כדור שלג..

כדור שלג..

היום בדיוק שבועיים מאז שדיברנו והודעתי לו שאני מעוניינת לסיים את הנשואין שלנו. מאז... כמו כדור שלג שמתגלגל במורד ההר וגודל וגודל כך מתרחש אצלנו, התחלנו לספר לבני המשפחה ומרגע זה עובר מפה לאוזן במיוחד כשבאחד הצדדים המשפחה היא גדולה וכבר אי אפשר לעצור את השמועה שמיקי ו... מתגרשים. שבועיים מאז, ולא שמעתי ממשפחתו מילה, בהחלט מבינה אותם, אלו הגרושין הראשונים במשפחתם ולא יודעים איך להגיב ומה לומר. אתמול, מוצאי שבת הודיעו לי שזקנות השבט באות אלי (זהו סתם ביטוי כולן בנות גילי פחות או יותר), חשבתי לעצמי, וואוו, אני חייבת להיות חזקה, אסרטיבית, לא ידעתי את מטרת הביקור שלהן. אם באות כדי לכעוס עלי שאני גורמת כזה עוול לאחיהם, לנסות לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה, היתי במתח נוראי. אפיתי עוגה, וקיבלתי אותן עם חיוך על פני, חשבו אולי יימצאו אותי דכאונית ועצובה אך לא, מצאו את אותה מיקי שתמיד הכירו ולדעתי לא הבינו. השיחה התגלגלה והפכה במהרה לשיחה נוחה ושלווה, הפכה לשיחת נפש בשישיה, לפני שהלכו גרמו לי להבטיח שאשאר איתן בקשר שהן לא מוותרות וחזרו ואמרו שאני מתגרשת מאחיהן ולא מהן ושהן רוצות שנמשיך להיות בקשר. ומה קורה איתנו, אני ובן זוגי, ביום רביעי הקרוב חותמים על הסכם אצל המגשר, הסכמנו על כל הסעיפים, כמו שכתבתי באחת ההודעות הקודמות שחוץ משלושה ילדים מקסימים אין לנו כלום... כלום... כלום... כך נראה גם ההסכם, רק הדברים המעטים שיש לנו ואיתם הגענו להסכמה. ביום שלישי הקרוב יש לנו פגישה אצל פסיכולוגית כדי להנחות אותנו איך לספר לבני הקטן שעדין לא יודע, וזו בעצם המשימה האחרונה שנשארה לנו לבצע בשלב זה של התהליך. יודעת, שהתהליך בעצם לא נגמר והוא עדין ארוך, כי רק עכשיו מתחילה ההתמודדות וההסתגלות לחיים החדשים לי לילדים ולבן זוגי. רוצה יותר מכל [URL='http://'] שהסיום יהיה יפה כמו ההתחלה[/URL].
 
עברת עוד מכשול

היו כאן בעבר כאלו שמשפחתם או משפחת "הצד השני" סיכסו ביניהם. את עברת את המכשול ונראה כי לפחות מבחינה זו לא תיפתח נגדך מלחמה. אני מצטרף לאיחול שאת מאחלת לעצמך - שהסיום יהיה יפה כמו ההתחלה.
 
הצד השני...

יודעת שהיו הודעות על משפחות "מהצד השני" שהוסיפו לסכסוך שהיה בין בני הזוג לכן כתבתי את הודעתי זו כדי להראות שיש גם אפשרות אחרת.
 

פלסטיק

New member
טוב לשמוע שיש כאלה הבוחרים

בפתרון השפוי פתרון שהוא הרע במיעוטו לכולם
 
ספרי, אם תוכלי,

על המלצת הפסיכולוגית איך לספר לילד (לילדים). אני לא חברת פורום, אבל לאור מצבי הצצתי כאן לראות אם יש משהו רלבנטי עבורי ובדיוק נפלתי על ההודעה שלך, שלמרבית העצב (אצלי זה עדיין עצב -למרות ששמעתי על הדלתות - זו שנסגרת וזו שנפתחת) תופסת אותי במקום דומה ממש. הדבר שהכי מפחיד אותי בכל התהליך זה לספר לילדים (3). אני חוששת שאני אבכה שם בלי שליטה בעיקר אם הם יתחילו לבכות. כל כך הרבה פעמים הם אמרו "את לא תעזבי את אבא, נכון?" ולא הצלחתי לעמוד בהבטחה הזאת. אז חוץ מזה שאני צריכה להפטר מרגשות האשם (זה אפשרי בכלל?), לבשר להם את הבשורה המרה עבורם, זה קושי שאני לא רואה איך מסוגלת להתמודד. ממש זקוקה כאן גם לעידוד וגם לעצה מעשית. מיקי, תודה מראש
 

barak007

New member
הגברים בוכים בלילה...........

ראשית ,אני מאחל למיקי ים של הצלחה. עברת שלב גדול ובצורה יפה.יופי, זה מוסיף הרבה שקט וכוח למעברים/גבעות/הרים בהמשך. נכון שאפשר גם אחרת. ולצד השני של.........המטבע. את עצובה כי הסיטואציה עצובה וכבדה,וזה טבעי ונורמלי וככה אמורים להרגיש מי שעולמו והקן שבנה והתוכניות שתיכנן,אינם מתגשמות (לפחות לא בשלב זה). את חוששת שתיבכי,ואני לא מבין למה? תבכי ||| כואב לך ועצוב לך וזה לא תהליך פשוט,אל תחזיקי בפנים מה שלא צריך,יהיו עוד יממבה של נושאים שתאלצי לשמור עם עצמך. רגשות לא. זה קשה מאוד אין ספק וכל עיצה/רעיון שתקבלי יכול להיות טוב או לא באותה מידה.אבלללללללל ,זה צריך להעשות עם שלושתם יחדיו . לא תמיד (אם בכלל) יש לנו תשובות לכל דבר,אבל מה שכן (לדעתי ומנסיוני) חשוב הוא לאמר את דברים כואבים ככל שיהיו בלי הבטחות סרק או קיצורי דרך. מבנה החדרים משתנה לו,אבל הגג נשאר (אבא ואמא) והוא ילווה אותם לאורך כל החיים (לא משנה מה יקרה) ואם יצטרף (לא תמיד קורה) לשיחה גם בן זוגך-יחוזק המסר. בהצלחה
 

האלי

New member
ברכותי מיקי

מקווה שהחתימה תעבור בשלום ובאמת יסתיים החלק הזה של התהליך שהוא אחד מהיותר קשים לאורך הדרך. הרבה הרבה אושר בהמשך, שלך, האלי.
 
למעלה