דלית - delete
New member
כדורסל וא"ל
האמת, הכותרת יכלה להתייחס לכל משחק ספורטיבי שהוא, אבל כיוון שההתנסות הגיע מכיוון כדורסל - אתמקד בדוגמא זו. כידוע, ניתן לשחק כדורסל באופנים שונים. ניתן לשחק באופן קרוב לחוקי (5X5 ושני סלים) וניתן לשחק גם בקבוצות קטנות יותר, ואפילו עם סל יחיד. כשמדובר במשחק עם סל יחיד, כפי שקורה לעיתים בספורטקים מפאת חוסר מקום/צפיפות , יש נטיה לשחק באופן קבוצתי יותר כיוון שבינכה כל הקבוצה שלך נמצאת בהתקפה וכל קבוצת היריב בהגנה - אין טעם לבנות מראש על התקפות מתפרצות וקלע יחיד בעומק. למה חשובה כל ההקדמה הארוכה הזו? היא אינה חשובה כלל. אולם במספר משחקים בזמן האחרון שמתי לב ל"תופעה" שרק היום, כשיעל הסבירה את ההשפעות הטיבטיות על שיטתה, יכולתי לשים עליה את האצבע - היכולת של שחקנים מסוימים, בייחוד אלו בעלי נסיון רב יותר, להטעות לחלוטין את שחקני הקבוצה היריבה בבואם למסור כדור. היכולת להתכוון לחלוטין לכיוון מסוים, כשברור לשחקן ששומר כי הכדור יימסר ימינה, או כלל לא יעזוב את ידי השחקן, בזמן שהכדור בדרכו לשחקן פנוי משמאל - זו אותה היכולת (להבנתי) למשוך את ה"אי" (כוונה/מיקוד/רצון) של היריב, לפני ביצוע הטכניקה. מצד אחד, זה עובד נהדר בתיאוריה - אם היריב מרוכז כולו בך, ואתה מפנה תשומת לבך למוקד אחר כלשהו, תגרום בכך גם להסטת תשומת ליבו של היריב לאותו מוקד. מנגד, זכורות לי במעורפל אמירות מצד מורי בסגנון empty mind - גם כשאתה נלחם, אל תתרכז ביריבך. אל תילכד במוקד יחיד כלשהו, וממילא, לכאורה, לא ניתן יהיה להסיט את כוונתך. במשחק הכדורסל, אותו שחקן ותיק (כבן 45 אאל"ט) למרות שכבר לא יכול לרוץ ולקפוץ כמו הצעירים בחבורה (בני כ25) עדיין התבלט מיד כשחקן הטוב על המגרש. תמיד בעל מודעות מלאה למיקומם של שאר חברי הקבוצה, לעולם לא הפנה מבטו אליהם אך מסירותיו היו מדויקות תמיד ותמיד הפתיעו את זה שמונה לשמרו. גם כשקלע, בד"כ שלשות, רק לעיתים נדירות החטיא. עם זאת, כבר מזמן עבר לו הצורך להוכיח עצמו, וגם כשיכל לקלוע העדיף למסור ולתת לאחרים את הנקודות. אבל העיקר - השליטה במגרש. לא במילים, או תנועות יד. השליטה שנבעה מידיעה ברורה של מצב המשחק כל הזמן, ושימוש מושכל בידע זה בלי להעביר משהו ממנו ליריביו. לוחם אמיתי, לדעתי, גם אם לא חבט באיש מימיו.
האמת, הכותרת יכלה להתייחס לכל משחק ספורטיבי שהוא, אבל כיוון שההתנסות הגיע מכיוון כדורסל - אתמקד בדוגמא זו. כידוע, ניתן לשחק כדורסל באופנים שונים. ניתן לשחק באופן קרוב לחוקי (5X5 ושני סלים) וניתן לשחק גם בקבוצות קטנות יותר, ואפילו עם סל יחיד. כשמדובר במשחק עם סל יחיד, כפי שקורה לעיתים בספורטקים מפאת חוסר מקום/צפיפות , יש נטיה לשחק באופן קבוצתי יותר כיוון שבינכה כל הקבוצה שלך נמצאת בהתקפה וכל קבוצת היריב בהגנה - אין טעם לבנות מראש על התקפות מתפרצות וקלע יחיד בעומק. למה חשובה כל ההקדמה הארוכה הזו? היא אינה חשובה כלל. אולם במספר משחקים בזמן האחרון שמתי לב ל"תופעה" שרק היום, כשיעל הסבירה את ההשפעות הטיבטיות על שיטתה, יכולתי לשים עליה את האצבע - היכולת של שחקנים מסוימים, בייחוד אלו בעלי נסיון רב יותר, להטעות לחלוטין את שחקני הקבוצה היריבה בבואם למסור כדור. היכולת להתכוון לחלוטין לכיוון מסוים, כשברור לשחקן ששומר כי הכדור יימסר ימינה, או כלל לא יעזוב את ידי השחקן, בזמן שהכדור בדרכו לשחקן פנוי משמאל - זו אותה היכולת (להבנתי) למשוך את ה"אי" (כוונה/מיקוד/רצון) של היריב, לפני ביצוע הטכניקה. מצד אחד, זה עובד נהדר בתיאוריה - אם היריב מרוכז כולו בך, ואתה מפנה תשומת לבך למוקד אחר כלשהו, תגרום בכך גם להסטת תשומת ליבו של היריב לאותו מוקד. מנגד, זכורות לי במעורפל אמירות מצד מורי בסגנון empty mind - גם כשאתה נלחם, אל תתרכז ביריבך. אל תילכד במוקד יחיד כלשהו, וממילא, לכאורה, לא ניתן יהיה להסיט את כוונתך. במשחק הכדורסל, אותו שחקן ותיק (כבן 45 אאל"ט) למרות שכבר לא יכול לרוץ ולקפוץ כמו הצעירים בחבורה (בני כ25) עדיין התבלט מיד כשחקן הטוב על המגרש. תמיד בעל מודעות מלאה למיקומם של שאר חברי הקבוצה, לעולם לא הפנה מבטו אליהם אך מסירותיו היו מדויקות תמיד ותמיד הפתיעו את זה שמונה לשמרו. גם כשקלע, בד"כ שלשות, רק לעיתים נדירות החטיא. עם זאת, כבר מזמן עבר לו הצורך להוכיח עצמו, וגם כשיכל לקלוע העדיף למסור ולתת לאחרים את הנקודות. אבל העיקר - השליטה במגרש. לא במילים, או תנועות יד. השליטה שנבעה מידיעה ברורה של מצב המשחק כל הזמן, ושימוש מושכל בידע זה בלי להעביר משהו ממנו ליריביו. לוחם אמיתי, לדעתי, גם אם לא חבט באיש מימיו.