדמות, שלאורן בדקה את מושאי מחקרה. בבחנם את הדבר הנחקר, הניחו החוקרים/ות, כי ניתן למצוא חוקיות במהלך התפתחותו. לכל תופעה ישנו מוצא, מקור, אשר ניתן להתחקות אחר רגע הופעתה מתוכו. היווצרותו של הדבר, מהותו, נועדה לשרת מטרה כלשהי, והשינויים החלים בו במרוצת הזמן מכוונים כולם להגשמת תכלית זו. ההנחה היא, כי תועלתו של הדבר, היא אף סיבת היווצרותו (למשל, אם אישה יכולה ללדת ילדים, זוהי המטרה שלשמה היא נוצרה). הבנת מהותו של מושא המחקר תוכל להתבצע, אם-כן, על ידי איתור מטרתו העכשווית, שכן תכונותיו המהותיות, לדעת החוקרים/ות, לא נוצרו ביד המקרה, אלא מתוך מניע פנימי או חיצוני, שייעדן להגיע אל תכליתם במהלך התממשותן בזמן. לפיכך, המטרה הראשונית שהנחתה את הופעתן, היא אף המטרה שלקראתה הן שואפות בכל עת שהיא. הקשרים בין גלגוליו השונים של הדבר הנצפה היו סיבתיים, וניתן יהיה למצוא הסברים הגיוניים להתפתחויות המגוונות, שכן כולן שלבים בהתממשות תכלית אחת. מודל מחקר/הסבר זה, אומר ניטשה, לא עלה מתוך התבוננות בתופעות גופן וניסיון להסיק מהן מסקנות, יהיו בלתי שיטתיות, מבולבלות ובלתי נעימות ככל שיהיו. ראשית נבנתה היפותזה נאה ונוחה, אשר לא היתה כלל מורכבת מפיסות ההיסטוריה הממשיות, אלא צרה אותן לאחור בדמותה. בסיס המשען של ההיפותזות היתה האמונה במטפיסיקה, שהורתה על קיומם של ישויות ועקרונות המתקיימים בכל מקום, זמן והתרחשות. ביסוד המטפיסיקה ניצבה ההנחה, כי ישנן אמיתות אוניברסליות, אובייקטיביות ונצחיות בעולם, אשר ניתנות לגילוי בכוח התבונה. היפותזות אלו שירותו את מניעי החוקר/ת, טוען ניטשה, אשר בהיותו משוקע/ת באמות המוסר של תקופתו, הסב את פניו בזוועה למראה הממצאים שעלו מנתוני ההיסטוריה, וכיסה אותם בתאוריה אטומה בעלת גוונים מרגיעים. לא במקרה עוות עד כה מחקר תולדות המוסר. הוא נועד לקדם את מטרותיהם של בעלי השררה על ידי הצגת ההיסטוריה כמצדיקה את תנאי ההווה ומובילה אליהם, וכך הפך ההווה להכרחי ורצוי.
 
למעלה