מיקי בת המקורית
New member
כדור שלג..
היום בדיוק שבועיים מאז שדיברנו והודעתי לו שאני מעוניינת לסיים את הנשואין שלנו. מאז... כמו כדור שלג שמתגלגל במורד ההר וגודל וגודל כך מתרחש אצלנו, התחלנו לספר לבני המשפחה ומרגע זה עובר מפה לאוזן במיוחד כשבאחד הצדדים המשפחה היא גדולה וכבר אי אפשר לעצור את השמועה שמיקי ו... מתגרשים. שבועיים מאז, ולא שמעתי ממשפחתו מילה, בהחלט מבינה אותם, אלו הגרושין הראשונים במשפחתם ולא יודעים איך להגיב ומה לומר. אתמול, מוצאי שבת הודיעו לי שזקנות השבט באות אלי (זהו סתם ביטוי כולן בנות גילי פחות או יותר), חשבתי לעצמי, וואוו, אני חייבת להיות חזקה, אסרטיבית, לא ידעתי את מטרת הביקור שלהן. אם באות כדי לכעוס עלי שאני גורמת כזה עוול לאחיהם, לנסות לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה, היתי במתח נוראי. אפיתי עוגה, וקיבלתי אותן עם חיוך על פני, חשבו אולי יימצאו אותי דכאונית ועצובה אך לא, מצאו את אותה מיקי שתמיד הכירו ולדעתי לא הבינו. השיחה התגלגלה והפכה במהרה לשיחה נוחה ושלווה, הפכה לשיחת נפש בשישיה, לפני שהלכו גרמו לי להבטיח שאשאר איתן בקשר שהן לא מוותרות וחזרו ואמרו שאני מתגרשת מאחיהן ולא מהן ושהן רוצות שנמשיך להיות בקשר. ומה קורה איתנו, אני ובן זוגי, ביום רביעי הקרוב חותמים על הסכם אצל המגשר, הסכמנו על כל הסעיפים, כמו שכתבתי באחת ההודעות הקודמות שחוץ משלושה ילדים מקסימים אין לנו כלום... כלום... כלום... כך נראה גם ההסכם, רק הדברים המעטים שיש לנו ואיתם הגענו להסכמה. ביום שלישי הקרוב יש לנו פגישה אצל פסיכולוגית כדי להנחות אותנו איך לספר לבני הקטן שעדין לא יודע, וזו בעצם המשימה האחרונה שנשארה לנו לבצע בשלב זה של התהליך. יודעת, שהתהליך בעצם לא נגמר והוא עדין ארוך, כי רק עכשיו מתחילה ההתמודדות וההסתגלות לחיים החדשים לי לילדים ולבן זוגי. רוצה יותר מכל [URL='http://'] שהסיום יהיה יפה כמו ההתחלה[/URL].
היום בדיוק שבועיים מאז שדיברנו והודעתי לו שאני מעוניינת לסיים את הנשואין שלנו. מאז... כמו כדור שלג שמתגלגל במורד ההר וגודל וגודל כך מתרחש אצלנו, התחלנו לספר לבני המשפחה ומרגע זה עובר מפה לאוזן במיוחד כשבאחד הצדדים המשפחה היא גדולה וכבר אי אפשר לעצור את השמועה שמיקי ו... מתגרשים. שבועיים מאז, ולא שמעתי ממשפחתו מילה, בהחלט מבינה אותם, אלו הגרושין הראשונים במשפחתם ולא יודעים איך להגיב ומה לומר. אתמול, מוצאי שבת הודיעו לי שזקנות השבט באות אלי (זהו סתם ביטוי כולן בנות גילי פחות או יותר), חשבתי לעצמי, וואוו, אני חייבת להיות חזקה, אסרטיבית, לא ידעתי את מטרת הביקור שלהן. אם באות כדי לכעוס עלי שאני גורמת כזה עוול לאחיהם, לנסות לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה, היתי במתח נוראי. אפיתי עוגה, וקיבלתי אותן עם חיוך על פני, חשבו אולי יימצאו אותי דכאונית ועצובה אך לא, מצאו את אותה מיקי שתמיד הכירו ולדעתי לא הבינו. השיחה התגלגלה והפכה במהרה לשיחה נוחה ושלווה, הפכה לשיחת נפש בשישיה, לפני שהלכו גרמו לי להבטיח שאשאר איתן בקשר שהן לא מוותרות וחזרו ואמרו שאני מתגרשת מאחיהן ולא מהן ושהן רוצות שנמשיך להיות בקשר. ומה קורה איתנו, אני ובן זוגי, ביום רביעי הקרוב חותמים על הסכם אצל המגשר, הסכמנו על כל הסעיפים, כמו שכתבתי באחת ההודעות הקודמות שחוץ משלושה ילדים מקסימים אין לנו כלום... כלום... כלום... כך נראה גם ההסכם, רק הדברים המעטים שיש לנו ואיתם הגענו להסכמה. ביום שלישי הקרוב יש לנו פגישה אצל פסיכולוגית כדי להנחות אותנו איך לספר לבני הקטן שעדין לא יודע, וזו בעצם המשימה האחרונה שנשארה לנו לבצע בשלב זה של התהליך. יודעת, שהתהליך בעצם לא נגמר והוא עדין ארוך, כי רק עכשיו מתחילה ההתמודדות וההסתגלות לחיים החדשים לי לילדים ולבן זוגי. רוצה יותר מכל [URL='http://'] שהסיום יהיה יפה כמו ההתחלה[/URL].
כואב לך ועצוב לך וזה לא תהליך פשוט,אל תחזיקי בפנים מה שלא צריך,יהיו עוד יממבה של נושאים שתאלצי לשמור עם עצמך. רגשות לא. זה קשה מאוד אין ספק וכל עיצה/רעיון שתקבלי יכול להיות טוב או לא באותה מידה.אבלללללללל ,זה צריך להעשות עם שלושתם יחדיו . לא תמיד (אם בכלל) יש לנו תשובות לכל דבר,אבל מה שכן (לדעתי ומנסיוני) חשוב הוא לאמר את דברים כואבים ככל שיהיו בלי הבטחות סרק או קיצורי דרך. מבנה החדרים משתנה לו,אבל הגג נשאר (אבא ואמא) והוא ילווה אותם לאורך כל החיים (לא משנה מה יקרה) ואם יצטרף (לא תמיד קורה) לשיחה גם בן זוגך-יחוזק המסר. בהצלחה
